התקשרתי אליה ושאלתי אם יש לה תכניות להערב.
היא ענתה שיש לה.
שאלתי אם תוכל לבטל אותם למעני ולשבץ אותי במקום.
שמעתי קצת התרגשות בקולה כשענתה "כן".
קבעתי להיפגש איתה לקראת לילה ב-21:00,
אמצע הרחוב
וציינתי שתבוא עם בגדים חמים כי קר בחוץ.
נפגשנו.
שוחחנו.
טיילנו לאורך השביל בדרך,
דרך ארוכה.
צוחקים נהנים.
היה מאוד כיף ונחמד.
השעה הייתה כבר 22:00.
עצרנו ליד ספסל שסימנתי כבר מראש במחשבותיי לפני הפגישה.
ספסל שצופה אל עבר עוברים ושבים ביום אך בלילה אין הרבה אנשים שעוברים שם.
סתם ספסל בסתם רחוב.
הוריתי לה לשבת על הספסל ונתתי לה הוראות:
אסור לך לעזוב את המתחם של הספסל עד 06:00 בבוקר.
את יכולה לעמוד, לשבת או לשכב העיקר לא לעזוב את גבולות הספסל.
אסור ללכת לשירותים. אם צריך את תשתיני בתחתונים או אם זה מספר 2 אז כנ"ל.
אסור שמישהו יישב לידך. הספסל הוא רק שלך. אם יבוא תגרשי אותו.
אסור לך לדבר או לפנות לאף אחד. אם מישהו פונה אלייך תנפנפי אותו.
מותר לך לישון על הספסל אם את רוצה.
אסור להתקשר לאף אחד.
בכדי למנוע הסחות דעת, לקחתי לה את הטלפון כדי שלא תוכל להעביר את הזמן איתו
ונתתי לה טלפון טיפש, נוקיה של פעם.
הטלפון נועד רק לשיחת חירום אליי או כמו שאני קורא לזה:
רק אם יש לך אומץ להתקשר אליי באמצע הלילה ולהעיר אותי משנתי.
השארתי לה גם בקבוק מים קטן חצי ריק למקרה שתהיה צמאה.
השארתי גם את המעיל שלי איתה כי היה קר מאוד בחוץ.
גם השארתי לה מצית שקצת תתחמם בידיים
(כמה זמן כבר אפשר לשים ידיים בכיסים).
כמובן שגם המצית הייתה חצי ריקה.
שאלתי בסוף אם יש הערות.
היא ביקשה להתבטא בחופשיות ואני הסכמתי.
אמרה לי שאני בן זונה.
לזה לא ציפיתי.
ציפיתי שתגיד שקשה לה, שתתחנן שאוותר, שהיא חלשה, שיש לה עבודה מחר(באמת יש לה עבודה מחר בבוקר)
ציפיתי לכל מיני תירוצים.
בדרך כלל יש לי מה לענות ובאגרסיביות אך הפעם התעלמתי כי ידעתי שעדיף לי שתתרכז במה שהולך לקרות.
נישקתי אותה לשלום והלכתי לבית שלה לישון שם.
בשעה 4 בלילה אני מקבל טלפון ממנה:
אומרת שקר לה מאוד, התחיל לרדת גשם והיא רועדת ומבקשת לצאת מגבולות הספסל ולחזור הביתה.
שאלתי אותה מה עם המעיל שלי.
היא לרגע לא ענתה לי ואז אחרי היסוס קל אמרה שהמעיל נרטב לחלוטין.
אמרתי לה להגיע הביתה. היא תייבש את המעיל מחר והכל יהיה בסדר
היא הגיעה הביתה. רטובה.
רצתה להתפנות לאמבטיה אך עצרתי אותה בידי:
"דיווח בבקשה".
את המים היא גמרה, את המצית שכחה שם מרוב המהירות להסתלק.
גם השתינה בתחתונים קצת לפני שהתקשרה.
ישנה קצת על הספסל לשעתיים.
היא לא כל כך רצתה אבל הייתה די עייפה אז כיוונה שעון מעורר לעוד שעתיים
פחדה לישון יותר.
(שכחתי שיש שעון מעורר בפלאפון. מצאה לה פרצה)
הסרתי את היד ממנה ושלחתי אותה להתנקות.
אחרי שהתנקתה והחליפה בגדים(ותחתונים) היא עלתה למיטה איתי וישנו ביחד.
היא נצמדה אליי מכורבלת מבקשת את חום גופי כדי להתחמם עוד.
הייתי עייף מדי מכדי להתנגד.
לא נורא. משימת הספסל עוד תבוצע במלואה יום אחד.