לפני חודשיים. 22 בפברואר 2024 בשעה 16:15
לפני לא מעט שנים כשרק התחלתי להבין מה יש מאחורי המסכים השחורים של האינטרנט, הכרתי גבר שנקרא לו ש'.
הכרנו במקום שהוא לא הכלוב ובכלל לא היה קשור להיכרויות או לבדס"מ, ורוב מה שהיה לנו במשותף היה חיבה לסקס אגרסיבי.
יום אחד ש' שאל אותי מה דעתי על החפצה. אני לא בקטע של להיות שולחן או ונטילטור, אבל הוא חשב על משהו אחר.
בפשטות, ש' הציע להביא מישהו שהוא מכיר שיזיין אותי, אבל היו לזה כמה תנאים. אני לא אראה את המישהו לפני (בסוף הוא התפשר על להראות לי תמונה), אני לא אדבר עם המישהו, אני לא אדע עליו כלום, והכי חשוב- ברגע שהסכמתי אני לא יכולה לעצור את זה.
החלק האחרון היה מאוד מרתיע (עבור בחורה שפויה ללא נטיות לליטוף סכנות מאחורי האוזניים), אבל ש' הסביר שאם אני חפץ אז אין לי דעה, ואם תהיה לי אפשרות לנווט את מה שקורה תוך כדי, זה יפריע לחוויה. המישהו יעשה בי מה שהוא רוצה, כמה שהוא רוצה, וזאת הפואנטה היחידה של כל הדבר הזה. ש' עצמו אולי יהיה בחדר, אולי לא, וגם זה לא היה ענייני.
זאת הייתה הפעם הראשונה והאחרונה שגבר הציע לחלוק אותי עם גבר אחר. על אף כל הדגלים האדומים, ממש התחשק לי לנסות.
בערב המיועד נפגשנו בדירה של ש' בבת ים. הוא שם מצעים חדשים על המיטה בחדר ודאג לנשנושים לו ולחבר בסלון, וכשסיים לארגן הכל הוא בא לארגן אותי. הוא מיקם אותי על המיטה הזוגית בסוג של אלכסון, ככה שלא ראיתי את הדלת מאחוריי, ומצד שני מי שיבוא יוכל להגיע אליי מכל כיוון.
ש' חזר לסלון וסגר את הדלת אחריו, ואני נשארתי לחכות על המיטה. לפי השעון על הקיר מולי עברו בערך עשר דקות לפני הצלצול בדלת הכניסה. שמעתי אותם מדברים אבל לא יכולתי לשמוע את התוכן. דמיינתי איך הוא מסביר למישהו שאני פרס מיוחד, ושהוא צריך להתייחס אליי יפה, ושאם לא אז הוא יוריד לו את הראש. סביר להניח שלא.
כשהמישהו פתח את הדלת, נכנס איתו משב רוח מהחלון הפתוח בסלון, והקור כאילו העיר בי כל אינסטינקט שפוי שעוד נותר לי. תפסתי בידיים את הסדין שמתחתיי כאילו זה יעצור אותי מלקום ולברוח. אם אמרו שלא אוכל לעצור, בא לי דווקא לעצור, אבל זין אני משתפנת.
המישהו עמד מאחוריי והעביר את היד שלו על התחת שלי, מלטף וצובט. שמעתי אותו מוריד את הבגדים, ובלי להגיד אף מילה הוא נצמד לגוף הפעור שלי מאחורה, וחיכך את עצמו בי. הכוס שלי היה יבש כמו אילת באוגוסט, והוא ירק על היד להרטיב את עצמו כדי שיוכל לחדור אליי.
הוא מזיין אותי ואני מקשיבה לשעון. תיק-תק. תיק-תק. בראש שלי התעסקתי בלהפריד את הרעש הזה מהרעשים האחרים. מהחריקות של המיטה, מקול של גומי רטוב שנמעך, מהנשימות הזרות. רק לא להיתקע על המחשבה שמישהו שאני לא מכירה מזיין אותי ואני לא יכולה לעשות עם זה כלום. אני עם השעון, אני לא פה.
אחרי כמה מאות תיק-תק, המישהו יצא ממני ועבר לעמוד מולי. הרמתי את הראש קצת וראיתי את הפנים שלו. גבר גרוזיני, בנוי היטב, בשנות הארבעים לחייו. לא נראה דפוק מספיק בשביל להיות בסיטואציה הזאת. מצד שני, מה אני?
הוא שלח יד ותכנן להוריד את הקונדום כאשר ש', שרק אז הבנתי שנמצא בחדר, ציקצק בלשון. הקונדום נשאר. כשהוא דחף את הזין שלו לפה שלי, כל כך שמחתי על הטעם של הגומי, על הטעם שלי, שלא היו הטעם שלו. כאילו ככה זה לא נוגע בי, זה רק ליד.
המישהו מיצה את הפה שלי וחזר לעמוד מאחוריי, ואני הבנתי כבר מה עומד לקרות. לא. לא רוצה. לא רוצה בכלל. הבנתי שאם אני מתנגדת עכשיו אז הלך עליי. לא כי ש' או המישהו יתבאסו שניפצתי את הפנטזיה, אלא כי אם אני אתנגד והוא יקח בכל זאת, החוויה הזאת תצלק לי את הנפש באופן בלתי הפיך. אז בכיתי. לא דמעות שקטות של אמצע הלילה במיטה, אלא בכי מגעיל כזה עם קול ונזלת. חה חה, אף אחד לא אמר שלחפץ אסור לבכות. דמיינתי אותם מסתכלים אחד על השני, בקטע של מה לא בסדר איתה זאתי, ואולי הם בכלל חשבו, מה לא בסדר איתנו. סביר להניח שלא.
המישהו הוריד את הקונדום והגמיר את עצמו על התחת שלי. הם יצאו מהחדר, וברגע שהדלת נסגרה הסתובבתי ומרחתי את כל מה שהיה עליי על המצעים החדשים של ש'. אם הייתי יכולה הייתי מורחת את זה על הקירות שלו, על הרצפה, על הפרצוף שלו.
כששמעתי את דלת הכניסה נטרקת, יצאתי מהחדר ונכנסתי למקלחת. כשיצאתי ש' חיכה לי בסלון וחייך אליי, וחייכתי אליו בחזרה, תוך כדי שאני מתלבשת ומסבירה, שהיה נחמד אבל אני צריכה למהר הביתה. אני וש' לא נפגשנו יותר מאז.
כמה שנים אחר כך ביקרתי קרוב משפחה שהיה מאושפז במחלקה קרדיולוגית בבית חולים במרכז הארץ. המישהו, שלא זכר מי אני, היה מנהל המחלקה.
