לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

רצה עם זאבים

והפעם: מגילת העצמאות שלי
לפני 11 שנים. 20 ביולי 2013 בשעה 15:29

"מוכנים?", שואל האדון בטון מזלזל, "כולם מבינים את הכללים? זוכרים שהמנצח יהיה השרמוטה הפרטית שלי לנצח?", שניכם מהנהנים.

"רגע", אומר הברמן, "קודם תספרי לו - אני רוצה שהוא ידע הכל".

"אני חושבת שהוא כבר מבין, ברמן, העבד שלי חכם מאד ומה שלא-תוכל לספר לו אחר כך. אבל לפני שמתחילים, אני רוצה לומר משהו. ראשית, אני לא מרשה לכם לעשות נזק בלתי הפיך אחד לשני, שנית, אחרי שכל זה יגמר, אני רוצה שתבטיחו לי שתהיו חברים טובים, בשבילי. לא משנה מה תהיו מעבר לכך, אבל תהיו חברים טובים. מבטיחים?"

לזה אתה כבר לא מוכן להיכנע, זה לא חלק מכללי המשחק "אני לא יכול לחשוב על זה עכשיו גבירתי, בבקשה, אני מתחנן, אל תבקשי את זה עכשיו". "אני גם לא", אומר הברמן ומסתכל בך במבטי שנאה של מישהו שהרסת את עולמו. גבירתך שותקת. נושמת עמוק ואומרת: "בסדר, אוותר לכם הפעם. אל תחשבו על זה עכשיו. דחו את זה לאחרי הקרב".

"מוכנים? היכון, תקוף", אומר האדון בטון מרושע. אתם מביטים זה לזה בעיניים ומתנפלים. אגרופים נשלחים לבטן ולפנים, אצבעות מסובבות, ביצים נבעטות, אתה חוטף ממנו מכות בכל איבר בגופך. הוא חזק הבן זונה, אבל אתה מחזיר לו לא פחות. אתה מאומן באיגרוף תאילנדי ואתה יודע להכות ולפני שהוא שם לב, אתה מסובב את ידו ושוכב לו על הגב. אתה מכוון את הזין לתחת שלו ומנסה לחדור אליו, ללא הצלחה. התחת שלו סגור. "תפתח את התחת יה שרמוטה", אתה צועק לו והוא מבקש שתפסיק, לא כך, הוא לא רוצה, אבל אתה רק יורק לו התחת, מכוון את הזין שלך ונכנס בכוח. זה כואב לו. הוא צורח וזה לא מעניין אותך. אתה מתחיל לזוז בתוכו הלוך ושוב-הלוך ושוב. הוא בוכה. "תבכי יה שרמוטה. היא שלי. הבנת?", אתה אומר לו והוא בוכה ואומר שהוא מבין ואז מתחיל לגנוח. הקרב הזה חירמן אותו. מחרמן אותו שהיא צופה. אתה מופתע אבל גם אותך מחרמן לזיין אותו ולדעת שהיא צופה בך ועוד שנייה אתה גומר בתחת של מי שהיה העבד שלה, אתה תגמור בשבילה. אתה כל כך אוהב את הבת-זונה הזאת, הגבירה שלך, האישה שמטריפה את עולמך. היא האוויר שלך. עכשיו אתה מעז להביט שוב בעיניה. "ניצחתי גבירתי, ניצחתי בשבילך. זכיתי בך.  אני שלך".

היא מביטה בך ובו בגאווה, כאילו נהנית לראות אתכם כך ביחד, העבר וההווה. האדון אומר "יאללה שרמוטה. תרדי ממנו ובואי לשרת אותי. עכשיו את החור הפרטי שלי לכל החיים והכנתי לך לקוחות". גבירתך מביטה בך עמוק בעיניים, במבט הכי אוהב שראית אי פעם בעינייה. מאחורי גבה היא שולפת את הסכין ואומרת "הבטחתי לשמור עלייך לנצח" ולפני שאתה והברמן מספיקים לצרוח ולהתנפל עליה, היא מכניסה את הסכין ללבו של האדון  ומתמוטטת על המזרון הלבן.

 

לפני 11 שנים. 20 ביולי 2013 בשעה 7:31

"שם מוזיקה, ברמן, בוא נכנס לאווירה", גבירתך מורה לברמן. הוא מפעיל ואתה רואה את השיר הזה על כל מסכי הפלזמה שסביב קירות הפאב

היא נראית בעולם אחר, רק אתה יודע שהיא לא צריכה סמים כדי להכנס למצב הזה. היא מורידה את העליונית. נשארת עם גופיה דקיקה ומכנסיים שחורים, צמיד כסוף עבה לרגלה ונעלי עקב שחורות. היא ניגשת לבר, יודעת ששניכם עוקבים אחרי כל מבט שלה. היא עולה על הבר, מסמנת לשניכם "תתקרבו". היא עוצמת עיניים ומתחילה לרקוד. כאילו אתם לא שם, כאילו אין מחר, כאילו היא לבד עם עצמה בעולם מקביל. אתה נזכר בפעם הראשונה שראית אותה, בדיוק כך. רוקדת על בר. היא יצאה עם חברות וברגע מסויים, עלתה לרקוד שם והיא ידעה להזיז את הגוף שלה ואתה הסתכלת וכן, היא היתה סקסית, אבל יותר משחשבת על זה, חשבת על זה שאתה מקנא בה על החופש שלה להיות כך, שלא אכפת לה. אז ניגשת לבר והושטת לה יד והיא הביטה בך וקיבלה אותה וירדה. הזמנת לה משקה והיא הביטה ועדיין שתקה, סוקרת את כולך ומביטה בך עמוק לעיניים. "מה את מחפשת שם כל כך?", אמרת בחיוך. "אותך", היא ענתה ברצינות ואיכשהו באותו הרגע ידעת שזאת לא קלישאה וידעת שהיא תמצא. חצי שנה שהיא מוצאת, מקלפת אותך כך, שכבר לא נותר מה לקלף ואוהבת אותך. כמו משוגעת. עד. עד שכל הסיפור הזה קרה.

אתה זוכר איך לקחת אותה בלילה ההוא למיטה שלך, איך הפשטת אותה בכוח והפלת אותה למיטה, איך רצית לתקוע בה את הזין שלך ולהוציא לה את העצב הזה מהעיניים, אבל אז היא סטרה לך, חזק, בעוצמה, סטרה והתהפכה והמשיכה וסטרה ולא הבנת מה קורה, מה קורה כאן? אבל נתת לה ואז היא החדירה אותך לתוכה ואמרה "זאת אני שמזיינת אותך. זאת אני שלוקחת אותך. אתה הרכוש שלי ואני לא שייכת לך, הבנת?". והבנת. הבנת בשנייה. האישה הגדולה מהחלומות שלך באה לביקור והיא מתכוונת להשאר.

 

עכשיו היא מסתכלת על שניכם מלמעלה ומתיישבת. מרימה רגל אחת ומניחה אותה על השנייה. "אוף, כואבות לי הרגליים", היא אומרת בטון של חיוך ופינוק, אבל בלי שמץ חיוך אמיתי על שפתיה. "ברמן, אתה ראשון", היא אומרת ואתה כל כך דרוך שאינך מצליח לחשוב על דבר. אתה רואה אותו חולץ את נעליה, מלטף את כף רגלה ומתחיל לנשק לה. היא לא עוצמת עיניים. היא מביטה בו בריכוז, כאילו צופה על אמן בעבודתו. והא יודע מה הוא עושה, המניאק. הוא מנשק לאט ואז הוא הופך ומגיע לכף רגלה והנשיקות הופכות לצמודות יותר והוא מוציא לשון והוא מתחיל ללקק, לאט, כמו שהיא אוהבת, הלוך ושוב, למעלה-למטה והוא מגיע לשקע שלה ומלקק והיא מתחילה ליגנוח, רק קצת והוא עולה לאצבעות ויונק אותן. בהתחלה אחת אחת ואחר כך את כולן יחד והיא גונחת קצת יותר ואתה יודע מה זה אומר ותכף, תכף היא תגמור ממנו ואתה תרצה למות, אבל אתה לא. כי אז יגיע תורך. ולוקח לה זמן בפעם הראשונה, אתה יודע, שיעבור הזמן והיא לא תצליח, בבקשה, אבל היא מצליחה ומצליחה. עכשיו תורך.

אתה מגיע לכפות רגליה שנקיות מלשונו של הברמן. לרגע זה דוחה אותך, אבל אז אתה מביט למעלה ורואה אותה. האישה הזאת שלימדה את הלב שלך לפעום באמת, שנכנסה לאפלה שלך והתפלשה בה כבשלה ואז הכניסה זרקור, שהלך והאיר את הלב שלך באלף שמשות זוהרות. אתה אוהב אותה, אתה שלה, אתה רוצה לראות אותה מחייכת שוב, באמת. תכף אתה תעשה אותה גאה. אתה חופן את שתי כפות רגליה, מעסה אותן לרגע מלטף, נותן לה להרגיש דרך ידייך כמה אתה שייך לה. שלה. אתה מתחיל לנשק וללקק, בדיוק כמו שהיא אוהבת, בגבעה, במרץ, בנקודה אחת והיא גונחת. כמה שהיא גונחת ואתה יודע לרגע שהיא שלך כמו שאתה שלה ואז היא גומרת בפעם הראשונה, מוחצת את כפות רגליה אל פרצופך, בדיוק כמו שאתה אוהב.

עכשיו אתה מרים את כפות רגליה למעלה ומתרומם אליהן. אתה עומד מולה, פנייך מול פניה, כפות רגליה מפרידות ביניכם. אתה מתחיל לנשק את הרגל שלה נשיקות צרפתיות ולהסתכל לה בעיניים ותו כדי נשיקות אתה ממלמל לה כמה אתה שלה, כמה אתה אוהב, כמה אתה החור שלה והזונה שלה וכמה היא יכולה לעשות בך כרצונה כי אתה הרי נבראת לה. ואתה יודע מה זה עושה לה ואתה נזכר בכל סיפור האהבה המטורף שלכם ומכניס את כולו לתוך הליקוק הזה והיא גומרת ושוב ועוד ותוקעת בך ציפורניים וקורעת לך את הגב וניצחת. ניצחת בקרב הזה. ולרגע אתה מתרווח. זהו, כאשר הכל יגמר, תוכל להיות איתה שוב בביתה, לרגלייה, אך לאדון יש רעיונות משלו.

 "השלב הבא בתחרות, הוא השלב הסופי", הוא אומר ברוע, "אתם תלחמו עד שאחד מכם יצליח לזיין לגמרי את השני. אבל שימו לב. המנצח אמנם יקבל את גבירתכם, אבל הא גם יהיה העבד הנרצע שלי לתמיד. ברור? מקבלים את התנאים? ורק שתדעו. אני לא מתכוון לרחם על הנבחר, אני הולך לעשות ממנו השרמוטה שלי. השרמוטה הכי טובה בעולם. שלי ושל כל מי שאחליט לתת לו לשחק איתכם. מישהו רוצה לפרוש?".

 

שניכם שותקים לרגע. אתה בטוח שהברמן יפרוש ומקווה שבכך יציל אותך מהתחרות הנוראית הזאת, אבל לתדהמתך, הוא נשאר. מה יש לו? אולי הוא מכיר אותה מקודם? אולי קורה כאן משהו שאתה לא יודע? איזה בחור שפוי יסכים לתחרות כזאת אלא אם הוא מאוהב או מכיר? אתה לא יודע. כבר אין לך תשובות לכלום. כשאתה מבין שהוא לא פורש לשום מקום, אתה אומר שאתה מסכים. לא חולפת שנייה והוא מצטרף אלייך, מביט לך בעיניים ואומר "אתה הולך להפסיד, היא שלי. אין לך מושג כמה היא שלי. למעשה, היא היתה שלי לפני שהפכה לשלך".

 

היא הולכת בשקט לעמדת הדי ג'יי ובוחרת בשיר  

 

 

לפני 11 שנים. 19 ביולי 2013 בשעה 7:39

כשיצאתם מהפאב הם לקחו אותך למכונית שלך. היא הושיטה יד וסימנה לך להעביר לה את המפתחות. המכונית הזוהרת שקנית כדי להרשים, הפכה ברגע לשלה, בלי למצמץ. היא סימנה לך לשבת מאחורה. "גבירתי..", אמרת לה בטון מתחנן, מנסה לשאול מה יקרה בקרב, מה יקרה אם במקרה תפסיד, לא שראית כזאת אופציה ובכל זאת. "תשתוק, עבד", אמר אדונך, "זוכר שסיפרת לי פעם על שיטות חקירה? על כך שמי שפחות אוהב ידבר ראשון? בוא נראה כמה אתה אוהב את גבירתך, תשתוק". ורצית לומר שאותה אתה אוהב, אבל את האדון אתה שונא וסביר שתדבר ראשון, אבל שתקת.

 

היא נסעה ונסעה. לשום מקום. שותקת. עברתם את יפו כמה פעמים ושוב הטיילת והים. פעם לקחת בחורות לדייטים חרמניים בים. היום זה נראה הזוי. הדיסקים התחלפו בשתיקה, המוזיקה שאתה אוהב, המכונית שלך (להפעיל ולקרוא)

 

היא הקשיבה ויכולת לראות איך גלגלי המוח שלה עובדים, כל כך היית רוצה לדעת מה היא חושבת עכשיו. עליו, עלייך. מה חושב האדון האכזר, מה חושבת גבירתך, שפעם היתה כה רכה ואוהבת. מה גרם לה לפתע להיות כל כך קשה? קרה ומרוחקת? הרי רק לפני שבועות היתה עוטפת אותך באהבה. היא לא מבינה מה אתה עושה למענה? היא עדיין חושקת בך? השעות עברו בשתיקה. ברבע לחמש היא נכנסה לסופר שכונתי וזרקה לך שמן תינוקות כשחזרה, "תיקח את זה איתנו, חור", אמר האדון. 

 

נכנסתם לפאב, שהפעם היה ריק מאדם. הברמן עמד ליד הקופה ומיהר לסגור אותה כשנכנסתם. "שלום, גבירתי", אמר ונשק לידה, "כבר חשבתי שלא תגיעו". הוא קרא לה "גבירתי" ורק על זה לבד מגיע לו עונש מוות. אתה תכף תראה לו של מי היא.

"שניכם בעניין? שניכם מוכנים להלחם ומי שינצח יזכה לשרת אותי?", היא שאלה בקור. הסתכלת לו בעיניים וראית שהוא באותה דרגת ריגוש שלך. התחרות ריגשה אותו לא פחות מהזכייה ולא מגיע לו, הוא בכלל לא יודע מי היא, הוא בכלל לא שרת אותה, הוא לא מכיר אותה כשהיא עצובה ומטורפת, צוחקת, גומרת בשרשרת וילדה קטנה ומשתוללת. הוא בטח לא אוהב אותה ולא הקריב כמוך. "כן, גבירתי", עניתם שניכם.

 

"יופי, עבדים", אמר האדון, "חשבתם שיהיה קל? חשבתם שאתן לכם לריב כמו שני גברים? חה. הצחקתם. תתפשטו ותמרחו בשמן התינוקות", ציווה. לא הבנת. מה המטורף הזה רוצה עכשיו? למה אתה צריך להתפשט ליד עוד גבר? אבל התפשטת ונמרחת. גם הברמן. "לא כך, על כל הגוף, גם הזין והתחת", אמר האדון והביט בשניכם בביקורתיות. עכשיו הייתם מרוחים. השנאה שלך הפכה ללבה, הרצון לזכות בה לזעם מלובן. מה צריך לעשות עכשיו? התשובה לא אחרה לבוא.

 

"עכשיו, כלבים, אלה חוקי הקרב. אסור להשתמש בפה, אסור להשתמש בידיים. רק ברגליים ובשאר הגוף. מי שיעלה על השני וכמעט יחדור לו לתחת  ליותר זמן, הוא המנצח בקרב הראשון". מה??? מה??? עכשיו אתה צריך להגיע לו לתחת? הם השתגעו לגמרי? אתה רוצה ללכת מכאן. אתה רוצה ללכת ממנה. שיזכה הברמן. יש גבול לכמה האישה הזאת תתעלל בך. איך היא מרשה את זה? מה היא כבר עשתה שהאדון הזה יכול לסחוט אותך כך? אתה מביט בה ושוקל אם ללכת, להשאיר אותה כך שתשלם בעצמה על השד יודע מה. "רוצה לומר לי משהו, אמסטף?", היא שואלת ולדקה אתה שומע את האהבה והרכות שאתה מכיר. "כן, גבירתי, בבקשה תסבירי לי למה אני עושה את זה, למה יש לו כוח כזה עלינו?". 

 

היא שותקת ומהססת. בסוף היא לוחשת לך באוזן "כי הוא ראה אותי הורגת מישהו בשתי ידיי. רוצחת. מישהו שהגיע לו".

היא לא צריכה לומר יותר דבר. אתה מאמין לה. אתה יודע מי היא ואם היא אמרה שהגיע אז הגיע. אתה לא תלך. אתה תעמוד בהכל, אתה תזיין ותהיה מזוין. הכל בשביל הגבירה הזאת שלך, האישה הכי מטורפת שפגשת בחייך. האישה שאתה רכושה.

"אני מוכן", אתה אומר ומרגיש כמו בקרב כלבים אמיתי. עכשיו אתה כלב השמירה שלה ואתה תעשה מה שצריך כדי להביס את היריב.

 

אתם מתנפלים אחד על השני. אתה רוצה לנשוך ולקרוע, אבל אתה לא יכול, אז אתה משתמש בכל מה שלמדת אי פעם בקרבות אגרוף על הרגליים. שניכם מתגלגלים. הוא לא פראייר. שרירי כמוך. חזק. נותן לך פייט. אתם מחליקים זה על גופו של זה, מכאיבים, זין נתקל בזין, זין בחור תחת, אבל שוב נפילה. האדון שלך מגורה, על גבירתך אגלי זיעה. אתה רואה כמה היא מרוגשת, היא מתנשמת בכבדות, קצת אדמדמה, כמו אחרי שאתה יורד לה שעה. אתה יודע שזה מוזר אבל נראה שתכף היא גומרת, רק מהקרב ובמקום להתעצבן, אתה משנה את תנוחות גופך כדי שהיא תראה את השרירים עובדים כשאתה נלחם בו, כדי שהיא תתגרה ממך כמו פעם, באהבה. אתה כל כך שקוע במחשבות עליה ועל הקור החדש שלה ועל איך הגוף שלך נראה בשבילה, שבלי שתשם לב, הוא שוכב עלייך שלושים שניות ופתאם אתה מרגיש את הזין שלו על חור התחת שלך, כמעט חודר.

 

"עצור!", אומר האדון בריגוש, "הקרב הראשון נגמר. נקודה לטובת הברמן ועכשיו מתחיל הסיבוב השני. סיבוב הירידה. כל אחד מהכלבים יקבל עשר דקות עם הרגליים של הגבירה. ינצח בקרב זה שהיא תגמור ממנו יותר פעמים". הוא הולך לגעת לה בכפות הרגליים? הן שלך! רק שלך! אתה שוב רוצה להרוג אותו, אבל יודע שאין ברירה ותכנע. בקרב הזה אתה תנצח. אין סיכוי שלא. אתה הרי יודע מה בדיוק מענג אותה.

 

המשך יבוא

 

 

לפני 11 שנים. 18 ביולי 2013 בשעה 14:42

"בוא עבד, הולכים לטיול",

האדון החדש שלך,

שהוא אני,

אומר לך.

"טיול?", אתה שואל ורוצה לקרוע לו את הצורה.

"טיול!", הוא אומר לך ומצווה עלייך להתלבש, בלי תחתונים.

אתה מביט לגבירתך, מבקש שתציל אותך,

אבל היא (אני), רק מהנהנת בראש ומאשרת - לך תתלבש.

אנחנו נוסעים ומגיעים לפאב אפלולי. בר גדול במרכז, סביבו פינות ישיבה המורכבות ממזרונים לבנים על הריצפה,

הפינות גלויות זו לזו. 

האדון מתיישב, מצווה עלייך להתיישב לרגליו.

חולץ נעליים.

"תעשה לי מסג' ברגליים", הוא מצווה.

אתה מאדים, מתפוצץ מזעם, רוצה לברוח.

אבל אתה יודע את המחיר - גבירתך תשלם בכמה שנים טובות בכלא

(אתה בטח רוצה לדעת מה עשיתי, נכון? אולי בפעם הבאה, זה עלול להפחיד אותך).

אז אתה נשאר ומתחיל לעבור בידייך השריריות על כף רגלו.

הוא צוחק, "כן, בוי, כן, ככה, חור טוב. עוד מעט אקח אותך לשרותים ואזיין אותך".

אתה כל כך שונא עכשיו, שבא לך לרצוח, רק מתחנן במבטך שגבירתך תלך איתך.

אבל אתה רואה שהמבט שלה אינו עלייך. היא מביטה בברמן. הוא עושה לה עיניים.

ברור לך שהוא קלט את כל התמונה. אתה לרגליה, אתה עבד-היא גבירה.

מזל שהוא לא יודע על האדון. אתה מתבייש. אתה זועם.

כשהוא מגיע עם כוס משקה עבורה ושואל "אפשר לשרת אותך במשהו נוסף, גבירתי?",

אתה מוכן לרצוח. אתה סובל את כל זה בשבילה והיא תתחיל תוך כדי עם גבר אחר? עבד אחר?

היא מחייכת אליו. נראה לך שהיא תזמין אותו או תתן לו מספר טלפון, אבל פתאם אתה רואה את 

האף שלה מתרומם, בתנועת הסירוב השחצנית שלה. בא לך לנשום לרווחה. היא אוהבת אותך. רק אותך.

אבל אז האדון מתעורר. הוא אומר "אף פעם לא ראיתי קרב כלבים ותמיד התחשק לי לראות".

סתם כך הוא זורק לחלל האוויר. אתה מביט בזעם. נמאס לך מהמשחק הזה. אדונך, גבירתך, מעניין ת'תחת. אתה נתת את התחת שלך ובשורה התחתונה גבירתך עושה מבטים לגבר אחר. אתה תלך עכשיו. תלך ותשאיר אותה עם שניהם.

שתשב בכלא, שתסשן אחרים, שתעשה מה שהיא רוצה. היא רוצה אחרים? בבקשה. אתה לא צריך אותה. מההתחלה לא הבנת למה נכנסת לסיפור האפל הזה איתה. אישה מטורפת.

אבל אז הברמן אומר: "קרב כלבים? אין בעייה. אני רוטווילר מאד קשוח. בשביל מי צריך להלחם כדי לזכות בך, גבירתי?"

היא מחייכת והחיוך שלה שמח, מגורה, אכזרי קצת. "אתה רוצה לענות או ללכת, אמסטף?", היא שואלת, כאילו יודעת מה תענה, נבלה.

אתה רוצה לברוח. ממנה. מהכל. מהטירוף שלה, מהטירוף שלכם, מהאהבה שלך כלפיה. מהאהבה שלה, שגורמת לך להתמוטט. אתה עונה "בי. בי צריך להלחם ותזהר - זה לא יהיה נעים. זה ייגמר בדם וזה ייגמר בך מפורק לעשרים חתיכות, כי אף אחד לא יזכה בגבירתי חוץ ממני, הבנת?". אתה מדבר והזעם שלך מתפרץ והדמעות שלך עומדות בעיניים ואתה לא תתן להם שיראו.

הברמן מסתכל עלייך, מעריך את שרירייך ואת כוחך. "תחזרו בחמש בבוקר, אחרי שכולם ילכו", הוא אומר.

אנחנו מאשרים. "תראה מה עשית, חור", אומר אדונך, "בוא לשירותים. אני צריך לגמור בגללך".  גבירת ואדונך לוקחים אותך לשירותים, מפשילים לך את המכנסיים, אדונך חודר לתוכך באכזריות. אתה נותן לו את הכאב ולה את הדמעות. אתה בוכה עכשיו ואתה יודע, אתה תשחרר אותה ואתה תזכה בה ואתה תזויין אם צריך, אתה תעשה הכל ואתה אפילו תלמד לאהוב את זה אם צריך. הכל, רק לא ללכת, רק להמשיך להיות שימושי לה. שלה. רכושה.

 

 

 

לפני 11 שנים. 17 ביולי 2013 בשעה 15:25

עבד, בוא הנה,

מה אתה חושב לעצמך?

שאני גבירתך?

תשכח מזה, בייב.

מרגע זה אני אדונך.

לא חשבת שתהיה עבד של אדון, נכון?

אבל... אני סחטתי אותך

ועכשיו אין לך ברירה.

אתה תמצוץ ותיקרע.

בוא לאדון עבד.

אדון מיוחד עם זין סגול.

תפתח את הפה - גדול,

נתחיל בללמד אותך למצוץ לאדון.

אתה תהיה גרון עמוק לאדון שלך

או שזה יכאב כמו שאתה לא מדמיין.

כמו שלא חלמת.

כן. אני יודע. אתה לא אוהב גברים.

את מי זה מעניין? 

גבירתך עשתה פשע חמור,

מאד חמור.

רוצה שהיא תשב בכלא? לא. אני יודע.

אז תשמור ותציל ותפתח את התחת שלך -

למענה. עבורה. כדי שהיא לא תשב עכשיו שנים.

נכון שאתה רוצה?

תגיד שאתה רוצה,

תנבח שאתה רוצה,

תנבח בפה מלא בזין של אדון.

זין סגול שתכף יהיה בתחת שלך.

רוצה זין בתחת שלך?

לא? חה. אני מאמין לך.

אבל אתה תקבל בכל זאת.

דווקא. חזק. קורע. משפד.

תקבל ותגיד תודה.

תקבל ותנבח.

בשבילה.

הבנת חור?

יופי.

כלב טוב.

עכשיו תשען על השולחן ותפתח את התחת.

הנה.

הנה אני בא.

 

המשך יבוא...

 

* אסור להכאיב לאמסטף המסכן שלי עם השריר הקרוע. אבל מי אמר שצריך להפסיק להתעלל בו בגלל זה?:)

לפני 11 שנים. 17 ביולי 2013 בשעה 10:15

מה כתוב בספר הדומיות על זה?

אם עבד היה אמור לצאת לשבוע חופשה בלי טלפון ובלי גבירתו

ופתאם, בדרך פלא, נקרע לו שריר ברגל והכל בוטל

ולא רק בוטל, הוא צריך לעבור טיפולי חשמל ומחטים

וגבירתו ממש שמחה.

זה הופך אותה לרעה?

למאד רעה?

או מה?

כי אני שמחה-מאד שמחה!

(אני ? מכשפה? מה פתאם? לא כישפתי כלום).

לפני 11 שנים. 16 ביולי 2013 בשעה 14:43

https://fbcdn-sphotos-b-a.akamaihd.net/hphotos-ak-ash3/s526x395/993912_683094168383800_1205013618_n.jpg

לפני 11 שנים. 16 ביולי 2013 בשעה 5:46

 לפני שנים רבות, כשנכנסתי לעולם השליטה, הרגשתי כמו עליסה בארץ הפלאות. הכל היה גדול, מוזר, מפליא ומרגש. כדי לעשות לעצמי סדר בבלאגן, חילקתי את המשתתפים לשתי קבוצות: "הסוטים השפוים", אלה שעושים קצת משחקי תפקידים, הצלפות, קשירות, השפלות קלות וכד' וה"פסיכופטים", חברי ההארד קור, האקסטרימים, אלה שמענים, עוסקים בשיבארי, מדיקל והנורא מכל - מחטים. טוב שלא הייתי שיפוטית, מהמקום הזה של לא באמת יודעת כלום מהחיים שלי בעולם השליטה:). עברו כמה שנים טובות, הפכתי לדמית מנוסה, אך המשכתי עם המקום השיפוטי שלי עד שפגשתי בוקר אחד את א', החבר הטוב שלי. כמו בכל פגישה שלנו החלפנו מתכוני שליטה ואז הוא סיפר לי על סשן מחטים שעשה לנשלטת שלו ואיזה עונג זה היה. "מחטים??? אתה??? מחטים?? השתגעת ממי? זהו? רשמי?" נזעקתי קלות. טוב, נו, קשות. אבל הוא רק חייך את החיוך המרגיע שלו והתחיל לספר "תקעתי בה שלושים מחטים ואז היא ריחפה ואז היא יצאה למין מסע קסום כזה והיא עפה בשמיים והיא סיפרה ש... ושש...".

 

הסיפור שלו הותיר אותי המו-מה. רגע מה? זה לא עינוי נוראי? לא זולגים שם נחלי דם? זה לא כאב מעבר לגבולות ההגיון? זה משהו ממש מענג, שלוקח לסאב ספייס היסטרי כמו שום דבר אחר? עם מסעות פנימיים לעולם הדימיון או ההזיות או לשלווה טוטאלית? בזה כבר לא יכולתי לעמוד. לקחתי בחיי קודם נשלטים ונשלטות שלי לספייסים מדהימים, אבל לא כך ולא לכזה דבר. הייתי חייבת ללמוד וכמו בכל דבר אחר, חיפשתי את המורה המוכשר ביותר. אחרי חיפוש לא ארוך מדי, הגעתי למי שהיה חבר טוב שלי ודום מוביל בקהילה דום NB שנחשב בזמנו לשולט אקסטרימי ומיומן מאד ברזי השליטה בכלל והמחטים בפרט.

הגעתי אליו קצת רועדת. הרגשתי כאילו אני חוצה גבול ועוברת מעולם השפויים לעולם הפסיכופטיים. שאלתי את עצמי למה אני צריכה לחיות בדרגת ריגוש כל כך גבוהה, למה לא מספיק לי קצת קוצ'י מוצ'י-סטירה-הצלפה, אבל ידעתי שאני פשוט חייבת. הרגשתי כמו איזה מישהי שרוצה להיות שמאנית וחייבת לקחת פטריית הזיה כדי להבין על מה היא מדברת.

הוא היה חבר טוב והביא את העבד שלו שאוכל להתנסות עליו. מחט הוא-מחט אני-איפה כן-איפה לא- תמרור ההצלפות-תמרור המחטים ותוך כמה שעות העביר לי את הידע שלו בדיקור לא סיני בעליל. העבד שלו ריחף בספייס מדהים וגם אני יצאתי מרחפת, רק מחכה לתקוע כמה מחטים בשפחה שהיתה לי בזמנו. והמחטים אכן הוכיחו את עצמן, הן הביאו לספייסים המיוחלים איתה ועם נשלטים ונשלטות אחרים שהיו לי לאחר מכן. וכן, כמו כל דבר אחר שאני עושה לאחרים, ניסיתי בעצמי. לי זה עשה התקף צחוק מטורף ושיחות עם אלוהים. היתה שיחה מרתקת ומאד מצחיקה:)

 

באופן מאד כללי, כשהמחטים נתקעות בגוף, במקומות הנכונים, הן משחררות בגוף אנדרופינים. דווקא כשמוציאים אותן, האנדרופינים מתחילים להשתולל ולהציף, מה שמביא לסאב ספייס ולחלום-מציאות. ולא, זה לא אותו הסאב ספייס של הצלפה אינטנסיבית. למה? אין לי מושג. אולי מישהו אחר ידע להסביר יותר. ולא, זה לא מאד כואב, אלא אם ממש משתדלים שזה יכאב ולא, לא יורד דם, למעט איזה טיפה פה ושם.

אז זה מה שיש לי לומר בזכות המחטים:

- זה כואב הרבה פחות ממה שזה נראה/נשמע, למעשה, הצלפות כואבות יותר

- סשן מחטים יכול להיות א-מיני לחלוטין (יש לי חברות שאין בינינו שום מיניות ושום יחסי שליטה ואני עושה להן מחטים בשביל הכיף והריחוף. סמים ללא סמים).

- מחטים מביאות לספייסים שהם כמו שנת-חלום. יש כאלה שסתם ירחפו על ענן, אחרים נכנסים ממש לסרט. בין הדברים שחוויתי עם נשלטים במסעותיהם: שפחה שהפכה לציפור בכל ספייס כזה וטסה מעל תל אביב לטבע, אישה שראתה חייזרים בשלושה צבעים ונקרעה מצחוק תוך כדי, אשה שפגשה בספייס את סבה המת, גבר ששט בים ביאכטה ועוד ועוד. סרטים. ממש. כל אחד והמקומות שהדמיון שלו לוקח אליהם.

- מחטים הן אביזר זול יחסית ואפשר לקנות אותן בבתי מרחקת ובחנויות מתמחות. כל מה שצריך זה מחטים, אפשר בכמה גדלים וחומר חיטוי (רצוי מטליות לחות עם אלכוהול). ואגב, הגיע הזמן שחנויות הסקס המתמחות שלנו יתחילו גם למכור מחטים, כי האמת? זה עדיין מביך לפעמים להתקל ברוקחת זקנה שעושה לי תחקיר למה אני צריכה כל כך הרבה מחטים (אה, זה לזין של העבד שלי ועוד קצת לחזה ועוד כמה לחברה שלי שתגיע לעשות סשן מחטים בציצי. רוצה גם? ).

- מחטים עושים רק עם מישהו שמכירים היטב (דורש אמון גבוה משני הצדדים), מה שמראש מייצר דרגת אינטימיות מיוחדת.

- יש כאלה שאצלם זאת אמנות שלמה, כמו בשיבארי. לי מספיקות לגמרי 10 מחטים כדי להגיע לתוצאה הרצויה. השאר זה שואו אוף. לא שיש לי משהו נגד...

 

הכי חשוב, לפני שמתחילים:  לא עושים מחטים בלי ללמוד היטב את כללי הזהירות. אני מצרפת כאן מדריך טוב באנגלית, אבל ממליצה מאד לא להסתפק במשהו כתוב אלא ללמוד בשטח ממישהו שיודע.

 

וזה לא שאני עושה כאן פעולות מיסיונריות למען המחטים, מצידי אל תעשו:) רק מפריע לי שאני רואה הרבה בפרופילים שמכניסים את המחטים יחד עם זאופיליה וילדים.  בעיניי זה אפילו לא אקסטרימי, אבל אם זה עושה אותי אקסטרימית, אז יאללה שיהיה:)

 

והנה כמה סרטונים בנושא:

הדרכה: מחטים, איך ואיפה

מחטים בטמבלר:

אhttp://www.tumblr.com/tagged/needle%20play

אמנות, אמרתי?

 דומית "קוקו", אבל יודעת מה היא עושה

http://xhamster.com/movies/1250530/cbt_needle_cock_and_balls.html?embed=related

מדריך מצויין

http://www.peter-masters.com/wiki/index.php/Practical_Needle_Play

 

גם בקושי נושם, גם מחטים וזאתי צוחקת:

http://www.hardsextube.com/video/1662887/

מי אמרה אני ולא קיבלה? אישה לאישה...

http://www.hardsextube.com/video/973765/Extreme-Pain-Svp-1-bdsm-bondage-slave-femdom-domination

 מי היתה ילדה רעה?

 http://www.hardsextube.com/video/279413

לפני 11 שנים. 15 ביולי 2013 בשעה 12:40

עבד שלי,

הצלחת. עשית אותי מאד מאד מאד מאושרת (בתשע הפסקתי לספור כמה מאושרת:) ).

שמחה שבחרתי בך.

 

המסקנות שאתה אמור להסיק מהיום:

"חור" זאת מילה מחרמנת

"אילוף" זאת מילה טובה

חור תחת זה דבר נעים

מחטים זה לא דבר מפחיד בכלל

אין דבר שמענג אותי יותר מהמלחמה שלך בעצמך

 

אוהבת אותך טיפונת ועוד קצת יותר מקודם:)

גבירתך

 

 

לפני 11 שנים. 14 ביולי 2013 בשעה 13:53

לימור לבנת בשירת התקווה

אחמד טיבי בפתיחה של שתי אצבעות

חנין זועבי בשייט של ספינת טילים מתפוצצת אל חופי תל אביב

רגע כשהוא מוצא את המפתח של חביתוש

סוקי, כשמוצצים לה את הדם

שחקנית מחליפה והראשית מתה

 

אני שמחה! ובזכותך! ויאללה שיהיה כבר מחר כי אני שמחה כמו... (הצעות יתבלו בברכה).