מיליארד כוכבים

כשאתה מצליף בי ולא מפסיק גם כשאני מייללת אחרי העשר הראשונות חודרת לתוכי ההבנה כמה אתה רציני כשאמרת שהשתדרגת.

אני סופרת בלב, הגעת לח"י הצלפות ועכשיו אחרי כל הצלפה אני מתקפלת, מתיישבת על התחת ופותחת בשביתה של שניה ומחזירה את התחת שלי למקומו.

אני מנסה לבכות וכלום לא יוצא. רק כמה משיכות אף קטנות, שיסבו את תשומת ליבך שאני על הסף. אולי. ואתה רק אומר לי שבכי לא מטריד אותך, הבכי מנקה. ינקה.

אתה ממשיך במרץ ולא שוכח להזכיר שזה זמן התשלום ואני, בכניעה מרצון מקבלת את הכל.

אני כל כך שמחה שהשתדרגת, גם אם אני עדיין לא ממש יודעת מה עוד יביא איתו השדרוג.

שמחה שאתה לא מרחם עלי.

נהדר שאתה.

שבת שלום!

הייתי מכסה לך את העיניים עם צעיף כדי שיהיה לך חושך

ועוטפת את גופך איתי

מלטפת

מכרבלת

מתכרבלת בתוכך

איתך.

קוראת הרבה לבבות שבורים ואכזבות, אולי כי הציפייה גדולה מידי...לא יודעת. מוסרות עצמן אחרי שניה וקצת עד בלי דעת לכל אינפנטיל שעושה קולות של שולט ומי אני שיגדיר מיהו ומהו שולט...

באות ממקום של חולשה מבטלות במחי יד ומקלדת את עצמן מכריזות בראש חוצות: יש לי קולר, ואולי בסופו של ערב או יום או סשן יתנו הכל רק בשביל לקבל ליטוף על הראש, בעבור חופן תשומת לב.

קוראת גברים שמנצלים את תמימותן ואולי הן בכלל לא תמימות אבל גם הם לא, רומסים כל חלקה בחוסר הבנה משווע, באי רצון להבנה. כנראה.

לזיין, לזיין, לזיין.

תוך כדי גם קצת להכניס מכות.

הכי טוב. לא?

העולם הזה חזק.

את בטוחה שאת רוצה להיות כאן?

את בטוחה שזה מה שאת צריכה? 

את בטוחה שתעמדי בכל הטלטלות שהוא מביא איתו?

תהיי חזקה. תחליטי. תעבירי שליטה רק אחרי שהבטן אותתה שזה בסדר, אחרי שהראש אמר שהוא ראוי, תהיי לו לזונה וחור וכלבה אבל רק אם את קודם שלמה.

עם עצמך.

ולא, הפוסט לא מיועד למישהו/י ספציפי.

שולחת תמונות של חורים פעורים, שדיים קופצים על המסך הקטן, ככה באמצע היום וחושבת, מה זה עושה לך?

זה מעמיד לך? אולי כדאי מכנסיים רחבים יותר...

צילום של התחת, בחור תקוע פלאג, ככה באמצע היום.

סתם כי בא לי לפנק אותך. אותי.

מה היית עושה עכשיו אילולא היית במשרד?

היית שולף אותו בבת אחת, או רק דופק איתו את החור ואולי היית מזיין את הכוס, ככה כשהוא בפנים?

אז איך זה להיות זונה עם שלושה חורים מלאים אה...?

אתה לא באמת תקבל על זה תשובה ברורה כשהכדור האדום בתוך הפה שלי, אבל נראה לי שאתה מרגיש.

את החור של התחת אתה בטח לא תדפוק עם הזין הנפלא שלך, ככה שהוא פתוח ומורחב, אתה אוהב אותו מכווץ וכואב. אני חייבת להתרגל לזה.

או שלא.

אז איך זה מרגיש לך החום הזה בתוך התחתונים אדוני?

כי לי זה מרגיש ממש טוב:)

ממש מוקדם בבוקר,יקיצה מחוייכת וראשך על הכר,

שוקע בנוצות, שקוע בחלום.

מטבח עם ריח של קפה שחור טרי וערום מול השיש הקר,

2 סוכר, אחרי רתיחה, מוסיקה שקטה של בוקר ושקט.

קוצצת סלט, מכינה חביתה, מג'נג'לת בין מגירה ועוד אחת,

עיטוף מפתיע מאחור, כיפוף מהיר, ריח של זימה,

חדירה עמוקה לתחת.

כאב משתק, אני משתתקת, לא זזה ואתה גומר בשאגה,

מלח, ושמן זית עם לימון, הכל דק, דק

והזרע שלך זורם מתוכי, מסמן שבילים על הגוף

מסמן אותי.

רכושך.

נשיקות על העפעפיים

אחת על האף

נשיקה לכל אצבע,

לזין

לביצים

לשפתיים

עדינות כאלו, מרפרפות, נוגעות לא נוגעות,

מרגישות, מורגשות, עמוק בפנים בתוך בית החזה.

בלב.

ולפעמים אני פשוט צריכה להרגיש שאני חור.

אוסף חורים לשימושו.

חורים פתוחים מכל הכיוונים מחכים לקבל את מה שאדוני ידחוף לתוכם.

סמרטוטה, כלבה, זונה.

בלי דעה ודעת, כלי ריק מתוכן.

פעורה.

הוא מצחיק אותי, הוא מחייך אותי, ואיתי וזה כל כך מרענן.

נטול פוזה ואגו לתפלצת מדינת השולטים ושולט במילה, בתנועה, במבט.

שני אנשים, איש ואישה שמחוברים בתוך קשר רב גוונים, וזה שאני זו שלמטה, שאני שפחתו, לא עושה אותי פחותת ערך או סמרטוטה חסרת דעה ודעת.

כן, אני מבטלת את רצונותיי מולו מתוך הכרה בשליטתו בי, אני מעניקה לו את עצמי בהשלמה וברצון אבל אני לא מבוטלת.

אני. בוחרת בו בכל יום מחדש.

מותר לי רק אחת, אחת זה ממש קצת כי אחריה תמיד יש חשק לעוד אחת. קטנה כזו. מהירה כזו.

הוא יודע שאחת היא רק חצי, אני יודעת שצריך להשתמש בה בחוכמה.

הוא לא פראייר

גם אני לא.

מתכננת איזה סרט ירוץ בראש וזו בעיה כי יש המון בספריה.

יש את מדף הפנטזיות, מדף ההווה, יש מדף של קיטש, השפלות, כאב.

עושה סריקה מהירה מה הסרט הכי ארוך, זה שימצה אותה הכי טוב, שאיתו היא תהיה הכי חזקה. ארוכה.

שולפת מהמדף את הסרט ההוא שבו זיינת אותי בתחת בלי הרחבה וסיכוך, זה שייללתי בו שממש, אבל, ממש כואב לי ואני לא יכולה יותר, אתה ענית שזה מצוין שכואב לי וצחקת.

מניחה את כף היד על הדגדגן, עוצמת עיניים,מתחילה לשפשף וגומרת אחרי חצי דקה ושתי סטירות.

פראיירית.