Equilibrium

"ועדיין בתחושה של חלום,
פשוט חלום, חלום לאור יום,
אין בי בושה, מרגישה אישה
אני שלו בשבילו וטוב לי בגללו"

אתמול בלילה לפני שינה עברה בי מחשבה שאני רוצה לשמוע כל יום שאני שלו... לא שאני לא זוכרת, לא שאני לא יודעת.. פשוט כשאני שומעת את המילה הקצרה הזאת "שלי" ממנו ( ולא כל כך משנה מה יבוא לפניה - יפה,יקירה,בייבי, גורה, זונה, כלבה, חור)  - אני מתמלאת בו... מגניב איך הצירוף של 3 האותיות הרגילות האלה נושא מטען אנרגטי מטורף שלו וברגע שמגיע עד אלי, הוא נכנס לכל תא בגוף שלי וממלא אותו עד אפס מקום.

שלו... וזרם חם שוטף את גופי ועוטף את הלב שלי... שלו... ואוריקן קטנטן של התשוקה מתחיל להסתובב בבטן ולתפוס מימדים גדולים יותר עם כל תנועה שלו...

להיות שלו בשבילי זה לא רק שייכות (שהיא בהחלט עושה טוב), זה לא רק להיות עם קולר בכלוב , להיות שלו - זה להיות שם בשבילו, להיות החברה הטובה שלו, להיות האשה האוהבת, להיות הכלבה הכנועה שיושבת ליד הרגליים של הבעלים שלה ומלקקת את אצבעות שלו בהודיה ושמחה רבה, להיות הזונה שרוצה שהוא ידפוק אותה כמה שיותר חזק, שישתמש בכל החורים שלה להנאתו,  שישתמש בה לכל הגחמות שלו, להיות בובת מין שלו חסרת תנועה ורצונות שהוא מזיין בלי להסתכל עליה, בלי לראות אותה, פשוט מאונן בתוכה, ושוב להיות הנסיכה שלו והאשה שלו שאיתה הוא עושה אהבה הכי עדינה וחושנית בלי להסיר את המבט מהעיניים שלה. להיות שלו זה ליהנות ולאהוב את כל התפיקדים האלה כאחד , אבל אף אחד לא במיוחד.. כולם ביחד, כולם שווים, כולם מרכיבים את את ה"שלו" הממלא והמרגיע הזה. 

להיות שלו זה לקבל אותו, לספוג אותו עם כל מה שממלא אותו הרגע, לעטוף אותו, להזין אותו, לרצות אותו כמה שיותר עמוק בגוף, בלב, בנשמה...

להיות שלו זה לדעת ולהרגיש שכמו שאני שם בשבילו, גם הוא שם בשבילי...

בבקשה אדוני, אני רוצה לשמוע את זה כל יום!

גם כשאתה לא פה לידי אני רוצה שתמלא אותי בך , אדוני... 

כמו שהיום...  כשההודעה ממך שפתחה את היום שלי בחיוך: "בוקר אור יפה שלי :)"

לרגע חשבתי שאולי שמעת את המחשבות הליליות שלי :) 

תודה שאני יכולה להיות שלך:)

והנה,  אני מרגישה איך הבלבול בין פנטזיה ומציאות מתחיל להתפוגג לו לאט לאט... 

כל אחד תופס את מקומו ותומך אחד בשני. המציאות בה אני בת זוג מוערכת שזוכה להרבה יחס חם,  מקבל, מכבד ואוהב מהווה קרקע עליו אפשר לעמוד יציב עם שני הרגליים ולתת לראש בלי פחד לזרום עם הפנטזיות.  

סוף סוף אני מרגישה שיש בי רצון לשחק.. להוריד מעצמי את מסכת הרצינות ופשוט לשחק. זה מתחיל בצעדים ממש קטנים,  אך משמחים אותי מאד... אחד המשחקים זה להסתובב ברחובות ולנסות לגלות מי מאנשים שאני פוגשת בכלוב,  או לפחות יש להם איזשהו קשר לעולם הבדסם.. או משחק- מי מאנשים שאני פוגשת,  חברים, קולגות וכו נשלט ומי שולט.. משחקים תמימים,  אבל בכל זאת,  כל מסע גדול מתחיל מצעד קטן.. 

כשיש בסיס חזק במציאות קל גם לשחק את כל התפקידים שהוא רוצה שאהיה.. הבטחון ואמון נותנים אפשרות לא לחזור לשאלות מציאותיות בזמן המשחק,  פשוט להיות בו במאה אחוז וליהנות ממנו בלי ספקות. 

אה.. וחדשה מרעישה להיום: מקולרת, מקולרת,  מקולרת :) 

יפה לי Rתיק :)

ירח מלא בכינרת – אחד הדברים היפיפיים שיצא לי לראות... כדור לבן ענק שמשקיף על המים ועל ההרים מסביב, קורן באור נעים ורך שמשאיר שביל לבן ונוצץ על המים.. מים רגועים בשעות לילה, שקטים ונעימים, השביל מרצד בתנועות קלות וכמעט בלתי נראות...

אני נכנסת למים לטבילה לילית, הוא הולך קצת אחריי. אני כבר קפצתי ראש לתוך המים הקרירים, הוא רק עשה כמה צעדים ונעצר. פשוט עמד והתבונן בנוף המדהים הזה כשהמים מגיעים לקרסוליים שלו. אחרי כמה דקות של משחקים במים אני התחלתי לשחות אליו בשחיית גב וכשהגעתי לרגליים שלו, התיישבתי ונצמדתי אליהן.  למרות הקולות שנשמעו מהאנשים על החוף וכמה חבר'ה ששחו די רחוק מאתנו, פה, ברגע הזה כשהוא עומד ואני יושבת דבוקה עם הגב לרגליים שלו ושנינו נדהמים מהמופע הקסום של ירח על במת הכינרת  - פה ברגע הזה יש שקט מוחלט. שקט מוחלט בי, שקט מוחלט מסביב... תחושת ביטחון ורוגע מילאו את כולי. הרגשה של שלמות בכל... איחוד מושלם וקסום בינינו ושלנו עם הטבע ... הוא ליטף את הראש שלי בעדינות וכששנינו עדיין מרותקים למראה הקסום הזה אני מתחילה לאט לאט להזיז את הראש שלי לצדיים ולעסות את הזין שלו. הרגשתי עם החלק האחורי של הראש איך הוא מתחיל לגדול בתשובה לתנועות שלי... הוא הוציא את הזין שלו מהתחתונים  בלי מילים, הוא גם לא היה צריך – הזין שלו כבר היה בתוך הפה שלי. אני מצצתי אותו לאט ובעדינות בקצב של הגלים הקטנים של הכינרת שהגיעו עד אליי. כל כך אוהבת לשמוע את הגניחות הקטנות שלו, את ה"פאק.." שמדי פעם מתפרץ ממנו ברגע שהוא פוגש בתוכו הנאה אמיתית... ה"פאקים" האלה- הם אבני דרך שלי – תמרורים שאומרים לי שאני בדרך ומהירות נכונה. אחרי זמן מסוים שהוא התענג על מציצה שהענקתי לו בדרך שאני רציתי, הוא עצר אותי והסביר לי איך הוא רוצה את זה עכשיו. המחשבה הראשונה שעברה לי בראש : "מה? אז לא היה טוב עד עכשיו?", אבל לא היה לי זמן לחשוב אותה עד הסוף כי רציתי להבין בדיוק איך הוא רוצה את זה אז התרכזתי בתדריך...וטוב שככה... הוא רצה שאני אמצוץ קצת את הזין ואז אוציא אותו מהפה ואעבור עליו עם השפתיים מבחוץ, ושוב אמצוץ, ושוב אעבור... "ברור?" – ובתשובה התחלתי לעשות את מה שנדרש ממני, בהתחלה לא ממש ידעתי באיזה קצב הוא רוצה את זה, אחרי כמה זמן להוציא, אחרי כמה זמן להחזיר את הזין לפה.. הוא עצר אותי ודרש להתחיל בהתחלה. ושוב טעיתי, ושוב הוא הרחיק את הזין ממני ואמר "מהתחלה!"... ושוב חזרתי ושוב הוא הרחיק אותי ושוב נשמע "מהתחלה!"  - אבל הפעם הוא הדריך אותי בקול רם: " עכשיו תמצצי, עכשיו מבחוץ..". הרגע הזה כולו, הכינרת, הירח, הוא שעומד מעליי, אני עומדת על הברכיים ומצייתת לפקודות סמכותיות וסבלניות שלו -  הרגע הזה חרוט לי במוח עם תוויות  "מחרמן", " שקט", "ממלא" , "שלם"... 

פתאום ההבנה שזה לא משפיל אותי בכלל נהיתה מוחשית, פתאום כבר לא היה מקום למחשבות מסוג "האם עשיתי משהו לא נכון", פתאום הרגשתי איך זה ממקם אותי במקום הנכון – בטוח, רגוע ומאד חרמני. פתאום זה שימח אותי שיש לידי פרטנר שמבקש/דורש בדיוק את מה שהוא רוצה ואני לא צריכה לנחש מה ואיך אני צריכה לעשות כדי לגרום לו הנאה.. כי ברגע הזה כל מה שרציתי זה לעשות לו טוב, לגרום לו ליהנות מעצמו מול הנוף המדהים הזה.

השפלה... מה היא בעצם?

וויקיפדיה טוענת שהשפלה היא תחושת אי-נוחות נפשית ובפרט תחושת פגיעה בכבוד הנגרמת לאדם כתוצאה מיחס (אמיתי או מדומה) של אנשים אחרים: אליו, להתנהגותו או למאפיינים כלשהם הקשורים אליו. עוצמת תחושת ההשפלה קשורה בפער שבין הדימוי העצמי  ותחושת הכבוד של המושפל לפני ואחרי שהושפל.

כבוד עצמי... מה זה הדבר הזה בכלל? כבוד שאני נותנת לעצמי? או כבוד שאני דורשת לקבל מהסביבה שלי? אם אני הושפלתי על ידי מעשה של בן אדם אחר, למה זה אמור לפגוע בכבוד עצמי? הרי, אם אני מבינה נכון את שפה העברית – מילה "עצמית" – אומר "אני- לי". שום מעשה חיצוני לא אמור לטלטל את ה"status quo" הזה...  אז זה מביא אותי למסכנה , שכבוד עצמי  - יש בו הרבה ציפייה מהסביבה לתחזק את הכבוד הזה, לתת יחס ראוי בעיניי לכל המכלול הזה שנקרא אני... אז אדוני הפיל אותי לכמה רגעים מכס המלכות שלי... אפילו לא הפיל- פשוט תפס בשיער והוריד בנחישות עדינה למטה... התיישב בעצמו והצמיד אותי לרגליו. מודה , קיבלתי את זה קשה. מודה שברגע כשזה קרה שכחתי את כל ההבטחות והמוכנות שלי להיות הכל בשבילו. הרגשתי הרבה כעס ועלבון...

אז שלום לך אגו, חברי יקר ומסוכן. יקר, כי אתה שומר עליי ואני לא יכולה בלעדיך ( אבל כמו בכל מערכת יחסים, אני צריכה ספייס – אתה לא צריך להיות דבוק אליי כל הזמן), מסוכן – כי כשאתה מדבר בקול רם, אתה עושה אותי עיוורת. אתה משתלט עלי , במקום שאני אתן לאדוני את מלואו המקום לעשות את זה. כשאתה מדבר אני כבר לא שומעת את אדוני. אני כבר לא זוכרת על כל היופי שיש בקשר שלנו. אתה פשוט צועק : "פגעו בי, אי אי אי!!".. מחבקת אותך, משקיטה אותך, אוהבת אותך.. אל תצעק חבר יקר. הכל בסדר, אנחנו בסדר... זה המקום שלו.  אני עוד אלמד לזהות את השליטה שלך תוך כדי ,לתת לך חיבוק באותו רגע ולשחרר. אני עוד אלמד להסביר לך ישר שזה לא הזמן ולא המקום... שיש לך הרבה ביטויים הרבה יותר חשובים בחיים שלי, אבל לא מולו. לא מול בן הזוג שלי! לא מול האדון שלי! לידו אני רוצה שתשתוק. אין לך סיבה לשמור עליי כשאני איתו – הוא שומר עליי, אתה יכול להיות רגוע ולנוח.

אני עוד אלמד ...

** תודה לך אדוני על השיעור הזה. תודה שהראית לי שיש לי מה ללמוד. כי כל עוד יש לי מה ללמוד - החיים ממשיכים **

לחיות ברגע זה, להרגיש אותו ולחוות אותו במלואו.. בלי להיאחז בעבר, בלי לצפות לעתיד.. פשוט פה ועכשיו... לשים לב איך הגוף שלנו מרגיש, מה הוא מנסה להגיד לנו... אם לנסות להגדיר את היחסים בין הראש לבין הגוף  - אז לרוב הראש הוא השולט והגוף הוא הנשלט. אבל אנחנו שוכחים שהחיים הם דווקא ברגשות שלנו, בתחושות שעוברות לנו בגוף, שם בדיוק נמצאת האוטנטיות שלנו.. הראש הוא רק מעבד את המידע, מנסה להסביר לנו בצורה שמובנת רק לו מה בדיוק חווינו הרגע.

בסופ"ש האחרון עברתי סדנה של טנטרה.. כבר שנייה בחיי. דרך הטנטרה מלמדת להקשיב לגוף בלי לנסות לתת לזה אינטרפרטציה , פשוט לחוות... לעצור את כל הפטפטת ולשאול את עצמך " ומה אני מרגיש עכשיו?"... טנטרה, כמו כל דרך רוחנית אחרת, לא מנסה להילחם בראש, אלא מלמדת איך לדעת לקבל את כל הדפוסים שיושבים במוח ופשוט להעביר את הריכוז מהמחשבות לתחושות...

במהלך הסדנה לא יכולתי לא לשים לב כמה קוים מקבילים יש לטנטרה ולבדס"ם. כל הזמן הרגיש לי שהם מדברים על אותם דברים.. על להיות ברגע, להרגיש אותו, להרגיש את הפרטנר , על פתיחות וכנות, על הפגיעוּת שאנחנו מאפשרים לעצמנו כדי להיפתח עוד יותר לקראת בן האדם שאנחנו יוצרים קשר איתו, על יכולת לצלול לעומקיו של הפרטנר, על יכולת לתת לפרטנר לצלול אל תוך עצמנו,  על חיבור שלנו לגוף, לחייתיות שלנו, יכולת להתחבר לא רק לרגשות חיוביים אלא גם לקבל את הרגשות יותר כואבים כחלק מאתנו ולא להיתקע עליהם, לחוות ולהמשיך ליצור מציאויות חדשות... נכון, הדרכים, הטכניקות, השפה של טנטרה ובדס"ם מאד שונים, אך מבחינתי הם משלימים אחד את השני- טנטרה מדברת בשפת האור, בדס"ם – פונה לצדדים האפלים שלנו, לכאורה! אני אומרת "לכאורה" – כי אין כזה דבר צד טוב וצד רע. הכל חלק מאתנו, הכל חשוב באותה מידה. הכל צריך לקבל ביטוי מלא, אחרת אנחנו מנתקים את עצמנו מה" אני האוטנטי" שלנו , חיים חצי כוח...

להתמסר... לתת את כל כולי ... לקבל את כל כולו בתוכי – עם כל הרגשות שלו, תשוקות שלו, כאבים שלו, גחמות שלו...

שום דבר לא השתנה- תמיד ראיתי ככה את מערכת היחסים האמתית וכל כך רצויה ..

תמיד שאפתי להתמסר לגברים שהיו לידי... אבל או שהם נבהלו מרמת הפתיחות הזאת, או שפשוט לא ידעו מה באמת עושים עם ההתמסרות הזאת... גם על סמך הניסיון המיני שלי למדתי שהמתכון האולטימטיבי לסקס מצוין – זה לדעת להתמסר, לתת ולקבל. ונדירים אותם מקרים כשהכול הסתדר כשורה וניגן ביחד... לרוב תמיד היה חסר שם משהו, או שהיה מזויף קצת... ולפעמים גם מצדי...

אז שום דבר לא השתנה, גם אחרי הכניסה שלי לכלוב.. אחרת, ההשקפה הזאת רק התחזקה... רק שהיום יש לידי בן אדם שלא מפחד מההתמסרות שלי, יש לידי גבר שמעריך אותה ושמח לה, יש מעליי אדון שלוקח את כל כולי בדרך מאד רגישה וממלא אותי בעצמו. 

אז מהמקום הזה, מהמקום של רצון להתמסר, מהמקום של אמון בבן אדם שלידי, מהמקום של כבוד והערכה הדדיים, מההבנה שממש טוב לנו ונעים לנו ביחד – אני נותנת לעצמי להיות כל מה שהוא רוצה שאני אהיה בשבילו.. מהמקום הזה קל מאד לעשות צעדים למקומות חשוכים ולא מוכרים, מהמקום הזה הכל נראה לי אפשרי ולגיטימי.. אתה רוצה שאני אהיה הזונה שלך – בבקשה, רק תלמד אותי... אתה רוצה שאני אהיה האשה שלך, החברה שלך – אני כבר שלך, יקירי...  אתה רוצה שאני אהיה הכלבה שלך – בבקשה, אדוני, אשב ליד רגליך ואחכה לליטוף בשקט וכניעה.. אני אשה, אני יכולה להיות הכל, אני מסוגלת לשנות צורות, צבעים, טקסטורות  של עצמי ולקבל את הכיוון שתיקח אותי אליו...

מעניין שדווקא דרך כניעה והתמסרות וקבלת הסמכות של האדון שמעליי – אני רק מחזקת את בטחון העצמי שלי. איזון הכוחות הזה מאפשר לי להרגיש מלכה ליד המלך שלי... גם כאשר לכאורה אני מושפלת , מבטלת את עצמי מולו או מצייתת לו..

ילדתי,

אל תפחדי ילדתי..

את יודעת שמותר גם לכאוב,

את יודעת שגם את תפלי  -את תקומי,

אל תפחדי ילדתי..

ילדתי,

אל תעצרי את עצמך ילדתי...

 ותבכי אם כואב להפשיר

באביב  אחרי חורף ארוך בליבך...

אז תבכי ילדתי... תבכי...

המילה הזאת מורכבת מ"גו" - חושך,  "רו" - אור.. כלומר,  זה בן אדם שמוציא את האחר מחושך לאור. שזה מביא אותי למסקנה שאתה לא באמת יכול להגיע לאור בלי להכיר בחושך שלך.. 

כדי לדעת להקשיב לגורו הפנימי שלי אני צריכה קודם כל לדעת להקשיב. לקבל את הסמכות ללא שום ערעור. לדעת לבטל את כל הפטפטת שיש בפנים מול רצון אחד. אפילו אם הוא לא נשמע לי הגיוני.. פשוט לקבל. 

אני.. תמיד יש לי מה להגיד,  מאד קשה לי לקבל סמכויות של אחרים,  תמיד יש לי דעה.. 

גיליתי גם שאני לא יודעת לבקש רשות.. אני לא באמת יודעת את המילים של בקשה.. בהיותי בת יחידה מפונקת,  בתור מישהי שתמיד חושבת שהיא יודעת מה הכי טוב ונכון - פתאום לעצור ולשאול האם מותר לי.. זה אתגר אמיתי בו אני רואה שיעור מאד חשוב. אם אני אלמד לבקש רשות מהשולט שלי,  אם אדע גם לעצור וללמוד לבקש רשות מהאוטוריטה הפנימית שלי.. ללמוד להקשיב ולציית לשולט - היא הזדמנות מעולה ללמוד לציית לרצונות של "אני העליון " שלי... 

לשמור ולכבד את הגבולות שהשולט שלי מציב לי - זה ללמוד לשמור על הגבולות שאני מציבה לעצמי 

כמה  שאני אוהבת את בית הספר הזה של החיים!!  אם אתה מחפש ללמוד - אתה מוצא את השיעורים שלך בכל מקום! :)

מתכון "אשה מבולבלת וטוב לה"

מרכיבים:

אשה מסוקרנת - 1

גבר חזק ורגיש -1

ספסל בפארק הירקון - 1

משיכה מנטאלית - 2

משיכה מינית  – 2

עונג לדבר אחד עם השני – 2

רוך – 2

כוח – לפי הטעם של גבר

אופן הכנה

לקחת את כל המרכיבים, לשים באותו מקום בלילה אחרי ארוחה טעימה מאד ולתת לדברים לקרות לבד...

***

היום אני שקטה...

הבטן שלי מאד רגועה.. אבל זה מרגיש לי כמו השקט שלפני הסערה... משהו מתבשל שם, יקירי..

הראש מנסה לעבד את כל האינפורמציה ... להבין ולעקל מה קרה שם אתמול על הספסל הזה...

הכוח שלך הפחיד אותי, הרוך שלך עטף אותי בעדינות וגרם לרצות להיפתח עוד ועוד...

שלשום כשהתכתבנו שאלת אותי אם אני רוצה להיות הזונה שלך... עניתי לך שקיים ויכוח פנימי בנושא אבל בגדול כן.. אמרת  "לאט לאט:) ". חשבתי על זה גם בלילה לפני הפגישה. תהיתי מה זה אומר בדיוק להיות הזונה שלך, ניסיתי להבין מה זה עושה לי כשאני אומרת לעצמי " אני זונה שלו", הבחנתי בסלידה והסתייגויות שיש לי כלפי המושג הזה . למה בדיוק אני מסכימה לזה באופן אינטואיטיבי?.. לא מצאתי תשובות, רק הרגשתי איך סקרנות מתגברת, החשק עולה וגורם לי להתפתל במיטה בלי יכולת לפרוק ...

אתמול הידיים שלך דרשו ממני להגיד לך את זה...  ידיים שהכאיבו לי בפתאומיות והקול שלך שהפך להיות מתחתי וכבד דרשו להגיד " כן, אני הזונה הקטנה שלך" ואז לחזור על זה עוד הפעם..  אמרתי את זה בלי באמת להבין אבל לא מתוך הפחד מהכאב שיכול לחזור . ממש לא. אמרתי כי אני באמת רוצה לגלות . ואתה נתת לי טעימה.

שם על הספסל , במקום די ציבורי.. מקום די מואר , שעוברים בו מדי פעם אנשים, שם דרשת ממני לפסוק את הרגליים. אני היססתי, לא היה לי נעים, כל כולי התנגדתי לזה... כאב חד, עיניים שנועצות בי מבט חודר והטון הזה.. טון בטון.. כבד, לא מהסס, בלי שום זכר לאותו רוך שהיה לפני שנייה. נכנעתי... עזרת  לי עם הידיים להגיע  לפיסוק רחב יותר  "כן, ככה, כמו זונה טובה" אמרת ... רגע של פחד, השפלה, התנתקות טוטאלית, חשק שפתאום תופס צורה חדשה לגמרי ...  ברגע זה כבר לא הייתי האני המוכרת .. פתאום הייתי מישהי אחרת. מישהי שפה רק בשבילך, שמקבלת צורת הרצונות שלך, שלווה ומתמסרת.. 

וכשגמרתי, חיבקת אותי שוב.. את הגורה הקטנה שלך, והידיים שלפני כמה דקות הכאיבו, מעכו, התעקשו על האורגזמה שלי באגרסיביות ,עכשיו חיבקו אותי, ליטפו אותי בעדינות, סידרו לי את החצאית ונתנו לי להבין שלא משנה מה קרה פה הרגע  - אני אשה שאתה מכבד ודואג לצניעותה... אני זוכרת גם מה לחשת  לי כשהרגשת את ההתמסרות שלי לאצבעות שלך.. זוכרת טוב, טוב , יקירי... ואלה היו מילים של אהבה, ולא של כוח...

שם על הספסל אני הייתי הזונה שלך שמוכנה לעשות הכול כדי לרצות אותך, הייתי הגורה הקטנה שלך שמתכרבלת בתוך החיבוק שלך ומחפשת חום ואהבה.. שם על הספסל הייתי אשה שיכולה להיות הכול... לקבל כל צורה שתבחר.. אשה שלמה יותר... אשה שמקבלת מענה להרבה צדדים שבתוכה , אפילו לאלה שעוד לא מכירה בעצמה.  אשה שבטוחה שיאהבו אותה גם אם היא תהיה עכשיו במקום הכי נמוך מבחינתה.. שיקבלו אותה גם ככה...

הניגודיות הזאת כה טעימה לי ...כאב לצד רוך, מילים של אהבה לצד יריקה לתוך הפה הפעור מההנאה, כוח של גבר דומיננטי ועדינות של גור מתרפק ... תמיד ידעתי שהשילוב הכי מוצלח הוא מתוק וחריף...

בישול נעים לנו, יקירי ..

ללכת יד ביד בלילה

לזוז לאט בנועם ושלווה

גם אם פתאום נהיה לא נוח -

אפשר רק להחליף תנוחה

בלי להפסיק את המגע לרגע..

לפני כמה שנים הלכתי לשיעורי טנגו. 

כמובן, למדנו צעדים בסיסיים, תנועות יפות, מלאות תשוקה ומדויקות מאד..

אבל העיקר שהמורה ניסתה להעביר לנו -  היחס בין אנרגיות של גבר ואשה.. אין פה מקום לבלבול - כללים מאד ברורים - הגבר מוביל. נקודה. האשה מרפה, מקשיבה ונעה בגבולות התנועה של הפרטנר.. הופתעתי לגלות כמה חופש בחירה ואופציות נפתחות באותו רגע לאשה  אל אף שההובלה נמצאת לא בידיה. כל כך הרבה תנועות קטנות ועדינות שאשה יכולה לעשות - כהדהוד לתנועה ההחלטית של הגבר שהיא רוקדת איתו.. תנועה שלו - והאשה פשוט עוטפת אותה בריקמה קלילה ואוורירית, צד אחר צד הוא זז והיא מהדהדת... הרגיש לי כמקום מאד טבעי והגיוני להיות בו באותו רגע..

לא היה לי הרבה נסיון, בקושי ידעתי לשים רגל כמו שצריך, אך להפתעתי כשהגיע זמן לתרגל וקיבלתי במקרה בן זוג מאד מנוסה ל3 ריקודים - הבנתי שברגע שאני משחררת ונותנת לפרטנר לקחת אותי לריקוד שלו - אני מצליחה לרקוד כאילו התאמנתי כבר שנים רבות...

ההליכה שלנו הזכירה לי ריקוד טנגו, בו אתה הובלת ולי היה מאד נעים להדהד לך..