לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

Equilibrium

אני מראש בוחרת לפנות במין זכר, אף על פי שכל מה שאני רוצה להגיד מופנה לכל המינים.
אז שלום לך בן אדם.
תיכנס, תרגיש כמו בבית... אך אל תשכח בבקשה שאתה אורח.
אורח בעולמי הפנימי שאני מצאתי אומץ לשפוך פה באותיות שחורות וקטנות במלבנים לבנים.
תשאיר את השוט,האזיקים והמניירות פה בכניסה. פה אתה לא צריך להיות שולט, נשלט, מתחלף או כל תפקיד אחר שאתה סוחב על כפתייך אן בכיס שלך.
פה כותבת אשה. בנאדם כמוך, שמורכבת מהרבה יותר צדדים וחלקים למעט כוס, ציצי והנטיות המיניות שלה.
תידע שכל מה שאני כתבתי פה, כל הפרטים הקטנים שנתתי להם חיים בעזרת זכוכית מגדלת של המודעות שלי, הם נשפכו החוצה לרוב לראשונה וסביר להניח לאחרונה... אתה עד לדברים ולאירועיים בחיי שרוב הסביבה הכי קרובה ויקרה שלי לא מודעת אליהם.. אולי מנחשת.. אבל אתה יודע. תוכל לשאת באחריות הזאת?
פה, בבלוג אני שואלת שאלות, מחפשת תשובות, שופכת על הדף ומסדרת את כל מה שאני לא מצליחה לנסח רק בראש, משתפת בהבנות ותובנות על העולם בו אנחנו חיים, על עולם השליטה, משתפת בחוויות שלי בתהליך ההתפתחות האישית (והמינית) המתמדת שאני נמצאת בה. פה אני בוכה, שמחה וסתם משתעשעת. נראה לך שתוכל לזרום איתי? אני אשמח. אז תשאיר תגובה, תשאיר סימן.
נראה לך שזה לא בשבילך, לא ברור ? אז תעשה טובה, אל תלכלך בבקשה, פשוט תמשיך לבלוג הבא, זה לגמרי מובן- אני לא אהיה מובנת לכולם לעולם. אם השוני גרם לך לתהות - תשאל שאלה בכיף. אבל אל תשכח שאתה באת אלי ולא אני אליך.

פה בעולמי הקטן הזה לא שופטים אנשים לפי דת, גזע, מין, מראה חיצוני, נטייה מינית או קולינרית. פה שופטים רק את אלה ששופשים.
פה בעולמי הקטן כולם בני אדם... If you know what I mean... :)

אז ברוך הבא לעולמי הקטן. תוריד נעליים, תמזוג לך כוס מים, תתרווח, קח נשימה ומחייך לי בחזרה כבר - אני מחייכת לך מאז שנכנסת :)
***
כל השירים המפורסמים בבלוג עם סימון (с) ללא שם — הם פרי יצירתי ושייכים לי ורק לי...
לפני 8 שנים. 14 באוגוסט 2016 בשעה 15:56

אני רוצה להגיד לך משהו. 

משהו חשוב...

אז את...

את מדהימה! 

כן, כן, את! 

מדהימה, כבר אמרתי?

וחשוב שתזכרי את זה, לא משנה כמה החיים שלך אינטנסיביים, כמה צרות וקשיים נפלו עליך.. את מדהימה! 

אז תשמרי טוב טוב על משהו כה מדהים.

תגידי את זה לעצמך כל בוקר מול המראה— משלב שתצחקי במבוכה עד השלב שבו תתחילי להאמין לזה — לא לוקח כל כך הרבה זמן. 

אז, זוכרת?

נכון, את מדהימה.

 

*גברים, מצטערת, חבר'ה —נוצר רושם בזמן האחרון שהרבה נשים מדהימות שכחו שהן מדהימות... מבטיחה לדאוג גם לכם בפעם הבאה:)

לפני 8 שנים. 12 באוגוסט 2016 בשעה 9:13

נדמה לי שמי שמדבר איתי, קורא אותי בבלוג יכול לצייר אצלו בראש תמונה שלי שהיא קצת שונה מהמציאות...

מכיוון שלכל דבר בחיים אני מייחסת המון רצינות וחשיבות, ובדרך כלל חופרת עמוק בכל נושא, חופרת בתוכי ביחס לנושא, עושה בדק בית לפני שעושה צעדים שלפי דעתי משמעותיים ויש בהם סיכון לא מבוטל..

אז יוצא לי לדבר, "למצוץ" הרבה נושאים עד העצם טרם עשייתם. 

הדימיון שלי משוגע ומופרע, אני לרוב נותנת לו הרבה חופש, שיצייר לי דימויים, סיטואציות, בהן אוכל למדוד תפקיד או תחושה כאלה ואחרים, להבין האם יש לי מה לחפש שם ואם כן , אז מה... אני קוראת לזה תהליך הבשלה. 

אז מהצד יכולים לקבל רושם שאני מדברת על משהו שיש לי מושג, על משהו שחוויתי, ניסיתי, אבל בפועל אני עדיין "גורה קטנה" שמתעסקת לרוב בתיאוריה ובדימיון.(ברור, שיש בבלוג גם תיעודים של דברים שקרו באמת... אבל כל כך הרבה דברים עוד לא קרו!)

אני יכולה להגיד בוודאות שיש לי ידע ומושג רחבים מאד, אך הפרקטיקה שלי מועטה עד מאד. 

קראתי, ראיתי, דימיינתי הרבה יותר ממה שניסיתי...

הפער הזה מטעה אתכם.. הפער הזה מדגדג אותי. בפנטזיות אני בדסמית שרופה, עם המון ניסיון. בפועל— ילדה קטנה עם קוקיות...

הדיסונס הזה תמיד מוגרש מאד — כמה שאני ארגיש מוכנה נפשית אחרי הבשלה לתוך סיטואציה— ברגע של אמת — ירעדו לי הברכיים.

 

אז, שלום לכם, אני ספיו, ואני על תקן מתלמדת פה— ולא משנה מה תקראו אצלי בבלוג, אל תשכחו שזאת גורה קטנה ולא מנוסה כותבת פה.

 

זהו, זה הכל בפינת הכנות שלנו להיום.

שבת שלום.

 

לפני 8 שנים. 11 באוגוסט 2016 בשעה 19:45

אני מנסה בעדינות לגעת בה — אבל היא רותחת.. אני מלקקת אצבעות , מרגישה את טעמה בפי וממשיכה לתת נגיעות קטנות עד שאני לא אהיה בטוחה שהיא מוכנה... אולי אתקע בה קיסם כדי להיות בטוחה...

אני בשלנית מעולה ( בתחום הזה כבר לא נשארה לי צניעות), זאת עובדה. אבל אני לא אופה. זאת גם עובדה. 

אפייה דורשת דייקנות, סבלנות, זריזות ידיים.  כמו אשה.

אני אוהבת לעבוד אינטואיטיבי, לפי תחושה, לפי מה שמרגיש לי.

אז עכשיו כשאני אופה עוגה בין הראשונות בחיי ואני חושבת עליה...

מתארת לעצמי אותה יושבת מולי, כל כך חמה. אני עוברת לאט עם האצבעות על העור החם,שומעת את הנשימה שלה נהיית יותר כבדה, טועמת אותה... והיא צריכה דייקנות, כמו כל עוגה.. טפו.. אשה.

הריח הזה בבית פשוט משגע!

לפני 8 שנים. 11 באוגוסט 2016 בשעה 12:29

יש שקט שבא לך שלא ייפסק לעולם. שקט כזה שברור הכל לכל מי שכרגע משתתף בו. שקט בו אתה מרגיש שיודע בוודאות על מה ולמה אתם כרגע שותקים. וטוב לכם דווקא לשתוק על זה.  שקט חם, ממלא, שפותח בית החזה ונותן לך לקחת נשימה עמוקה ומרגיעה... שקט שחודר פנימה בחמימות שלו. שקט של אושר להיות כרגע פה ועכשיו....

 

יש שקט, בו אתם גם יודעים על מה אתם שותקים.. אבל זה שקט לפני הפיצוץ. שקט בו כל אחד כרגע מבשל את דעתו על משהו ספציפי. שקט מאד לא שקט. שקט למען לקחת שניית הפסקה כדי להבין מה קורה בפנים לחזור לקרב... שקט שמקפיא אותך, גורם להידרך..

 

ויש שקט מאד מכאיב— שקט בו אתה נשאר לבד לגמרי גם אם יש עוד שותקים לידך... שקט בו התהום שנוצרת כל כך רחבה ועמוקה שנראה לך לרגע שאין שום גשר שיכול לחבר בינכם. שקט בו כל אחד כואב את שלו... בלי יכולת אפילו לסמן במבט את נושא הכאב. שקט של ניתוק.שקט שמפרק, שצורם באוזניים בצליל חד ומעצבן. שקט שמותח עצבים למיתרים דקים ומרגיש שעוד דקה של השקט הזה פשוט יכולה לקרוע אותם...

 

ושוב שקט. 

הפעם שקט שמתפשט בגוף לאחר סערה הוא שקט מיוחל, שקט מרפא. שקט כמו אמברוזיה לנשמה פצועה. שקט שעדיין מרגישים בתוכו שרידים של סערה, אבל נותנים לו לאט לאט להשתלט עליהם. שקט שמכיל בתוכו את כל הרעשים קטנטנים שמסתובבים בפנים ומסדר אותם בצורה הרמונית ונעימה.

 

לפני 8 שנים. 7 באוגוסט 2016 בשעה 9:25

...אין גיהנום, יש רק גן עדן וכדור הארץ...

ברנרד ורבר "אימפריית המלאכים"

יש גיהנום. הוא נמצא בלופים שאגו מאכיל אותנו ברגעי חולשה והתרסקות. המוח מסובב אותה תקליט ללא הפסקה ואין לך יכולת לעצור את הפטיפון. ברגעים שאתה חלש ובקושי יש לך כוחות לשאת את עצמך מול העולם — אין שום אפשרות להתמודד איתו. והוא כמו נחש הרסני ממשיך לטפטף את הרעל על המוח המותש. עוד סיבוב ועוד סיבוב, עוד טיפה... אתה מרגיש קשור בכל החבלים האפשריים,  גאג בפיך, כל ניסיון להתנגד חסר משמעות והוא ממשיך... אותה תקליט, תקועה על אותו משפט ונראה לך שזה כבר לא ייגמר לעולם. 

יש גיהנום. ולא צריך למות כדי להגיע אליו. 

 

אבל גם שם, בתחתית של התחתית... אני אוהבת אותך, דואגת לך.. גם אם באותו רגע האגו הפגוע מרסק אותי לחתיכות קטנות.

 

לפני 8 שנים. 4 באוגוסט 2016 בשעה 16:32

עברתי על הפרופיל שלי, קצת השתנו הדברים מאז העדכונים האחרונים. אני השתניתי.

שמתי לב, שמשבצת הגבולות די אמורפית וחסרת תוכן..

אז מושיבה את עצמי להגדיר: 

— שקרים. זה תמיד יישאר במקום הראשון. לא, לא אשתתף במשהו שנעשה בשקר/סתר ועלול אפילו בהסתברות מאד נמוכה לפגוע בצד שלישי. אז כן, נשואים בקשרים סגורים וללא ידיעת בנזוג?no no. נמצאים בקשר עם הסכמה בשתיקה שעדיין צריכים לעשות דברים בסתר? no no.  לא רוצה את הוייבים האלה, לא רוצה להתעסק בזה בכלל.

 

—אנשים נצלניים. אנשים שעושים דברים מתוך אגו חולני. כל קשר  שולט/נשלט דורש יחס הדדי. דורש לראות את הצד השני ולהיות קשוב לו. אם אתה עושה דברים מתוך חסך כלשהו שאתה סוחב מילדות, מתוך צורך להוציא אגרסיות במקום ללכת לחדר כושר או פשוט לרוץ— אז no no. בנאדם לא יכול להיות שק החבטות שלך. כבןד, הסכמה ובטחון, זוכרים?

 

—אנשים שלא מבדילים בין מציאות לפנטזיות, שלא מבינים, שגם אם הם פוגשים בנאדם באתר סקס סוטה, הוא קודם כל בנאדם.

 

— מדיקל, סכינים, מחטים, וכל התערבות בוטה פיזית בגוף שלי שתוצאתה—דם. אם אני ארצה צלקת— אלך למצלק מקצועי שיעשה את זה יפה וסטרילי. 

 

—הפרשות , כגון, שתן וצואה. להיות מושתנת או להשתין— אקט מאד אינטימי שיישאר תמיד בבית. צואה? את הביזאר הזה לא אבין לעולם.

 

—אנשים גזעניים, שופטים, קיצוניים בדעתם.

 

—ילדים, חיות, מאפרות, אסלות, ארנקים, נהגים, סמרטוטים, וכו'. תודה, אני מסתדרת טוב מאד עם בני אדם בוגרים שיודעים להיות בני אדם.

 

וכל השאר— ניתן לשוחח, ניתן לבדוק, אם, כמובן, נגיע לשיחה הזאת בכלל:)

לפני 8 שנים. 3 באוגוסט 2016 בשעה 11:28

תגידו לי לבוא למקום מסוים, תגדירו לי שעות ארוכות של שהייה בו, תושיבו אותי על כיסא מול המחשב שאין בו אינטרנט ותצוו עליי לא לעשות כלום...

והם עושים לי את זה כבר שבוע!

 

(באמת, מעדיפה חודש בלי גמירה, 1000 הצלפות, האנג בנג  מרובה משתתפים עלי ופיסטינג ב-4 ידיים)

לפני 8 שנים. 2 באוגוסט 2016 בשעה 8:50

דיברתי, מדברת ואדבר עוד לא מעט פעמים על האגו.

לעסתי עד עכשיו כל כך הרבה פעמים את הנושא מהצד הנשלט— כמה המקום החלש הזה מחשל אותנו בהתמודדות שלנו מול האגו הפגוע.

ועכשיו... עכשיו אני בוחנת אותו מהצד החדש.

אז מה קורה לנו כשהאגו שלנו מלוטף, מפונק וממלא אותנו? 

מה קורה לי, כאשר אני בשליטה מלאה, כאשר סוגדים לי ולכל פיסת הגוף שלי, לעונג שלי? 

מה קורה לי כשרק אני מחליטה ומעט מאד תלוי בפרטנר?

הרבה מאד אני. אני מלאה באני הזה. אני מתבוננת בי שמבינה שאני יותר בטוחה בעצמי ממה שחשבתי על עצמי. שאני גם במקום הגבוה הזה , בו יש לי מקום , לכאורה, להתפנק לגמרי וליהנות מעצמי ומה שעושים עבורי, עדיין עושה את זה דרך אהבה ודאגה לפרטנר. אני לוקחת את השליטה לא כדי לקחת שליטה, אלא כדאי להשתמש בה לטובת הנשלט...

ברור, לראות מבט מתחנן, מושפל, חושק כל כך מופנה אליך — זה נעים, זה מחמם, זה מגרה... 

אבל זה לא מספיק עבורי, אגו הוא לא הסם שלי— לכן, אני לא מתחברת , לדוגמא, לקוקאין— אני מעדיפה להתמלא בשונה ממני, מאשר להרגיש את עצמי מתנפחת מבפנים.

בהחלט המקום הזה נותן כל כך הרבה כח ואחריות. להוביל, להרגיש משמעותי, להרגיש שתלויים בך— אלא הרגשות שבוודאות גם שייכים למשפחת האגו, אך לפי דעתי יש להם גם ערך מוסף חשוב...

אומרים, אם אתם רוצים לבדוק בן אדם— תנו לו שליטה או כסף. בן אדם עם אגו חולני— ישתגע...

 

 

לפני 8 שנים. 1 באוגוסט 2016 בשעה 13:18

"איזה כיף זה לקבל וגם לתת"— אמרת את זה אתמול, זוכר?... אני חושבת שזה התמצית של הקשר שלנו.

כמו שאנו לא מוגבלים להגדרות בעולם שם,  בחוץ, ככה אנחנו גם לא תואמים ב—100 אחוז לאף הגדרה בעולם הבדס"ם.

גם, וגם, וגם ואולי גם.. 

אנשי הכל. 

מודעים לצרכים שלנו ושל הפרטנר— וכמו מים, זורמים אל התבנית המתאימה, כדי למלא אותה לאותו רגע. ואז שוב מאבדים צורה. עד הפעם הבאה. 

ללקבל וללתת ישנן צורות ואופציות שונות, צבעים שונים. מדהים אותי איך ביחד אנחנו מרכיבים ספקטרום שלם. 

אבל לא משנה איזה תפקיד בדיוק כל אחד מאיתנו מבצע עכשיו, איזה צורך מיידי אנו מספקים — משהו אחד לא 

ישתנה במאזן הכוחות— אתה אהובי, אדוני, בעלים שלי, מאסטר שלי, מורה דרך שלי— גם אם לפעמים אתה מלמד אותי מלמטה. 

מבולבלים? יופי! כי אנחנו לא. פשוט נהנים משפע הצבעים שאנחנו יכולים ליצור ביחד.

לפני 8 שנים. 1 באוגוסט 2016 בשעה 4:57

בפעם הראשונה לא פחדתי לקחת..

לא פחדתי לתת.

 

בתזמון מושלם קיבלתי את הקולר  החדש,  וברגע שהוא היה על צווארך, ואתה עם המבט השובב שלך הסתכלת עליי מלמטה, הדם שלי רתח. 

רוגע ונינוחות התפשטו בגופי, הזמן עצר מלכת, הכל מסביב זז הצידה, ונשאר בינינו רק הזמן שלי. זמן שלי לפעול, זמן שלי לעשות מה שאחליט, זמן שלי לקחת את מה שאתה כל כך רוצה לתת. את עצמך.

 

* להיות שולט זוהי עבודה לא קלה, אני אגיד לכם... לקשור, להצליף, להפעיל, להנחות, ללוות, להכין, לדאוג למינון הגירוי הנכון, להיות שם מוח עבור שניכם, לחבק, לנשק... בהחלט עבודה לא פשוטה, אך מסתבר שהיא כל כך מתגמלת:)