לא לציפור

חלום שנכח הלילה במיטתי כך היה:
(ואם זה ישמע לכם בהמשך כמו כתבת יומן ישנה של מוטי קירשנבאום זה
רק בגלל האופי האינפורמטיבי של הבלוג):

השעה כבר תיכף נועלת את השעות הקטנות של הלילה.
אני רכוב על קטנועי לדעתי איפה שהוא ברחוב שלמה שבדרום ת"א.
מהמדרכה הנגדית איש פשוט צועק לעברי "לקחו לי את הבגדים" ומאחר
והאיש נראה די פשוט ומוזנח ועטוף בגדי יום בלויים הנחתי שהכל בסדר
והוא סתם עובר אורח פסיכי ונטול בית.
משום מה הפרסתי וחזרתי לאחור ושם הוא הופיע לי לפתע - פסיכי קצת פחות
במראה - רב עם מנהליו/ מעסיקיו מחברת השמירה בה הועסק.
נואש בקולו ובגופו הוא שולף לפתע פלס מים כזה של בנאים, מכוון לראשו של אחד
מהם ומאיים לירות בו. היריה הראשונה השמיעה צליל של אין כדור. כמוה גם זאת
שבאה אחריה אבל עדיין קיים היה הסיכון שבפלס המים שהוא החזיק כאקדח יש
לפחות כדור חי אחד. אנחנו הרי מכירים את הרולטה הרוסית מ"צייד הצבאים"..
משום מה נשארתי מתבונן במחזה המסוכן הזה, קולט את המצוקה המאיימת של
האיש ובאומץ לב סטייל המונולגים של גבעת התחמושת הושטתי לו את ידי השמאלית
מחייך לעברו חיוך של "אתה לא באמת רוצה לעשות את זה" והזמנתי אותו להניח
את "נשקו" ולעבור אלי למדרכה השניה.
זה הצליח. הוא נשבר ועבר אלי, שם קיבל את התמיכה שהזדקק לה. בעודי מארגן
את עצמי להמשיך הלאה בדרכי אני קולט שני גברברים ישובים בתוך ב.מ.וו שחורה
כשאחד מהם, היושב ליד הנהג ונראה בדיוק כמו הצל של סאבלימינל שולף אקדח אמיתי
ויורה בי כדור אחד בחזה. "זה היה בשבילו" הוא אמר כמתנצל וחמק עם נהגו משם.
הוא התכוון לירות באיש בו תמכתי אבל משום מה ירה בי. קורה.
בעודי מדמם על המדרכה ומחשבות וחרדות מתחילות את האוטוסטרדה שלהן בתוך
ראשי, אני קולט כעבור זמן שהאיש ההוא שלידי בכלל לא הזמין אמבולנס. זאת
אומרת שאני מדמם לפחות עשרים דקות והאיש לא טרח להתקשר ולא כי הוא רע
אלא כי הוא סתם אדיוט פלגמאט והזוי כי אחרי הכל הוא כן נשאר לידי.

עכשיו ככה:
האם הפסיכי הוא אני? (ספציפית לחלום. לא להתפזר אנשים).
מה משמעות פלס המים?
האם אני ההוא עם פלס המים או זה השרוע מדמם על המדרכה?
האם גם וגם?
למה בלילה? למה ברחוב שלמה?
והכי חשוב: האם יוהן קרוייף משחק עדיין בבית"ר?