סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

מחשבות של שטן

דסדמונה איננה!
לפני 17 שנים. 16 במאי 2006 בשעה 13:30

דומה, שכמות העיצות, ההמלצות והמשפטים האויליים שאתה שומע בזמנים נוראים שכאלה היא אין-סופית.

אני מודע לזה שבייגוני, עצבי חשופים וכל נגיעה שאינה זהירה, גורמת לגירוי יתר עד-כדי כאב. אני גם יודע ואיני טועה לחשוב אחרת, שכל אדם שעומד מולי כרגע, מסתבך בשאלה... מה להגיד? כשברור לכל בר-דעת, שאין שום מילה שיכולה לנחם, להקל את הכאב שמקבל לא פעם נוכחות פיזית של ממש.

קחו למשל את המשפט הבא – שלא תדע עוד צער – הרי לכם משפט סתום שאין בו ולו טיפה של ממשות. הרי זה בדיוק כמו לומר... שלא תמות אף פעם או... שלא יקרה לך לעולם דבר מצער. יכול להיות? יש דבר כזה? אולי אם היו תוחמים אותו בזמן, אולי אז היתה לה משמעות, לאמירה הזו. שלא תדע עוד צער בשבוע הקרוב, בשנה הקרובה...

או קחו עיצה מועילה כמו... שרק לא תכנס עכשיו למרה שחורה או... תהיה חזק.

מי רוצה בכלל להיות חזק? עד לפני שבועיים... היתה משמעות ל... להיות חזק, היה בשביל מה, היית צריך להיות חזק לפעמים, כשאתה עומד ליד המיטה וצריך לשדר אופטימיות בטוחה, להגיד שיהיה בסדר תוך שיכנוע עצמי שאתה באמת מאמין במשפט הזה, כשברור לך לחלוטין שבסדר... כבר לא יהיה. עכשיו – עכשיו אתה צריך להיות חזק??? עכשיו אתה צריך להיות הכי חלש שאתה יכול. עכשיו זה הזמן להתפרק לאלפי חתיכות קטנות, להרגיש. להרגיש את העצב שעוטף אותך, לחוש את חוסר האונים שבתחושת הכאב שאינה מרפה, כאב שאינך יכול לעשות דבר כדי להקל אותו ולו במעט, להרגיש את האובדן, ללמוד לחיות איתו.

"זה חור בלב, איך שאתה לא הופך את זה. זה לא עובר, אתה צריך ללמוד לחיות עם זה"

הגוף והמיינד לא שוכחים, אתה יכול לשחק אותה גיבור וחזק, לא להכנס למרה-שחורה, לרמוס ברגליים ולדחוק עמוק עמוק את תחושת השבר והאובדן שמציפה אותך בכל רגע שהראש אינו עסוק בדבר אחר, אבל אל תשלה את עצמך, זה יחזור. זה יחזור אם לא תמצה את זה, בשביל זה יושבים שיבעה, בשביל זה מתאבלים חודש... שנה, כדי שתוכל לקום. שתוכל לקום מאבלך אחרי שהרגשת אותו בכל רמ"ח אבריך, בכל נים מנימי גופך. אתה צריך להתרגל לעובדה שכל ממשיך כרגיל, זה אינו ברור מאליו, לא בהתחלה לפחות. אתה מנסה לדחות את זה, את ההכרה, את ההכרה בכך שהחיים ממשיכים לעוד פרק זמן מסויים ולא מוגדר. שהשמש זורחת בדיוק כמו אתמול, שלאנשים יש עוד דברים לדבר עליהם, לצחוק, ושגם אתה... גם אתה קם בבוקר, כמו אתמול, הולך לעבודה... כמו אתמול, מדבר עם אנשים כמו אתמול אבל... לא כמו אתמול.

לפני 17 שנים. 1 במאי 2006 בשעה 20:53

היום היתה הלוויה, היה נורא - עצוב נורא, יפה נורא, מיוחד נורא, אוהב נורא, מתגעגע נורא, מופסד - נורא!

אין לי באמת את הכוחות, לשבת עכשיו ולכתוב את כל הסלט שיש לי בראש ואיך עבר עלי היום ההזוי הזה. כן חשוב לי לנצל את הבלוג הזה כדי לפרסם פוסט תודה לכולכם, שאכפת לכם, שאתם מוצאים בלבכם לעטוף ולנחם.

תודה.

לפני 17 שנים. 29 באפריל 2006 בשעה 14:07

ברסיסים של לב מנותץ, צפים לאיטם בים של אהבה, דמעות ועצב.
אני מודיע לכם על פטירתה בטרם עת של אהובתי, בחירת ליבי, דסדמונה היקרה.

לפני 17 שנים. 28 באפריל 2006 בשעה 23:19

Boaz says:
חזרתי
מידי says:
גם אני
Boaz says:
אז לא הבנתי אותך
Boaz says:
מה די?
מידי says:
מה
מידי says:
תזכיר
Boaz says:
אמרת די... לפני שהלכת
Boaz says:
כשאמרתי שאני מקווה שהמורפיום לקח גם את העצב
מידי says:
לא די דיי
מידי says:
הרבה
מידי says:
דיי הרבה
Boaz says:
חח
Boaz says:
מכשול התקשורת המוקלדת
מידי says:
אני סוג של סתנדפיסט מסנגר
Boaz says:
אני טקסט פוליטי
Boaz says:
יא... יא...
מידי says:
יא
Boaz says:
אני לא יודע מה להגיד
Boaz says:
אתמול בלילה, שעה וחצי אני עם תמי בטלפון
Boaz says:
מוציאים שתי מילים... בוכים חמש דקות
Boaz says:
כל הזמן... תבוא תבוא תבוא תבוא
Boaz says:
הבוקר, כשהיא סיפרה לי שהעלו את המנה... הבנתי שאם אבוא מהר... אולי אספיק עוד לראות את הדס פעם אחרונה
Boaz says:
ואולי לא
מידי says:
לא מצליח לענות
Boaz says:
אין מה להגיד מידי
Boaz says:
עצוב לי נורא
מידי says:
אח יקר
Boaz says:
היינו כל הזמן ביחד בשנה האחרונה
Boaz says:
כל הזמן
Boaz says:
הרבה יותר מזוגות באוירה... נורמלית
Boaz says:
שש שנים הייתי לבד
Boaz says:
עד שבאה החמודה הזו, עד שהכנסתי מישהי הביתה
Boaz says:
הלכה
Boaz says:
מה אני אמור לעשות עם זה עכשיו
מידי says:
עכשיו כלום
מידי says:
אחר כך
Boaz says:
לא מצליח לראות את אחר כך
מידי says:
אני אראה לך
מידי says:
שנגיע לשם
Boaz says:
לא מצליח לראות דקה קדימה
מידי says:
יש לי דרכים
Boaz says:
מסתכל קדימה... רואה קבר
Boaz says:
לא רואה יותר קדימה מזה
Boaz says:
ואנחנו בכלל עוד לא שם
מידי says:
לא צריך כרגע
Boaz says:
אבל אולי עכשיו, אנחנו כבר שם ואני פשוט עוד לא יודע
מידי says:
שם איפה איזו סיטואציה
Boaz says:
שם, מול הקבר
מידי says:
אנחנו עוד לא
מידי says:
אולי במחשבה
מידי says:
יש לכול זה דרך מישלו
מידי says:
לא הימצנו כלום
Boaz says:
יש לעשן?
מידי says:
ברוך השם
מידי says:
אותו חרה
מידי says:
בנאדם. . תגיד לי מה ואיפה
Boaz says:
אני כאילו עובד כל היום
Boaz says:
עושה דברים, עושה פגישות... מתקן דברים
מידי says:
איך
Boaz says:
לא יודע
מידי says:
לא מבין
Boaz says:
בפנים אני מפורק קטן קטן
Boaz says:
עולה למשרד, עובד חצי שעה... שעה
Boaz says:
יורד הביתה לבכות קצת, לשחרר
מידי says:
איי
Boaz says:
כואב לי הראש מלבלום את הדמעות
Boaz says:
כל הזמן מעשן
Boaz says:
מלא מלא סיגריות מעשן
Boaz says:
כל הזמן עולה לי המחשבה על רופי
Boaz says:
האחות הקטנה
מידי says:
מה
Boaz says:
שהיא כלכך דומה להדס
Boaz says:
וכל החיים יגידו לה
Boaz says:
ומה היא אמורה לעשות עם זה?
Boaz says:
אבל אנשים, הם חושבים על מה שהם אומרים רק אחרי
מידי says:
עוד כמה זמן את יוצא
Boaz says:
מחר בערב
Boaz says:
בשעה כזו, אני אחורי הקטע הראשון בתוך ניגריה, מעמיסים וממשיכים לגרמניה
Boaz says:
אמא שלי, דיברתי איתה היום בטלפון, אמרתי לה שאני מגיע ביום שישי שתבוא לקחת אותי
Boaz says:
בכיתי
מידי says:
כן התקשרה אלי קודם
Boaz says:
שאולי לא אראה את הדס שוב בכלל
מידי says:
מממ שאלה אם אנחנו בקשר
מידי says:
דואגת לך פורטה
Boaz says:
רק אמרה שאין לה מה להגיד לנחם ושהיא תבוא
Boaz says:
וזהו
Boaz says:
בלי להגיד יותר מידיי שטויות
מידי says:
לא נותן לה
מידי says:
רק מה שאני רוצה לשמוע היא אומרת
מידי says:
יש לי את זה איתן
Boaz says:
אין שום דבר שמישהו יכול להגיד לי עכשיו שלא יעצבן אותי
Boaz says:
בגלל זה למשל, אני לא מדבר עם יגאל כרגע
Boaz says:
כי הוא לא יכול לשתוק
Boaz says:
ובאמת, מה יש להגיד
Boaz says:
אז יותר עדיף לא להגיד, מאשר להתחיל להגיד את כל הדברים הלא נכונים
מידי says:
אודי התקשר אלי אמר שהוא מנסה אותך באינטרנטפון
מידי says:
ותפוס
מידי says:
אח שלו אמר. ש. . הוא רצה לדעת מה קורה
Boaz says:
כן, אנשים משלוש ארצות באפריקה משתמשים באותו קו
Boaz says:
רק אני יש לי פטנטים לקחת קו אחר
מידי says:
נתתי לו QUICK BRIF
Boaz says:
סבבה
Boaz says:
לא מסוגל לדבר על זה בטלפון, ישר מתחיל לבכות
מידי says:
אנחנו כמו במין צו מילואים שכזה
מידי says:
יגאל עוד לא קיבל
מידי says:
צו
מידי says:
סתם הומור שלי
Boaz says:
יגאל לא מסוגל להתמודד עם זה
Boaz says:
מאז השיחה שעשיתי לו, האחרונה בעיניין... הוא מחוץ ללופ הזה
מידי says:
שמתי לב
מידי says:
לא נדחפתי
מידי says:
לא
Boaz says:
מלא בכוונות טובות כן... זה ברור לי
מידי says:
אם אפשר הצעה
Boaz says:
לא יודע איך להתמודד עם זה
Boaz says:
הוא מחפש את הפרקטיקה של... איך לעזור לי
Boaz says:
ואין פרקטיקה
מידי says:
תשתדל כמה שאתה יכול. . לנסות להבליג על כל הדברים האלה שאמרתה. שאנשים אומרים בלי לחשוב.אולי גם מה שכתבתי זה מאלה. אבל. . חבל על האנרגיות
Boaz says:
אין לי כוח כרגע, שאחרים יזהרו לידי
מידי says:
צודק
Boaz says:
תמיד אני משתדל ליד אחרים, שישתדלו האחרים עכשיו
מידי says:
אני רק יכול לשלוח לך חיבוק דוב אחד ככה. בלי לדבר
Boaz says:
אתה זה משהו אחר... מסתבר
Boaz says:
אתה זה כמו אני
Boaz says:
משפחה, רק בלי הניג'וס שמגיע מהמשפחה לפעמים
מידי says:
היה לי קשה מאוד שדני היה פה. היו הרבה התחממויות
מידי says:
משפחה בלחץ ועוד בלי השופטת
מידי says:
אז אני נזהר
Boaz says:
לא לפוצץ
מידי says:
כן, היתי קרוב
מידי says:
להתפוצץ על אחי וענת
Boaz says:
ואצלך זה נדלק בשניה
מידי says:
היו בכיות
Boaz says:
חצי שניה
מידי says:
וניתוקי טלפון
מידי says:
אבל בסוף שתינו השתכרנו והתעוררנו בבוקר קרועים פה
Boaz says:
אלכוהול מקרב
מידי says:
כן .
מידי says:
אבל טוב שהוא רחוק
מידי says:
ממש טוב
מידי says:
וגם לא טוב
Boaz says:
ככה אתה יכול לאהוב אותו
מידי says:
אבל זה נושא אחר
מידי says:
אני הולך לתת לשרית נשיקת מזל טוב
מידי says:
רגע
Boaz says:
גם ממני
מידי says:
גם הילד יומולדת קיבל בוסה
Boaz says:
סבבה
מידי says:
סלח לי אחי אני בקצה השני של הסקאלה. אבל איתך
Boaz says:
אין בעיה
Boaz says:
לא ישן הזוועטוט?
מידי says:
פשוט שרית ישנה והפספוס חורפ. . אין לי עם מי לעביר את זה
Boaz says:
שנתיים... עוד דקה וחצי אוניברסיטה
מידי says:
תדע לך כל צילצול בדלת בשעה מוזרה הוא בטוח שזה אתה
Boaz says:
הגיע הזמן... לקח לנו לא מעט זמן להיות חברים
מידי says:
זוכר את הלילה אם החלום שהיה לו
Boaz says:
כן
מידי says:
היה לי הרגשה מוזרה ממנו. כאילו צ'אנל ממישהו
מידי says:
הוא דיבר כל מיני מילמולים כאלה כמו שהיה לי עם הדס.
מידי says:
אז זה היה מפחיד ב 3 לפנות בוקר
מידי says:
במיטה שלנו
Boaz says:
הוא מלך והוא יודע את זה
Boaz says:
פיפי...
מידי says:
גם אני
Boaz says:
אני ארוז כבר
Boaz says:
מזוודה שניה, כל הדברים של הדס, חוץ מכל מיניי פיצ'יפקס קטנים
מידי says:
מה ארוז ONE WAY
Boaz says:
הדס
Boaz says:
פעם שעברה היתה מזוודה ראשונה, עכשיו השניה
Boaz says:
לא מסוגל לפתוח ארון ויש דברים שלה שם, ישר הכל מתכווץ לי
מידי says:
בנתי
מידי says:
יש עוד דברים?
Boaz says:
דברים...
Boaz says:
כל הבית הזה הדס
Boaz says:
תמונות, קישוטים על הקירות, כדים, שטיחים
מידי says:
צלם לי קצת שיהיה לי מושג איפה אתה
Boaz says:
צריך להרוס את הבית כדי שלא יהיה פה הדס
מידי says:
אני בטוח שאתם בביקטות בוץ
מידי says:
אתה מוכן לכול התקלה הא...
מידי says:
איך כותבים
Boaz says:
ככה
Boaz says:
מאיזה סוג?
מידי says:
לדוגמא תמונה של הבית
מידי says:
אומנם לא מכווצת
Boaz says:
הדס צילמה כדי לשלוח להורים

Transfer of "Our house 001.jpg" is complete.

מידי says:
הבנתי
Boaz sends:
Transfer of "Our house 010.jpg" is complete.

Boaz sends:

Transfer of "Our house 032.jpg" is complete.

Boaz says:
אחרון
Boaz says:
יש עוד אבל... הבנת את הרעיון
מידי says:

Boaz says:
וואחד ביקתה מבוץ הא...
מידי says:
אמרתי לך היה לי פעם חלום שממש היתי שם
Boaz says:
כן, כשהייתי בלגוס
Boaz says:
ושלחתי לך תמונות ואמרת שהיה ממש דומה לחלום
מידי says:
כניראה
מידי says:
לא זוכר את השלטים
Boaz says:
פחונים מסריחים
מידי says:
כן כן
Boaz says:
אבל אנחנו העשירים

Transfer of "Our house 024.jpg" is complete.

Boaz says:
כמה שאנחנו משלמים שכירות על הבית לשנה, זה משכורת לא רעה לעשר שנים פה
מידי says:
החברים שלנו מיוסף הנשיא חזרו משבועיים בהודו לחפס דירה.הם יוצאים ל3 שנים שליחות. 3000$!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
Boaz says:
3000 דולר לחודש?
מידי says:
כן כן
Boaz says:
מוטורולה?
מידי says:
עורך דין של עיסקעות
מידי says:
לא מספר מטעם מי
מידי says:
סודיות
Boaz says:
בשביל 3000 דולר לחודש יוצאים מהארץ???
Boaz says:
טוב, אולי למקום סבבה
מידי says:
אבל ב 100$לחודש אופר צמוד
מידי says:
האנשים שם בחינם
Boaz says:
אפריקה יעני
מידי says:
אבל דירות נורמליות זה רק לאנשי עסקים. אז מרביצים
Boaz says:
כן
Boaz says:
ככה זה פה
Boaz says:
עולם שלישי
מידי says:
קפצו המחירים ב ת"א
Boaz says:
איך קרה הדבר הנורא הזה, לא חודר לי לראש
Boaz says:
לא מצליח להבין
Boaz says:
לא מצליח לתפוס שמה שהיה אמור להיות ההתחלה, נהיה פתאום סוף
Boaz says:
אתה זוכר שישבנו די בהתחלה על הספסל בגינה לעשן
Boaz says:
אני זוכר שאמרתי לך... זה רק נהיה יותר גרוע כל הזמן
מידי says:
כן
Boaz says:
צדקתי
Boaz says:
אתה מבין... ואני בורח כל הזמן לכעס
Boaz says:
כי עצוב... זה מן... שם, אין לך מה לעשות עם זה חוץ מלהיות עצוב
Boaz says:
ולכעוס... אתה יכול למקד את זה
Boaz says:
לפרק את זה
Boaz says:
לתעל את זה למטרה, למוקד של הכעס שלך
Boaz says:
ואז לדמיין שאתה יכול לגמור אם זה
מידי says:
מה פה התעול
Boaz says:
כאילו... לפרק את הכעס, ואז זה ייגמר
Boaz says:
לתעל את זה לכיוון המטרה
Boaz says:
כאילו... בקיצוני
Boaz says:
אני הולך, מתפרק על שישה אנשים... וזהו, נפתרתי מזה
Boaz says:
אבל עצב, מה תעשה איתו?
מידי says:
איך קראת לזה לפני כמה ימים
Boaz says:
אני מספר לך על מה עובר לי בראש ובבטן
מידי says:
OK
מידי says:
בראש
Boaz says:
אני מסביר לך איפה הקושי שלי בהתמודדות עם העצב
Boaz says:
ואיך הקושי הזה מוצא איזו שהיא הקלה ריגעית כשהוא מתחלף בכעס
מידי says:
ברור
מידי says:
כמו בכי
Boaz says:
אז זהו, שבכי... אין לו בעצם סוף
Boaz says:
אתה בוכה עד שאתה מפסיק לבכות
Boaz says:
הכעס, בגלל שהוא ממוקד
Boaz says:
יש את האשליה שאפשר לשים לו סוף
Boaz says:
אבל תמיד ישאר העצב, זה לא משהו שבאמת עובר
מידי says:
זהו שזה הופך לזיכרון
מידי says:
משהוא במנגנון שלנו מעביר את זה הלאה
Boaz says:
וגם זה עצוב
מידי says:
לא נכון
Boaz says:
ואתה יודע... קשה לי עם זה, אני לא רוצה שהדס תהפוך לזיכרון
מידי says:
בלי להשוות כלום. היה השבוע יום השואה. אולי נבכה
Boaz says:
אבל זה מה שיקרה
מידי says:
אברו 60 שנה
מידי says:
עברו
מידי says:
ובנתים קרו כל כך הרבה
Boaz says:
אני בטוח שאלה שזה היה מספיק קרוב אליהם, בוכים
Boaz says:
אתה יודע, אני גם מדבר עכשיו מתוך זה, זה אפילו לא קרה אתמול, זה עדיין קורה
מידי says:
אני בטוח ש החיים הם . . . ומי שאומר אחרת. . הוא לא במישרד
מידי says:
מה קורה
Boaz says:
הדס
Boaz says:
כל הקטע הזה עדיין קורה, זה לא נגמר
מידי says:
זה תמיד יקרה
מידי says:
זה אף פעם לא נגמר
מידי says:
מה קרה לך
מידי says:
זה זיכרון. נירונים במוח
מידי says:
סליחה
מידי says:
מוח וזה. מ.
מידי says:
סתם סתם
מידי says:
ברור בועז שזה לא נגמר לנו בראש
מידי says:
וגם כעס לא מפרק
Boaz says:
מעצבן שהחיים ממשיכים
מידי says:
ממש לא
מידי says:
כמה אתה חושב שיש לנו
Boaz says:
בקטנה
מידי says:
כלום
מידי says:
אין מצב שאני רואה נכדים
Boaz says:
אני עוד שניה... אין מצב שאני רואה ילדים גומרים תיכון
מידי says:
אמא לימדה אותנו אחרי שאבא הלך
מידי says:
הכול ממשיך
Boaz says:
אני יודע מידי
Boaz says:
אני יודע הכל
Boaz says:
ואני גם אומר את זה לפעמים לעצמי, מפעם לפעם
מידי says:
חשבתי שהמצאתי את הגלגל
Boaz says:
אבל ביומיים האחרונים, פשוט אין לי כוח להגיד את זה לעצמי
Boaz says:
איך שרבקל'ה אמרה לי שהדסה על מורפיום
Boaz says:
בא לי ישר לראש השיחה שלנו כשהגעתי אחורי שדרורה נפטרה
Boaz says:
ישבתי אצלך שלוש שעות וקיבלתי את השבוע האחרון בחייה של דרורה מרוכז
Boaz says:
אני מקווה שהדס פשוט תצליח להרדם לתוך זה
Boaz says:
שהיא לא תפחד
Boaz says:
אתה יודע, לפני שזה התחיל, כאילו... כמה ימים לפני הניתוח
Boaz says:
הלכנו ברגל ליד הבית שלך, בהתחלה של אבן גבירול
Boaz says:
משהו כמו שש בערב
Boaz says:
ועמדנו במעבר חציה ליד בנק הפועלים בפינה
Boaz says:
ופתאום הדס התחילה לבכות
Boaz says:
שהיא מפחדת
Boaz says:
היא היתה נורא גיבורה כל הזמן, וכל הזמן אמרה לכולם שהיא שמחה שמצאו למה נרדמות לה הרגליים והולך לה הזיכרון
Boaz says:
אבל היא כל הזמן פחדה בפנים
Boaz says:
ופתאום זה יצא
Boaz says:
יותר מאוחר, כשהלכנו לישון, היא עלתה למיטה ראשונה, אני ישבתי עוד קצת למטה
Boaz says:
כשעליתי היא כבר היתה ישנה
Boaz says:
שכבתי מאחוריה, ופשוט בכיתי בשקט
Boaz says:
אחר כך חיבקתי אותה ונרדמתי
Boaz says:
אחרי יומיים היא שאלה אותי מה עשיתי אחרי שהיא הלכה לישון
Boaz says:
אמרתי לה שראיתי קצת טלויזיה ועליתי לישון
Boaz says:
אז היא שאלה... חיבקת אותי?
Boaz says:
ואמרתי לה שכן
Boaz says:
כל בוקר היא שואלת...
Boaz says:
גם כל בוקר אותה תשובה
Boaz says:
ואחרי שתי דקות היא שואלת אותי...
Boaz says:
בכית?
Boaz says:
ואמרתי לה שכן, וחיבקתי אותה
Boaz says:
כי מה יש לעשות...
Boaz says:
כמו שעכשיו אין מה להגיד
מידי says:

Boaz says:
זיכרון
Boaz says:
חרא
Boaz says:
יאללה, לך לישון
מידי says:
לא זז לי

... רבע שעה של שתיקה...

Boaz says:
יאללה, לילה טוב
מידי says:
יללה לילה


לפני 18 שנים. 14 במרץ 2006 בשעה 20:44

החלטתי לכתוב. כל הזמן חיכיתי שיהיה איזה שהוא שינויי משמעותי במצבה של דסדמונה, משהו שאוכל לכתוב עליו. לכתוב שמצבה משתפר, שהיא משתקמת ועוד כהנה וכהנה משאלות נפש שאינן מתגשמות כל-כך.

האמת, זה ממש לא נכון מה שכתוב למעלה. האמת היא שחיכיתי שאוכל להעלות את התמונות בראש, להעלות אותן ולכתוב מבלי להתחיל לבכות. זה קשה, זה קשה גם עכשיו, אבל עכשיו החלטתי שאני כותב.

אני מכיר איזה איש אחד, אי אפשר לקרוא להכירות ביננו חברות, הוא לא חבר שלי, אבל הוא גם לא מכר, הוא אחר והוא סבל (ובטח עדיין סובל) הרבה יותר כואב ממני, והאמינו לי, היום אני יכול להגיד שיש לי ניסיון, אם אני אומר לכם כואב, אני יודע. הוא אמר לי "זה חור בלב, איך שאתה לא הופך את זה, החיים אכזריים, זה חלק מהאכזריות של החיים, אז מאחר ואתה חי, אתה חייב להתמודד עם זה, כי מה האופציה השניה?"

אתה מנסה לחשוב על דסדמונה (הצחקתי את עצמי, אתה מנסה לא לחשוב על דסדמונה, רק שזה לא כל-כך מצליח), וחושב - גם לי קשה, לא רק לה. אבל אז אתה נזכר מייד, שבזמן שאתה לפעמים הולך לשתות קפה... יוצא לאיזו מסעדה או סתם יושב עם חברים, העולם של דסדמונה מצומצם לגבולות המיטה שבה היא שוכבת, אתה עושה דברים בניסיון להכניס קצת כיף לחיים שלך בתוך המצב הנורא הזה, והכיף של דסדמונה הוא כשלא כואב לה, אתה מדבר עם אנשים ודסדמונה לא יכולה אפילו לסמן לך אם כואב לה כדי שתעזור לה. דסדמונה שלי האהובה שוכבת במיטה בבית-חולים, מונשמת, במצב הכרה לא ברור. אף אחד לא יודע מה היא מרגישה, מה היא מבינה והכי חשוב... מה היא רוצה.

לפני עשרה ימים נסעתי חזרה לארץ הזו שדסדמונה מספרת עליה בבלוג שלה. אני חושב שזו היתה הטיסה הארוכה ביותר בחיים שלי, למרות שאני עושה את הקו הזה כבר כמה שנים והעיקובים היו בגדר הנורמלי. טיסת המעבר שלי היתה אמורה להמריא רבע שעה אחרי שנחתנו, כך שמצאתי את עצמי רץ למטוס הבא, נכנס בדלת ומתיישב - לא סיגריה ולא כלום - רק כדי לגלות שאנחנו מחכים על הקרקע לעוד ארבעה נוסעים, ונחכה עוד עשר דקות. לאחר שהודיעו כי כל הנוסעים על המטוס, הודיעו לנו שאין מספיק דלק במטוס (לא משנה למה), ונצתרך להמתין למשאית הדלק שתתדלק אותנו בעוד חמישה טון דלק, וכל התהליך ייקח כחצי שעה. הסתכלתי על אחת הדיילות ושאלתי אותה אם אני יכול לצאת לעשן, אסור לה, כנראה שניראיתי ממש מפורר, אז היא לקחה אותי ביד, יצאה איתי מהמטוס אל השער כשכל צוות הקרקע של חברת התעופה נוזף בה שאסור, תרה בעינייה אחר פינת עישון קרובה לשער, מסתובבת אלי ומתנצלת ש... היא ממש ניסתה (נכון), אבל פשוט אי אפשר כי פינת העישון הקרובה ביותר ממש רחוקה. חזרנו למטוס והתיישבתי כשלפתע היא מופיעה לפני עם חפיסת מסטיקים ניקוטין (השד יודע מאיפה הוציאה אותה) וגוזרת לי שישה מסטיקים, "אני יודעת שזה לא זה, אבל זה מה שאני יכולה לעשות בשבילך (חמודה).

נחתתי כאן, שוב ושוב לספר לכל מי שמכיר את אותו הסיפור, שוב ושוב לטחון את המצב, לדבר עליו, לנתח. שוב ושוב לשמוע עיצות של אנשים על איך אני צריך להתמודד, וזה שאני צריך להיות חזק, וזה שיוצאים מזה, וזה שאסור לי להכנס למרה שחורה (שמעתי את המשפט הזה שלוש פעמים באותו יום משלושה אנשים שונים, ואז איזו חברה אמרה לי את זה במסנג'ר, התפוצצתי עליה, אמרתי לה שלא תעיז להגיד לי יותר בחיים את צירוף המילים הזה. מסכנה, היא לא הבינה בכלל מאיפה נפלתי עליה)... אתה רוצה שיניחו לך, אבל לכולם באמת איכפת, ומי שמכיר את דסדמונה יודע שאי אפשר להכיר אותה ושלא יהיה לך איכפת.

אני מתעדכן ומדבר אל דסדמונה בין שלוש לארבע פעמים ביום בטלפון, לאלה מכם שתוהים, אני מדבר אליה, היא לא עונה, היא פשוט לא יכולה, אולי היא שומעת אותי, אולי היא מזהה את הקול (ואולי לא) ואולי זה עוזר לה קצת לדעת שאני חושב עליה כל הזמן, ואוהב ומתגעגע.
אתה חי לך על רכבת הרים כזו, אחרי שזה התחיל, אתה לא יכול לעצור ולא יכול לרדת, אתה יכול רק לקוות שזה יגמר בטוב. כל ניואנס קטן במצב, מוכפל במרחק ומקבל מימדים מטורפים, אם נראה שדסדמונה היום מרגישה קצת יותר טוב, אתה בעננים, חדור אמונה ותקווה, ואם אחרי כמה שעות אמרו לך שהיא נראית עייפה או סובלת, חרב עליך עולמך.

לא יודע אם יש דרך נכונה יותר או טובה יותר או פשוט אפשרית יותר להתמודד עם זה. אני מאמין שאין, אתה עושה מה שאתה יכול כדי להשאר שפוי. אתה מביא את התקווה והאמונה שאתה יכול, כי אולי האמונה שלך בזה שיהיה בסדר בסוף, יכולה להזיז משהו, לעשות שבאמת יהיה טוב בסוף, אתה משתדל לא לשכוח לנשום.

לא יודע אם אני ברור, לא יודע אם סיפרתי פה משהו או... אולי סתם דפקתי על המקלדת כל מיניי אותיות שעלו לי בראש. לא חוזר לקרוא את מה שכתבתי.

לוחץ על "שמור פרסום" עכשיו

לפני 18 שנים. 17 בפברואר 2006 בשעה 16:13

כבר המון זמן שאני לא כותב פה.

איכשהו, הפעם, אני מרגיש צורך לשתף. אני יודע שדסדמונה היתה מספרת לכם בעצמה אם רק היתה יכולה, והיא בטח תספר לכם כשתשוב.

בזמן כתיבת שורות אלה, דסדמונה שלנו שוכבת במחלקה לטיפול נמרץ בבית החולים איכילוב בתל-אביב, נאבקת על חייה.

אחרי שלפני שבועיים עברה ניתוח להסרת גידול מהמוח, ואחרי שהיה נראה שהיא מתחילה לחזור לעצמה, לתקשר, לחייך, לצחוק, תקף את דסדמונה שלנו חיידק אלים והיא לקתה בדלקת קרום המוח קשה.

אני יודע שכל מי שאי פעם הכיר את דסדמונה, אם וירטואלית ואם אישית, אהב אותה.
אני גם יודע, היום, אחרי שאני מכיר אותה טוב כל-כך ומתוך סיר הלחץ שבו חיינו במהלך השנה האחרונה, שמעולם לא פגעה באיש, בטח שלא בכוונה.

הלואי שהיה משהו שמישהו היה יכול לעשות כדי לשפר את מצבה, להחזיר אותה מתוך האפלה שהיא בוודאי נמצת בה עכשיו, אלינו, לחיים. שנוכל להתקרב אליה בלי חלוקים של בית-חולים וכפפות חד-פעמיות.

חישבו עליה, דמיינו אותה, כל אחד ואחת איך שהוא זוכר אותה. אולי האוסף של כל המחשבות הללו יחזיר אותה אלינו מתוך השחור הזה שהיא נמצאת בו עכשיו.

היי חזקה דסדמונה שלי, כולנו מחכים לך פה.

לפני 19 שנים. 19 בינואר 2005 בשעה 15:30

האמת שאת הפוסט הבא, ניסיתי לפרסם בתור פירסום במגזין, משום מה הוא לא פורסם אז...


הגעתי חזרה למרכז, היה לי יום מטורף של סידורים אחרונים, יום שישי, סוף שבוע אחרון לפני שאני נוסע. היא התקשרה מהאוטובוס בדרך קצת לפני שהגיעה למרכז שאבוא לאסוף אותה, יושבת לה בספסל, קטנה כזו בין כל שאריות האנשים המתרוצצים בתחנה לפני שנגמר השבוע.

נסענו אלי הביתה, יד ימין שלי נוגעת בה כל הזמן... כל הזמן למעט הרגעים הקצרים האלה של החלפת ההילוכים, כזו רכה, חלקה ומישיית שבאמת... לך תבין מה לה ולעולם הבדסמ. לא לקח הרבה זמן מהרגע שנכנסנו אלי הביתה עד שמצאנו את עצמינו שוב במיטה, חוקרים... מגששים.

זה תמיד מפתיע אותי מחדש איך שכשהחומות נופלות... הכל קורה מהר, פתאום... כל הדברים שחיכית להם קורים אחד אחרי השני שאתה בכלל לא מבין מה עצר אותם... כשעוד היו עצורים ושוב... אני מוצא את עצמי בין רגליה, לא ממהר לשום מקום, למרות שממש... אבל ממש, לא נשאר לנו הרבה זמן.

מעביר אצבעות מרפרפות על העור המחסה את פנים ירכיה, נותן להן לשקוע מפעם לפעם לתוך הרכות הזו שהיא... היא. מעביר שפתיים, לשון, אצבעות, מסניף אותה... טועם, מעביר אצבעות יד אחת על גבעת ונוס שלה, החלקה... יורד אל השפתיים הסגורות, החלקות, ומרגיש את הגוף שלה נענה למגע שלי, רואה את הרטיבות שלה מתחילה לבצבץ בינהן, מזמינה אותי להרגיש... לטעום, אני אוהב להיות שם, קרוב, לגעת... להריח, אצבע יד אחת חודרת אל בין השפתיים החיצוניות, טובלת ברכות החמימה והלחה הזו, עוד אחת מצתרפת ויחד הן חובקות את הדגדגן שלה, עוברות משני צידיו, עוטפות אותו לפני שהלשון מצתרפת לחגיגה וטועמת ממנו... ממנה, סוחטת ממנה אנחה רכה, כמעט בילתי נשמעת של תענוג.

שתי אצבעות יד אחת צוללות לתוכה והיא... היא כאילו שואבת אותן לתוכה, הכוס שלה יונק אותן פנימה ואוחז בהן בחוזקה כשהן מפסקות אותו מבפנים, נעות בתוכה, מזמינות אותה להצתרף בתנועות... 'בואי' בתוכה, תרות אחר נקודת הג'י החבויה שם איפשהו בתוכה והיא מצידה, משחקת איתי במשחק 'חם – קר' של נשימות כבדות ואנחות רכות, 'כן זה שם' ו... 'תחזור לשם, התרחקת', כיף של משחק.

אני טובל עוד אצבע לתוכה, היא כל כך רטובה כשהיא דוחפת את האגן שלה כנגד האצבעות שלי כשאחת מהן בורחת החוצה ומחפשת אחר חור הכניסה האחורי, מרטיבה אותו במיצים שהביאה איתה מהכוס שאין... באמת שאין סיכוך טוב מזה. אני נשאב לתוכה, אצבע אחת בתחת ושתיים בכוס, נוגחות אותה הכי עמוק שרק אפשר להגיע, מבצעות תנועות אצבעות אקרובטיות בתוכה בעוד הלשון שלי מתנה אהבים עם הדגדגן שלה, לוחצת, דופקת... מלקקת, שואבת אותו אל תוך פי, והכל כל כך רטוב מסביב. אני מרגיש את האצבעות שנמצאות בתוך הכוס שלה את האצבע החוקרת בתוך התחת, פי נעול על הדגדגן והיד השניה לוחצת על שיפולי ביטנה, מנסה ללכוד את נקודת הג'י המסתורית בין האצבעות שלי בפנים והיד הדוחקת מבחוץ.

קצת מוזר לי שהיא... היא באמת טיפוס ורבלי, הרבה יותר ממני, אבל פה... כאילו נעלמות לה המילים וכל כולה מתקשרת באנחות חרישיות, בתנועות אגן ופתאום... "נעים לי...", אני מחייך כשהדגדגן שלה בתוך פי, זה כיף לדעת שאתה עושה נכון, שאתה מנסה לענג ו... מצליח.

היא מתהפכת על הבטן, מרימה את הישבן שלה מולי, דוחפת אותו כנגד אצבעותי המשתוללות בתוכה ואז... שוב... "תרביץ לי...", הפעם הייתי בוטח, שומר יד אחת משחקת בתוכה והשניה... פלאק... מפליקה על הישבן המורם שלה, הפלקה כזו... מלמטה למעלה, כזו שמרעידה את הישבן ועכשיו... את הירכיים, המגע של התחת שלה בכף היד שלי... הצליל המדוייק והמצלצל של ההפלקה מדליק אותי, אני מנחית הפלקה נוספת, רואה את הסימן המתהווה במקום שבו נחתה כף ידי ומפליק שוב... ושוב, ואם כל מכה נוספת שנוחתת על הישבן הזה, אני יכול את הסימנים שמשאירה כף ידי מאדימים יותר, הופכים ברורים יותר, מטביע את חותם כף ידי על הישבן שלה כשהיא דוחקת את עצמה אל ידי החופרת בתוכה. שולף את האצבעות מתוכה מתרחק ו... מפליק הפלקה מדוייקת על הכוס, היא רועדת קלות, היד שלי רטובה כל כך והרטיבות הזו הופכת את האימפאקט של המכה לחזק יותר, מלא יותר, אני מפליק שוב על הכוס, האגודל שלי צולל לתוכו ואני אוחז בה, האגודל מבפנים ושאר כף היד מבחוץ, היא רועדת קלות... מושכת את ידי מתוכה מסתובבת ומושכת אותי לחיבוק חזק וקרוב.

לא עוברות כמה דקות והיא כבר רכונה על ארבע על המיטה לידי, כל ניסיון שלי לשלוח ידיים שוב אליה נתקל בהרחקה שלה כאילו... אני מפריע לה להתרכז במה שהיא עושה... ועושה כל כך טוב, מסדר לעצמי כרית נוחה מאחורי הראש וצופה באחד הסרטים הכחולים הכי טובים שראיתי, רואה איך הזין שלי נעלם... סנטימטר אחר סנטימטר בתוך הפה שלה, היא כאילו לקחה קורס בזה, ואם לא לקחה קורס... היא צריכה להעביר כזה, היא לא מרימה את הראש לשניה להביט בי, היא כולה שם, כאילו הזין שלי זה הדבר הכי חשוב, הכי טעים ו... הפינוק שהיא הכי אוהבת, אני מוזיז באצבע אחת את השיער של כדי לראות, מרגיש את תחילת הגרון שלה על הזין שלי, את הכל מתמלא ברוק סמיך שמגיע מאיפשהו במעמקי הגרון, אוחז בשיער שלה ומתחיל לזיין לה את הפה כאילו היה כוס, עוצר מידיי פעם... לא רוצה שיגמר, היא שואבת אותי לתוכה, אני מרגיש שאני מתפוצץ, מושך אותה קרוב קרוב אלי ומשחרר את האחיזה בה, מחכה עוד שניה ו... יורה מטחים ארוכים של זרע לתוך פיה, לא יכול שלא להסתכל עליה כשהיא מהדקת את שיפתותיה על הזין שלי, לא נותנת לאף טיפה לברוח, בולעת את כל כולי... מחכה קצת, נותנת לי להתרפות בתוכה ורק אז... זוחלת למעלה... על החזה שלי... לתוך החיבוק שנראה לי שהיא נורא אוהבת.

אין לי מושג מה אני... שולט... מתחלף..., אין לי הגדרה שאני מוצא את עצמי נופל בנוחות לתוכה, הכל מותר, הכל מנסים ו... האמת, אני מקווה שלעולם לא ארגיש באמת נוח בתוך הגדרה, מסגרת, כזו שבעצם... יותר מהכל, תהיה מגבילה לחופש התנועה, ההרגשה וההוויה וכך... כשאמרה... "בו אלי, אני אטפל בך קצת..." נעניתי מייד ובלי עוררין.

היא התיישבה על פינת המיטה וסימנה לי להתקרב ולשכב על ירכיה כשישבני מופנה כלפי מעלה, היא סידרה והוזיזה אותי עד שכנראה (את זה אני יכול רק לנחש בשלב זה), מצאה את הזוית הנכונה שבה יהיה לה נוח להנחית את כף ידה על ישבני החשוף והלא מנוסה.
שלחה יד סביבי ותפסה לי את הזין, סידרה אותו כך שהיה כלוא בין ירכיה, לא ידעתי בדיוק מה לעשות ופשוט שכבתי שם... קצת מתרגש מהמעמד הזה שהוא זר וחדש לי.

אחרי שהיתה מרוצה מהמיקום שלי על ירכיה ומהמיקום של הזין שלי הכלוא בינהן... הנחיתה לי הפלקה ראשונה על התחת, לא חזקה, כאילו בודקת... מגששת, רוצה ללמוד מה תהיה התגובה, לא עבר יותר מידיי זמן והשניה נחתה על ישבני, נורא רציתי להשתתף אבל... פשוט לא ידעתי איך להגיב, עמד לי הזין בטירוף ולא ידעתי אם זו תגובה להפלקות החוזרות שלה על ישבני, או לחיכוך הנעים כל כך של הזין בין ירכיה החושניות בטירוף, מידיי פעם הרגשתי איך ישבני מתכווץ למגע כף ידה המפליקה שוב ושוב... דומה שהלכתי לאיבוד בתוך תחושות חדשות שגופי... אולי מוחי... לא באמת ידעו מה לעשות איתן.

היא התייאשה ממני, אמרה שאין טעם ושאני קצת אדיש מידיי לטעמה בעיניין והחליטה להפסיק את הניסויי. כמה שבועות לאחר מכן היא אמרה לי... "אתה מאסטר, זה כל כך ברור!"

האמת, לא יודע, לא שם שום לייבל על עצמי ונראה לי שעוד נכונו לי התנסויות כאלה ואחרות איתה, האמת... אני נורא סקרן לראות מה עוד נגלה... משני צידיו של השוט (ביטוי גנוב מכיתביה של דסדמונה).

למחרת... שבת, העברנו את רוב הזמן שוב בחיבוקים כאלו של התחלה, כאילו מה שקרה בימים האחורנים עדיין לא קרה, כאילו הסכר עדיין לא נפרץ, הכל רך, כמעט בתולי אבל... לקחתי איתי לספה בסלון קצה של מקל במבוק, דק, גמיש ומדוייק, אני לא יודע אם היא בכלל שמה לב שהוא שם כשבאה והתיישבה על בירכיי, אני מחבק אותה... מלטף ביד אחת כאשר בשניה, אני אוחז בו, מעין קיין מאולתר, מחזיק בו כמו שמחזיקים צ'ופסטיק בין האצבעות וטופח איתו בקלות על התחת שלה, מקפיץ אותו עליו הקפצות קלילות ו... אחת קצת יותר חזקה, אני מרגיש את היא מתהדקת סביבי, שוב הקפצות קלילות ושוב... הצלפה חדה, לא חזקה אבל בהחלט מספיקה כדי להרגיש איך הרגליים שלה נצמדות באחת אל שלי...

סתם שיחקנו לנו כך קצת, אני מאמין... לפי התגובות מהמשחק הקצר והלא ממצה הזה עם הקיין המאולתר, שעוד אספר עליו בהמשך, איכשהו, היה יותר חשוב לספוג כמה שאפשר מהמגע... מהנוכחות, מהריח...

היו לנו שעות אחרונות ביחד, אף אחד מאיתנו לא באמת ידע, חשב או אפילו תיאר לעצמו לאן ואיך זה יתפתח כשנפרדנו, שוב באותה תחנה שממנה לקחתי אותה רק אתמול. אף אחד עדיין לא באמת יודע למרות שהיום, ברגע כתיבת שורות אלו, יש לשנינו, איזה שהוא מושג לאן נושבות הרוחות, רוחות חובקות עולם... תרתי משמע.

מה שאני כן יודע, ואת זה אני יודע בוודאות, נכון לרגע כתיבת שורות אלה, גם שטן... גם דסדמונה... נמצאים בעיצומו של של שסן סאדו אכזרי וממושך, ספונטני ולא מתוכנן בעליל, שכאילו נולד מעצמו, והוא שם, הוא שם ואולי רק בכדי להעצים...

את העונג הבא!

לפני 19 שנים. 17 בינואר 2005 בשעה 9:14

חשבתי... אם הייתי יכול לשים את עצמי במילים המתאימות, אולי הייתי מצליח להסביר את עצמי טוב יותר וכל הויכוח הזה היה נמנע.

אם הייתי כותב אני את "שבועת הסאבית", היא בטח היתה יוצאת משהו כמו...

אני הסאבית (תנקוב בשמה המלא ומתוך כוונה מלאה לכל מילה שתאמר מעתה ואילך), מפנימה בזאת ומבינה מעל כל צל של ספק... בדמי, כי בעודי כורעת כאן לפניך אדוני, בחדר זה, מרכינה ראשי לפניך, לקבל את כל אשר תיתן לי באהבה, לא לקבל את אשר תחסוך ממני, גם זו באהבה, אסור לגחמותיך באשר הן בציות ובאהבה רבה, וכל זאת אעשה בגאווה, לא גאווה על שבחרת בי להיות לך לסאבית, לא גאווה על שבחרתי אני בך להיות לי לאדון, אלא באותה גאווה בה אני עושה כל אשר אני עושה בחיי, בין אם הוא קשור אליך ובין אם לאו.

בהיותי כך כרועה לפניך איני ממעיטה בערך עצמי ואני יודעת, בעצמותיי - כי אין אתה ממעיט בערכי באותה מידה בדיוק, מידה שאינה גבוהה ממידתי כשם שאינה פחותה ממנה.

אני יודעת בדמי כי אינך מעוניין להפחית מכבודי. היותי הסאבית שלך, ברגע זה, גורם לי עונג כשם שהוא גורם עונג לך וברור לי כי בעת עוזבינו חדר זה, אחזור להיות אותה אחת שנכנסה אליו, בין אם ילדה מפוחדת וחסרת ביטחון, ובין אם פמיניסטית לוחמת, שאקבל ממך את כל הגיבויי למעשי ולמעשה... יתכן שאוכל ללחום את מלחמתי ביתר עוז שכן כל אינטראקציה ביננו אינה מחלישה אותי כי אם מחזקת.


כן, זה היה ויכוח מיותר, מן ויכוח כזה שבו שני אנשים שחושבים אותו הדבר, מתווכחים על נושא עליו יש בינהם הסכמה, הסכמה שבגלל סמנטיקה... נחבאה מן העין.
ויכוח שהעיר משנתו שד, שד שחשבנו שהצלחנו לעבור לידו מבלי להעירו משנתו, שד של ספק.