Hidden Dirty Mind

בזמן האחרון אני נחשף לאפשרויות רבות של קשרים..

כל כך הרבה בדידות ואהבה מתחלפת לה בתל אביב,

זה נדמה כאילו המאגר הוא אין סופי, ועם זאת יש כל כך הרבה עיניים כמהות.. זה כל כך בולט..

אנשים צמאים כל כך לתשומת לב, לחיבוק גדול, למבט עיניים מלטף

אנשים רוצים שיראו אותם באמת, שיהא להם שותף למופע החיים.

התגעגתי לפה..

(:

ומה אני רוצה?

אני רוצה לישון עם שני אנשים

או להכאיב עם שני אנשים

(:

כל כך יפהפה לשוחח עם מופלאה אחת במשך מספר שבועות, ללמוד מעט על הגוונים באישיותיה, להרגיש אותה במילים ובאחת לראות את עינייה הגדולות מולי..

עיניים סקרניות ועצומות שמלאות באור. אני כל כך אוהב עיניים.. זה נורא.

ידיים מתלטפות להן בלא יכולת לעצור ולעיתים האחיזה מתחזקת כמו לבטא דחפים אחרים..

״בא לי ממש״ יוצא בהקשר לרעיון אחר אבל היא מנצלת זאת בכדי לנשק עם שפתיים רכות ולשון חצופה כל כך.

מבט עיניים אחרי נשיקה ראשונה, הוא כישוף ותכסיס נוראי.. הוא יפהפה כל כך. המון תחושות נחשפות להן, כמו התרגשות וסקרנות אין קץ, כמו אדם שטורף את עולמו..

מתיישבים ברחבה של הבימה, שם מול כל ההורים והילדים והיא מלטפת את המכנס שלי, אוחזת ברוך בזקפה הקשה כל כך שלי, ואנשים עוברים להם אך אנחנו בשלנו.. מתלטפים ומנשקים, לעיתים אני תופס לה חזק בעורף, או פשוט נושך לה את השפתיים.. כל כך אוהב להרגיש את הבשר..

מגיעים לרכב שלה, והיא בלחץ שמא יש מצלמות..

״אני כל כך רוצה להרגיש את הרטיבות שלך״ אמרתי עוד לפני.. ובאחת הכנסתי את היד שלי מתחת לשמלה והגרביון שלה.. 

״אגם של רטיבות״ - זו המחשבה שעברה בליבי באותם הרגעים.. כל כך חם ורטוב, כמה שזה ממכר.

בסך הכל, מתרחשים דברים מעניינים בנחמה וחצי, ולפעמים מרוב חשיבות עצמית והאבסורד הקיומי שמתרחש אצל כל אחד שם, ניתן לפספס מבטים לוהטים בין אנשים.. כמעט ועשינו סקס בעיניים שם..

שיחה עם חבר,,

"תתאר לך מה עשית לה, כמו שהכרת את כל צדדיה הרבים, כל אימת נפשה, כל קסמייה הרבים ופנית אליה ואמרת - "לא בשבילי" וכיצד היא אמורה להגיב לדחייה זאת, ועוד לאחר כל כך הרבה זמן?

ואז אולי נפל לי האסימון,, כעת הבנתי מה כואב לבה, מה פגעתי בה הרבה.. 

ובה בעת גם ידעתי שלטובה כל זה, ואפילו שלבי כואב ומלא אבל על אובדני על המופלא שהיא, על החבר הקרוב לי בעולם...

עוד איחלתי לה כל כך הרבה טוב, וגם ביקשתי אותה לזכור את כל החוויות האין סופיות שלנו, ולא להשחיר את דמותי, או את טעויותיי השונות... אין קסם בכך..

*****

תקופה מוצפת רגשית, אני עובר כל כך הרבה... ועוד הלימודים מתחילים ממש בעוד ימים ספורים, הלימודים המרתקים לי כל כך.. הלוואי שהייתי מצליח לשחרר את הדמעות שלי, אני זקוק לשחרור הזה, לפריקה הזאת.

הקשבתי למילים של השיר..

נברתי בעולמי ובכיתי בתוכי..

געגועים ותהיות עדינות..

כמה עולמות היו לנו יחד..

כמה אהבה

״סופות מתוכי ומחוץ מוטטו את קירות הבית״

שמתי לב שהפכתי להיות מומחה לרגעי האושר שלי כמו לחלומות הריאליים שאני שאני משיג כל פעם מחדש.

מדי יום הולדת, אני מבצע תכסיס נפש שמאתגר את עולמי.

אני בונה רשימת מטרות ריאליות, חלקן מטרות אישיות, חלקן מקצועיות וכן - החשוב מכל - חלומותיי האהובים.

איני מפריז בדרישותיי אלא מצטנע ומכיר במגבלותיי אך גם פורץ אותן ככל שניתן.

מטרות ריאליות גבוהות וצנועות, מאתגרות ומאפשרות, קרובות לנפשי ודוהרות אותי קדימה.

אני אחראי לעולמי שלי, רק אני.

עוד יומיים הצבעונית שלי חוזרת ארצה לאחר מסע ארוך, אמנם החלטתי להיפרד ממנה אך אני עדיין אוהב אותה מאוד. היא חוזרת ארצה ואני יודע כמה קשה יהיה לה להסתגל שוב להכל והפעם בלעדיי.. הפעם לבד.

עברתי את החזרה מהטיול הגדול הזה לבדי, עברתי אותו בגבורה ועם החלטות לא פשוטות כלל אך אמיצות מאוד..

צבעונית מופלאה אחרת נכנסה בעוצמה לליבי וברחה במהירות האור מעצמה אך כמה מקסים לי לחוות גוונים יפים כל כך בתוכי ובתוכה..

בכלל כשאני חושב על זה, הסקס איתה היה כל כך מרגש, לא יודע מתי ככ התחברתי כך עם מישהי.. הייתי מסתכל לה בעיניים עמוק כל כך והרעידות של הירכיים שלה היו מטריפים לי כל חוש אפשרי...

לפעמים אני מפנטז עליה ולא מפסיק לרצות לשכב איתה שוב, וחמור מכל אלה געגועיי למיינד פאק האין סופי שהיה לנו... אולי אני אפילו כועס עליה קצת.. 

אולי ב"מראה קיומית" היא ברחה לי כמו שברחתי לצבעונית שלי.. אולי היא באה להראות לי שאני יכול להתאהב שוב, שאני יכול לרצות רק בחורה אחת.. שאני יכול להתרגש כל כך.. שאני יכול לראות את קצוות האימה והמופלא שבה.. אולי כך ידעתי יותר מכל - עד כמה שהמקצוע שלי נכון לי..  מופלאה שכמותך ל'.

ת' שלי חוזרת ארצה.. אהבתי הגדולה של השנים האחרונות.. האדם שהייתי מחובר אליו בקשר טבורי.. כמעט היינו אחד.. עולם שלך שכמותך.. כל כך יפה.. בלתי נשנית שאת.. לפעמים מחשבות שאולי טעיתי.. לפעמים גאה על אומץ לבי.. אך יותר מכל - שמח על השנים המופלאות ועל החוויות שהיו לנו.. על האהבה הגדולה הזאת..

מזל שהספר שלי יוצא לאור עכשיו, כך לנפשי שלי יש מימד לברוח אליו.. אינני יודע לאבד אהובים.. אינני יודע..

אדם מופלא אמר לי כי ״יש אנשים ששווה להילחם עליהם״ והרי מה כבר יש לך להפסיד?

משפט זה הפתיע אותי שהרי תהיתי במהירות מתי במופע חיי נלחמתי כלל על אדם מסוים?

תמיד הייתי זה שנלחמים עליו, זה שרודפים את עולמו בכדי להתקרב, וכעת הבנתי כי מעולם לא רדפתי ונלחמתי..

אולי זו תפיסתי את החופש שאינה גורמת לי לאבד את עצמי באחר? או שמא האגו החבוי שלי שלא מוכן להיתפס חלש פתאום?

ל׳ היא אדם מן המופלאים בקיום על אף בריחתה מעצמה, וגם לאחר שהבנתי כי יש אנשים שבהחלט שווה להילחם בעבורם, ידעתי בה בעת שממילא עולמי ועולמה אינם מתאימים בשעה עמוסה זו של חיינו. כלומר הטיימינג אינו מתאים באופן טוטאלי לא לי ולא לה, ואז מה שהיא נעלמה לה? הרי נעלמה ובצדק. ברחה מעצמה? בהחלט, אך גם בצדק. זה יותר מדי בשעת חיים זאת.

מאידך, אם הייתי מרגיש כי זה כן הזמן הנכון, אולי באמת לראשונה הייתי נלחם עליה. מרגיש לי שהיא יודעת בעצמה עד כמה נדיר היה החיבור הזה , או שלחלופין - דווקא הידיעה הזאת איימה מאוד.

אבל למה לא נלחמת על אף אחת עד כה? 

זו שאלה שמסקרנת אותי מאוד. 

עלמות אחרות מבקשות לתפוס מקום בתוכי, ואני לא מוכן להן. אלה יהיו מופלאות בלבד. לא פחות. לא פחות.

אני נזכר בכל מיני רגעים עדינים.. השתיקות הקטנות.. הליטופים שלי בשיערה ובלחייה.. ככה סתם כי זה טבעי לי.. התגובות והאנחות האין סופיות שלה..  

אהבתי להתרגש מהיותה נרגשת כל כך ממני.. 

מהר מאוד הרגשתי חלק משותף עמה, כמעט תחושה דתית שרחוקה ממני אך ברורה לי מאוד. ראיתי בה דמות מופת.. היא נוראית ומופלאה...

בה בעת, אלה אחרות מבקשות את עולמי, אבל אני מוצא את עצמי חושב עליה עוד ועוד.. ולא בלבד שכך, גם חודרת היא אל חלומותיי ועיניה נבוכות בעיני.. 

איזה מן יצירת מופת היא שהעזה להעלם לי מן החיבוק העוטף?

התוכל לבקש יותר מכפי שארע? 

אני לא בטוח שאפשר להיות בכישופים גבוהים יותר מכפי שכושפנו בתקופה הזאת.

אבא אמר פעם.."נשים זה בעיה" ואני נוטה להסכים. הרי היא טענה שלא הרגישה כך מעולם, בכל כך הרבה מובנים... האם שיקרה? האם רימתה אותי? 

אינני מאמין שכך. ראיתי בעינייה הכל.. חשתי ברעידותיה.. בדופק המואץ.. בסומק לחייה.. היא אינה שקר!  אז כיצד? 

האם זו הפעם הראשונה בחיי שמישהי ביקשה להתרחק ממני? 

כנראה שכן.

לאחרונה אני מכיר לא מעט אנשים, ואלה טוענים בפניי כי המחשבות הקיומיות שלי מאתגרות את עולמם, אז לעיתים אני נזהר ושומר את עולמי בתוכי, אך גם מתרגש באשר עיניהם מתפלאות מן האתגר המחשבתי, האתגר הנפשי שהמילים גורמות.

אני מתרגש..

mind fuck שאינו פוסק,

ומה יותר מופלא לי מלשוחח על הדברים החשובים באמת?

ומה מופלא לי יותר לחשוף עולמי מול אנשים אמיתיים וכנים? - כאלה המסוגלים לקלף השכבות המסתירות?

ועל אף כל אלה, יש בי געגוע אל הצבעונית האחרונה, זו שמילאה את לבי והרחיבה אותו שוב ושוב..

אולי אפילו כמיהה שמא תחזור לכוחות החזקים בנפשה.. ועוד תשוב אל התחושות האלה שמעולם לא היו לה..

״תוכל ללטף ליבי?״

״כיצד?״

״עינייך אל נפשי, חודרות במהירות את מסיכותיי הרבות״.

״רק כך אני יודע להיות״.

״וככל שחפצה אני בזאת, כך נפשי בוערת לה מאימת השיקוף״.

״התנסחי לך בשנית אהובה״.

״משיכתי אל אהבתך אלי, לעיתים עצומה עד מאוד. אך דווקא פחדי להיות עירומה מולך מונע אותי להגשים חלומי.״

״מופע חייך קסום לי, ותשוקתי אלייך גוברת ככל שממשיכה את להיות אדם״.

״להיות אדם?״.

״להיות את, יצירת מופת שכמותך.״

* לאחרונה נדמה לי, כי הלב שלי מתמלא ומתרוקן בגסות.

׳הכל או כלום׳ ; נכנס עד הסוף, מרגיש את עצמי עד תום.

אולי בסך הכל צריך לקחת שלב אחורה, להתמכר אל הקפה החזק, אל השקט בתוכי. 

היכן היא אהבתי הישנה? עוד שם במרחקים, כבר בטח התמלאה חרדה מן החזרה ארצה... 

געגועים אל עצמי, געגועים אליה.. וגעגועים גם אליה..  הלב שלי משתולל.