שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

חמישים גוונים של סגול

לפני 3 שנים. 23 בנובמבר 2020 בשעה 9:56

אני מביטה במראה הגדולה שעל הקיר. רואה אישה אזוקה חסרת אונים. 

מסביבי הקירות מצופים בעץ שאמור לתת נופך כפרי לחדר. אבל המראה הגדולה מול המיטה רומזת על השימוש האמיתי של המקום. מכונת הקפה משמיעה רעש של עשייה.

אני עדיין מביטה במראה ורואה איך הגאג שבפיה נעוץ חזק. שדיה תלויים באוויר. זוג ידיים חופן אותם. סוטר להם בחוזקה. 

אני רואה את השוט מתנופף ונוחת על ישבנה שהופך אדום. חסרת אונים היא מייבבת בכאב. השוט ממשיך ועושה אותו דבר לשדיה ודמעות כאב זולגות מעיניה. אני רואה המבט המתחנן בעיניה. 

אני רואה איך הגאג מוסר ממנה והיא בצייתנות מענגת את אדונה איך הוא מנשק אותה לפני שהוא שופך את המטען שלו על פניה. והוא מלטף את ראשה. 

עכשיו שהיא מתכופפת לנשק את רגחיו אני מבינה שהאישה הזו זאת אני. 

ואז אני מודה לו לפני שהוא משחרר אותי ואני מתנקה ואז נשכבת לידו רק שירגיש אותי ואני אותו.


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י