עמוד השדרה

כל מה שאני רוצה זה שני חורים קטנים וחמודים בתוך הלשון והפה שלי

חורים שעירים, מגולחים, צעירים או מבוגרים... 

חמש דקות או שלוש שעות...

זה ממש לא משנה

אני שם, מתחת

אני פשוט מכור לטעם החור

זהו (-:

כשהיתה בת ארבע עשרה הגיעה עם אמה לבסטה
שלי ברחוב, ונדלקה עלי.
כל יום אצלי במקום לתיכון, טילפנה אלי חודש ימים לבית,
בסוף התייאשה.
הבטחתי לה שעוד שנתיים, כשתגדלי, אני מבטיח!
עכשיו אחרי שנתיים, הרימה לי טלפון לבית,
אני כבר בת שש עשרה, עוד שבוע, הבטחת!

קבעתי איתה שאעבור עם המכונית ליד השדרה
ולא אעצור רק אחלוף,
ואם אקלוט אותה מחכה בול בשבע ורבע,
אעצור שניה וניסע.
בשבע ורבע עמדה יפה ומבריקה,
כמו קלמר ילדות חדש ופרחוני,
בשמלה אביבית ומג'נטים זולים וזרחנים מפלסטיק.
היה לה פה סגול צרוב ודובשני, יפה כשקיעה,
כלהט אסור, כגניבה בחושך, כפחד,
וגשר על השיניים, גשר על השיניים, בפה הנושך שלה.
הבטחתי לה, הבטחתי לה.

הורדתי אותה ברמזור, רעדתי ועישנתי
ובטני מלאה בהלת זיקנה.

יורה מהשרוול, 

עדיין לא יודע לאן פניו, 

חלש; מנסה להתחזק

חזק; מביט לאחור

יורה מהשרוול

כאן אין גיבורים, 

כאן אין גלימות, 

או צבעים עזים, 

יש אופק דהוי,

וספינה אין, גם לא מפרש

הוא מפורר, הוא מתאחה, 

הוא דובק בעצמו ומדביק את יכולתו, 

שוב לא יודע לאן פניו הולכות, 

שוב לא השביל שנמוג באמצע, 

תוך כדי הנחיתות

יורה מהשרוול, 

אך אין לו חולצה בכלל....

יורה מהשרוול, 

אך אין לו חולצה כלל....

זה רק עוד יום.....

עוד יום....

עוד לילה, 

ושחר....

האם גם אתם שומעים את התנים?

(-:

הרבה טעויות בחיי התחילו ב:

"יאללה כוסומו"

*לא משפט שלי