מאיפה להתחיל לספר? אני באמת לא יודע.
ראיתי אותה באתר, כמו רבים אחרים. עקבתי אחרי הבלוג שלה והתמכרתי.
כל מילה, כל הגהה, כל תמונה - פשוט נגע בי. התחלתי להרגיש שאני שייך לה.
מצאתי את עצמי כמה פעמים ביום נכנס לבדוק אם העלתה משהו חדש. בסופו של דבר הבנתי שאני חייב לנסות את מזלי ולשלוח לה הודעה.
מה הסיכוי שלי? היא הרי מקבלת מאות הודעות. אבל ניסיתי - וזה היה שווה!
זה כנראה יום המזל שלי כי מתוך מאות ההודעות שלה, זכיתי שהיא תענה לי.
דיברנו קצת והתחננתי לזכות לשרת אותה. לעשות משהו, לא אכפת לי מה. כל דבר שהיא תבקש זה פרס עבורי.
השעה הייתה צהריים והיא הייתה רעבה והחליטה לתת לי צ'אנס. שלחה אותי לקנות לה אוכל. וכשאגיע אני אשלח לה צילום כדי להראות רצינות וברגע שהאוכל יגיע אני אקבל את הכתובת. נשמע לי הוגן למדי.
אז יצאתי מהעבודה, עליתי על הרכב והתחלתי לנסוע בפקקים לכיוון המסעדה, המלכה רשמה לי מה להביא לה ואני כמו כלבלב צייתן חיכיתי שם חצי שעה עד שהאוכל מוכן ומשם נסעתי לכיוון שלה.
מודה- כל הדרך ההתרגשות הייתה גדולה, כמו לפגוש אדם שמעריצים, לא פחות. לא האמנתי שאני הולך באמת לפגוש אותה.
כשהגעתי לכתובת שלחתי לה הודעה ואז היא הגיעה. מלכה? אלוהים! עם כמה שעקבתי אחרי הבלוג, לא באמת הבנתי כמה שהיא אלילה עד שפגשתי אותה. אלוהית מכף רגל ועד ראש. הייתי נבוך, הרגשתי קטן וחלש לידה. למזלי היא הייתה מרוצה מהשירות שלי, באמת שהשתדלתי לעשות את הטוב ביותר, והיא נתנה לי את הזכות לסגוד ולנשק את כפות רגליה. נישקתי ואמרתי לה תודה. תודה על הזכות לשרת אותה ועל הכבוד לנשק את רגליה. לפני שהלכה אני קיבלתי את החותמת שאני אפס שלה כשהיא ירקה לי על הפנים. לא ניקיתי את זה. לא כל יום זוכים בזה. כל הדרך חזרה לעבודה נסעתי כשהיריקה שלה עלי עד שהתייבשה.
אני מודה לך מלכתי על הזכות! DomPerignon
