הידרוספירה

אם נגזרו עלי עוד 12 שעות חיים, מה הייתי רוצה לעשות בזמן הזה?

מה ארצה להשאיר לאהוביי?

עם מי הייתי רוצה לנשום ביחד את החמצן של 12 השעות הבאות?

אני יודעת.

ואתה?

זה לבחור.

לקחת אחריות.

להקשיב 

לבחון אמונות

לסגת מעמדות מקובעות ומגוננות כדי לאפשר לחיים החדשים שבתוכנו להתפתח

לחשוף את הנשמה, ולהסתכן בפגיעות גדולה, בתקווה שהוא יהיה מסוגל לסבול את חוסר ההיגיון שבנו

להביא את פוריותו האינסופית של הדימיון כדי לשחרר את הכאב, לנתץ פרות קדושות ונוקשות הנובעת מפחד.

שוב, מתוך בחירה ואחריות

עם היכרות אינטימית של שורשיהם העמוקים של רגשותינו ומחשבותינו

להכיר בכך שלכולנו יש סיפורים ישנים

קולות מנחים

רגשות ראשוניים וטבע בלתי נתפס

ההופכים את חיינו לבלתי ניתנים להסבר ולעשירים מעבר לגבולות הדימיון.

ועכשיו,

צאי,

ובחרי לך שולט!

להתחיל לחיות מבפנים

היא חיפשה כל החיים את הדבר הנכון.

חיפשה היכן שאין למצאו.

הסיפור מספר על סבתא שחיפשה משהו בלילה, מתחת לפנס רחוב. צעיר שעבר שם שאל אותה: "מה את מחפשת? האם אפשר לעזור לך?", "אני מחפשת טבעת שאבדה לי" עונה הסבתא. "והיכן איבדת אותה?" שואל הצעיר. והקשישה עונה: "בחדר השינה". "אז מדוע את מחפשת כאן, ברחוב??" שואל הצעיר בפליאה. "פשוט", אומרת הסבתא, "מפני שכאן יש יותר אור!"

היא החליטה לעצום את העיניים, ולהתחיל לחפש דווקא היכן שיש רק חושך.... חושך לא יכול לראות חושך.

היא נתקלה בקירות (שהיא בנתה במשך כל חייה) ובסערה אחת ענקית.

מעניין שהרבה אנשים דורשים את זכות הדיבור,

מאידך, יש לכולם את זכות החשיבה אבל לא עושים בה שימוש.

היא שואלת את עצמה, מהו טבעה, לחיות חיי ניתוק והתמסרות ליצירה או מציאת אוצרות החיים וחקירתם, שימור עצמי או כיבוש, להיקשר לאחר או לחיות לבד. רוב הזמן היא חשה את משיכתו הלא רצויה של צד זה או אחר.  

אנשים רבים חיים את הכאב שביחד ומפנטזים על הנאות ההיפרדות; או להיפך, הם חיים בבדידות וממלאים את ראשיהם בדימויים זוהרים ומפתים של אינטימיות. מעבר בין שתי דרישות לגיטימיות אלה של הלב יכול להיות מאבק מתסכל ומתמשך, ההופך את החיים מלאי חרדה וחסרי מנוח.

היא רוצה לאחוז בשני הצדדים בו זמנית, כי קשה לאחוז בצד אחד בלבד. למצוא איזון ביניהם הוא רעיון פרפקציוניסטי, שאינו קיים בחיים הממשיים. מתוך המתח שנוצר יכול לנבוע פתרון יחודי, דרך המאפשרת להיות קשור ונפרד גם יחד. פתרונו של המשורר ריינה מריה רילקה ליחסים טמון בכך שכל אדם יגן על בדידותו של האחר. היא חושבת, שעדיף לשים דגש על האינטימיות - שני אנשים במערכת יחסים יכולים להגן גם על יכולתו של בן הזוג לאינטימיות.

לגביה, הבדידות מגדירה את דמותה וקובעת כחוט השני את חייה ואישיותה. המנוסה היא דרכה. אדם שיזכה בברכתה ובאתגר ההתמודדות עם שֵׁדֵיהּ ישמור על טבעה וייחודה. היא מצידה תרשה לו לפתור את העימותים, החיכוכים והסתירות בעודה מגיעה עם התקווה והתשוקה אל האהבה והחיבה החדשות.

החכמה הקטנה היא כמו מים בכוס :

צלולים, שקופים, טהורים.

החכמה הגדולה היא כמו מים בים:

אפלים, מסתוריים, בלתי חדירים.

רבינדרנאת טאגור

"כמו רוב האנשים, מעולם לא ביקשתי להיעשות רוצח...

אינני מנסה לאמר שאני חף מאשמה.... אני אשם, אתם לא, טוב ויפה. אבל עליכם להיות מסוגלים בכל זאת לומר לעצמכם שאת מה שעשיתי אני, גם אתם הייתם עושים. אולי בפחות דבקות, אבל אולי גם בפחות ייאוש... אני חושב שמותר לי לקבוע כעובדה שהוכחה על ידי ההיסטוריה המודרנית, שבמכלול של נסיבות נתונות כולם – או כמעט כולם – עושים מה שאומרים להם לעשות; ואני מצטער מאוד, אבל קלושים הסיכויים שדווקא אתם היוצאים מן הכלל, לא יותר משהייתי אני. אם נולדתם בארץ ובתקופה שבהן לא זו בלבד שאיש אינו בא והורג את נשותיכם וילדיכם, אלא שאיש אינו בא ותובע מכם להרוג את נשותיהם וילדיהם של אחרים, הודו לאלוהים ולכו לשלום. אבל ניצרו במוחכם תמיד את המחשבה הבאה: אולי אתם יותר בני-מזל ממני, אבל אינכם יותר טובים ממני. כי אם אתם יהירים דייכם לחשוב שכך הדבר, כאן מתחילה הסכנה."

נוטות החסד/ג'ונתן ליטל 

היא חיה הרחק מכאן. הרחק מהציוויליזציה. היא חשה לעיתים שמשהו בה אינו רוצה שיבינו אותו או שירפאו אותו. איננה רוצה ללכת לרופא. היא מחליטה שלא ללמוד. היא עייפה מאותו אחד שתמיד מנסה לשנות אותה, לייעץ לה, להבין אותה. רגשות אלה, אליהם מתייחסים לרוב כאל התנגדות או התגוננות, יכולים להיות הפגנה של רגישויותיה, רגשות כנים השומרים על שלמותה וטוהרה. מעין טבע המוגן מפני התרבות. 

בתום כל התקרבות היא מוצאת את עצמה עם משמעות, תובנה, אולי אפילו שיר או מכתב או תמונה ולעיתים נדירות עם אהבה שהתנחלה בלבה המסמלת את החניכה שהתרחשה בחייה.

לִרְשוֹם דְבָרִים קְטַנִים, שֶשִּׂמְּחוּ בְּמַהֲלַךְ הַיּוֹם,

אוֹ שֶמָּשְׁכוּ אֶת תְּשׂוּמַת הַלֵּב.

דְבָרִים קְטַנִים. קְצֵה חִיּוּךְ, מַבָּט, תְּנוּעַת אָדָם,

רַכֶּבֶת רְחוֹקָה.

לְאַבֵּד שְלִיטָה

בִּתְנוּעָה, בְּקוֹל, בִּכְתִיבָה,

עַד סַף הַתְּפִילָה.

אלון צ.