זה לא בלוג!

אני אוהב מגע, כל מגע....האמת לא כל מגע, יש כאלה שנלחצים ומייצרים חרא מגע, משהו בסגנון של Edward Scissorhands

אני גם אוהב לגעת, לחוש, לספוג את הגוף דרך הידיים שלי....ואם הבחורה מוצאת חן בעיני, אני יכול לגעת בה שעות ואף גם ימים ברצף.

חניקה עבורי זה סוג של מגע מיוחד ודי מסוכן...מגע אינטימי אקסטרים!

בחניקה, אני מפעיל את כל החושים, ומחדד אותם רק לגוף שמולי.

אני עוטף את הצוואר, מרגיש את החום והדופק, בכל רגע שאני מחזק את האחיזה, אני מרגיש את האוויר שנעצר את הדופק העולה, את השחרור של הגוף...הראש מרפה מהמחשבות, הדאגות, והרצונות.

ואז יש את המבט החוזר, האישונים הזוהרים, הבלבול הקטן והרצון שמשתקף.

זאת שליטה טוטאלית (הסכנה ברורה), חניקה יכולה לעצור סשן או לעלות אותו לרמה אחרת. יש משהו רגשי ב"לקיחת החיים" ורגע לאחר מכן "ניתנת החיים" שמחבר רגשית בין שולט ונשלטת.  

במהלך הקריירה הבדסמית רכשתי כלים לחניקה, כי לא תמיד בדוגי החניקה נוחה.

בהתחלה השתמשתי בחגורה צבאית ישנה, היא עשתה עבודה מעולה לעדינות שבניכן, אבל עם הנסיעה לברלין מצאתי כלי מדהים, צעצוע נפלא, שרשרת אדיאלית לחניקה.

צעצוע שבכלל היה מיועד להיות אזיק עבור פושעים באוסטריה של המאה ה20, אבל בחנות ראיתי משהו אחר, כלי אלגנטי שפשוט בנוי למזוכיסטיות הכבדות ולמתחילות העדינות.

אפשר לחנוק עם יד אחת, והשניה דוגמת את הצוואר, את האוויר ואת הנשימה.

ביום שישי בסין, יצא לי להדגים אותו, כמו שאני נוהג עבור הסקרנים.

הבחורה היתה מהעדינות וכנראה הפחות מנוסות, היא נדבה את צווארה, וקבלה חוויה חדשה.

חנקתי אותה בעדינות רבה, לחיצה עדינה, בזמן שאני מחזיק אותה בצוואר, מודד את האוויר, חש את קני הנשימה...

הכוס שלה נשמטת מהיד, היא מרגישה נפילה, ואני משחרר, נותן לה רגע של רגע של התחדשות בריאות.

היא מחייכת, חוזרת לעצמה, המחשבות רצות...מה היה כאן כרגע?

פעולה של כמה רגעים יצרה תקשורת והבנה בין שני אנשים זרים על פניו.

רגע אינטימי בחדר חושך מלא אנשים אינטימים.

נ.ב

מי שלא יודע לחנוק, ולא מבין. שלא יתקרב לאף צוואר, גם אם זה שלו!

בזכותך נכנסתי היום לZARA.

החלטתי שאני עובר חנות חנות בקניון לחפש בגד, אביזר או כל דבר שהוא פטשי או גותי.

נכנסתי לחנות, מחפש לי בין המדפים קצת עור\דמוי עור וברזלים.

נגשת אלי המוכרת, רואה שאני בחיפושים עזים אחר בגד מסויים, "איך אני יכולה לעזור".

מבקש ממנה משהו בסגנון גותי או פטשי, היא מסתכל עלי במבט לבבי עם חיוך, "שניה אני אחפש במחסן".

בזמן ההמתנה, אני רואה חגורה מעניינת, אולי לסשן ואולי למכנסיים...עדיין לא החלטתי.

היא יוצא מהמחסן עם כמה חולצות שחורות עם פרינט של גולגולת ושיבוץ מתכתי שנראה טוב אבל לא במידה שלי.

אני מודה לה ויוצא.

בסמיכות אני רואה חנות בשם POLGAT, שואל את אותה השאלה "האם יש לכם משהו בסגנון גותי או פטיש?"

היא מתסכלת עלי בצורה מוזרה, מעקמת עף והגבות מתחברות, חום הראש עולה..

היא עונה לי "מה זה גותי, פטיש... זה לא הום סנטר?"

אני מחביא חצי חיוך...לא נעים:)

אני אומר לה, בגדי עור, דמוי עור סגנון כזה...היא אומרת לי , "אנחנו מוכרים בגדים נורמלים."

וביציאה מסננת בין שפתייה "כאן זו חנות נורמלית, מחפש לי פטיש" - כן, אמרה זאת כמו הכלי למסמרים.

קיצר אני נוסע לחו"ל - ברלין...את מצטרפת?

איזו קוקושקא התחילה כאן - שיר מלחמה למי שלא הבין.

עיניים חתול מסתוריות, זוהרות בחושך, מפתות, אפילו קצת מיסטיות...

רק פעמיים בחיי, יצא לי ליישר מבט ולראות אותם.

בפעם הראשונה נבהלתי, הבטן התכווצה לי.

ידעתי מראש שהבחורה משוגעת, אשת הטירוף הוא קרא לה.

התקופה היא בכלל לפני שידעתי מה זה בדסם בכלל, בכלל לא ידעתי את ההגדרות.

תחזקתי איתה קשר מנימלי, עד שטסתי לעיר מגוריה. שלחתי הודעה, התכתבות קצרה ואנחנו נפגשים לדרינק.

הערב היה רווי באלכוהול עבורה, כוס ויסקי ועוד ויסקי...קיבת ברזל, וצמאון בלתי נדלה.

סידרתי את החשבון והלכנו ברגל למלון.

נכנסו לחדר, תפסתי אותה בידיים, השלחתי אותה על המיטה, היא נחתה עם פניה מטה, קצת מופתעת וקצת נכנעת.

מוריד ממנה באגרסביות את הבגדים המיותרים, חושף את כולה בפני.

מחדיר אליה אצבעות, היא רטובה, תוך כמה שניות 4 אצבעות חדרו אליה בלי מאמץ!

שיחקתי איתה דקות ארוכות, בדקתי עם האצבעות כל חור ונקב.

הגוף שלה נע, בתנועות שהזכירו לי שד הלכוד בגוף של אישה מאחד סרטי האימה האמריקאים - דיבוק כמו בסרט  The Exorcist. 

ואני מחזיק אותה עם הברך והיד השניה עם כל משקל הגוף, מחזיק שלא תפרוץ, שלא תברח.

האצבע החמישית החליטה לבדוק אם יש מקום ,לפסטינג - נראה לי רעיון אדיר באותו הרגע.

היא פתאום התרוממה משכיבה על הבטן עד לעמידה על המיטה, והסתובבה כלפי, והתיישבה - שיערה מפוזר בצורה מבולגנת על פניה, מתנשפת, מביטה בי מבעד לשערותיה.

החדר היה חשוך, עם תאורה מפנס רחוב חלש והשירותים שבחדר. אווירת צללים על סף חושך מוחלט.

הסתכלתי על פניה, ונגלו לפני שתי עיניים זוהרות ובוערות. מסתכלות עלי במבט חודר עד העצמות.

אני קצת קפאתי, הבטן התכווצה והראש מסתכל אך לא מבין.

לאחר כמה שניות, חושיי חזרו אלי, והטירוף שאחז בה עכשיו אחז בי.

תפסתי אותה בשיער, בכוח של כמעט תלישה מהקרקפת.

הורדתי אותה לריצפה -מקומה הטבעי, בין רגלי, עם זין בפה והגרון.

והיא מביטה בי בעיני השטן המפחדים.

הלילה עבר בטירוף גמור, בלי שינה ובלי מנוחה...הזוהר בעיניים נעלם רק כאשר השמש זרחה.

בפעם השניה, קפיצה מספר שנים קדימה.

אותה עיר, אותו חורף מקולל של שלג וקפאון...רק אני שונה והבחורה שונה.

דירה של חבר, משיכת שיער באמצע הרחוב שמכניעה את הבחורה ואנחנו נוסעים לדירה (פוסט - היד שלא עוזבת).

גם כאן, החדר חשוך, יש רק תאורה של השירותים ותאורת פנס רחוב עמום המאיר דרך וילון חצי סגור.

אני מוריד אותה לרצפה - מקומה הטבעי, בין רגלי, עם זין בפה והגרון.

ושוב מתסכלות עלי שתי עיני שטן מסתוריות.

הטירוף אצלי אותו טירוף כמו בעבר, אך הפעם אין כבר פחד, ואין חששות.

המוח שלי רואה רק פעולות ריסוק ופירוק...היא הופכת לבובה על חוט ואני למפעיל שלה.

אין לי הסבר הגיוני לתופעה. היא טוענת שהנשים במדינתה הן פראיות ברגע שחושפים אותן ומשילים מהן את השכבות, כמו זאבות הצדות אוכל לגורהן, יצרייות ומטורפות.

אני נוטה להסכים עם ההסבר המיסטי, הן זן אחר לגמרי.

גברת נחמדה שאלה באחד הקבוצות.

למה אנו הגברים אוהבים להכות, לתת ספנקים או בעצם לתת יחס עודף למטען האחורי?

אין לי שמץ למה גברים אוהבים או לא אוהבים משהו, האמת גם לא מעניין אותי!

אני איש תחת מובהק, פשוט מת על תחת.

מבחינתי:

שיהיה לך חזה בגודל של עקיצת יתוש, 

ידיים של עובד בניין ערבי,

רגליים של מרים משקולות סובייטי,

קול של יובל המבולבל,

ומבט של שוורצנגר בזכרון גורלי.

אני עדיין אסתכל לך על התחת!

איזה תחת?

תחת עגול, נוקשה, קשה, מורם (כן מהעם), אחד שניתן להקפיץ עליו מטבעות, פאק את כל קופת הצדקה!

תחת שהקפלים למטה משורטטים כמו באיור בספר פיזיקה, 

תחת עגלגל ועסיסי כמו אפרסק שנקטף הרגע מהעץ.

תחת שמתחיל את הגב כמו שהר מתחיל את המישור.

תחת שפלחיו הן כמו לחמניות שהרגע יצאו מהתנור, טריות ונעימות.

אחד שבא לי לטעום, לנשוך, ללוש, לחבק, לאחוז, למחוץ, למתוח, לצלול אליו, להסניף אותו, לישון בו!!!

לחמם אותו, להכות אותו, להצליף בו, לגרום לו לשנות צבעים..להשאיר עליו סימנים.

אוייי, המגע של תחת עסיסי עם כף היד, אחרי ספאנק. החום שנשאר על העור, הזכרון של המגע, העיקצוץ שעובר בעצבי היד, התאבון שמתגבר, העיניים שלא נסגרות וחודרות במבט, הכוח שממלא את שרירי היד.

בסוף נשאר לך, לאהוב אותו, להרגיש אותו, להרגיע אותו (קרח, למי שלא מכיר) ,להודות לו, לטפל בו, להתבונן בו.

למי שלא הבין אני אוהב תחת נשי, ועדיף בצורה הבדסמית שלו.

לאחרונה מצאתי אחד זה פה...תחת שהעבודה עליו נעשת בנאמנות מוחלטת.

בעליו שומרים עליו בקפידה רבה, בקנאות ומסירות.

בעלים על פניו נראים כחבילה מושלמת...מעבר לטוסיק, הראש המסקרן מפעיל לב ענק, המחכה שיגלו אותו.

עד שהבעלים יתעררו אני אשאר כאן עם השיר הזה, מזמזמם לי...

הכרנו בכלוב...כמה אירוני.

התחושה הזו מקננת בי מאז שנפרדנו.

בהתחלה זה משהו רגעי, לא מובן וגם לא קריטי ברצף הזמן והתנועה היום יומית - ענייני היום.

אט אט זה בלט יותר ויותר במחשבה ובעשיה היומית.

ופתאום אתה קם בוקר אחד, וכל הגוף מלא בתחושה הזו - געגוע.

למרות התקופה הקצרה ביחד, הלב עבדה כמו קטר, הספייקים היו תלולים ומחשבות היו ברורות - אנחנו ביחד כאן ועכשיו.

אולי זה הגעגוע הפיזי, למגע, לתחושה, לסקס הנפלא, לחוסר הגבולות, ופנטזיות המתהוות.

אולי זו בכלל רוח נעורים של צעירה ותמימה שגרמה ללב המזדקן שלי פתאום להרגיש משהו אחרי כל כך הרבה זמן, אולי פשוט הגיע הזמן להרגיש משהו שהוא לא דממה ומשקל כבד.

אני שמח שהתחושה מלאה את גופי פתאום היום, אני מבין שהלב שלי עדיין יודע לעבוד, לא שוכח.

כתבתי לך את תחושתי היום, שיתפתי בהודעה.

הבטן עדיין מתכווצת והנשימות חסרות באוויר.

אני לא עצוב על הפרדה, אני שמח על התחושה.

אני מבין שאני חיי ברגעים האלה.

שאלו הרגעים הנכונים עבורי, ללמוד מהם, להבין על עצמי ועל הרגשות שלי.

את עדיין כועסת, אני מרגיש את זה בדממה שאת שומרת.

את תלמדי שאין מושלם, אנשים טועים, מתנצלים ועדיין אוהבים ומכילים.

תודה לך על הפרפור הלבבי, על החיוך הממזרי, ועל תחושת החיים.

תשמרי על עצמך, כי אני לא אוכל להיות שם כדי להגן עליך, קטנה.

על אנשים וסיפורים
איך מספרים סיפור? לא סיפור שיקשיבו לו ויהנהנו, סיפור שירכנו קדימה עד שיפלו מהכיסא ויתפוצצו מצחוק, סיפור מצחיק.
איך מספרים סיפור מצחיק? איך מספרים בלי למצמץ סיפור על סבתא שקונה דילדו? איך עושים מהסיפור המצחיק סיפור מתח? סיפור מתח שרגע לפני הסוף, שכולם רכונים, אתה נותן את המשפט המפיל, עם שנייה של פאוזה. פאוזה? זה כל הסיפור? אולי טון דיבור?
איך משיגים את המשפט: “וואלה בנאדם, אתה מספר סיפורים מדהים"?
איך מספרים סיפור מצחיק למישהו שאתה לא מכיר? אתה לא יודע מה הוא אוהב, מה מצחיק אותו, מה שובר אותו. אתה לא יודע מה הוא חושב על סבתות עם דילדואים, אולי הוא רגיש לזה..
אולי כדאי להוסיף הומור שחור? נגיעה בשואה? אולי כל המשפחות של כל המאזינים נרצחו בשואה וזה לא מצחיק אז אתה מסווה את הפדיחה ואומר כמה דברים רציניים על השואה וזורק איזה משהו על אנטישמיות בצרפת שקראת לפני שבוע באינטרנט בטעות שחיפשת סצנת סקס מהסרט הזה שראית עם השחקנית הזאת עם העיניים, זאת שמשחקת גם בסרט ההוא עם האיש שאוהב את אשתו של- איבדת אותם.
איך מספרים סיפור? סיפור שהוא לא מצחיק ולא עצוב. גם לא מחדש או פותח עיניים אלא סתם מעניין… וגבר. סיפור גבר. כן. איך מספרים סיפור גבר?
סיפור שאחריו הבנים יגידו: “וואלה גבר" ויקרצו והבנות יגידו "וואלה גבר" ויורידו את התחתונים. סיפור שאחריו תיקח שלוק מהבירה ותכווץ את הגבות במבט מיוסר שראית בסרט אתמול בלילה שלא היה לך חשק לישון לבד אז ראית, והיה שם גבר אחד שסיפר סיפור גבר ויצא גבר, ואז לקח שלוק מהבירה וקיווץ את הגבות ואף אחד לא לקח שלוק כי כולם ניסו עדיין לעכל את זה שהוא גבר.
איך לצאת גבר מסיפור מביך? איך מספרים סיפור מביך? איך אומרים שאוננת על סרטון של איזה היסטרית עם אפילפסיה ואבא שלך תפס אותך רגע לפני שגמרת ושבוע אחרי זה תפסת את ההורים שלך בסקס והקאת בפה? איך? מחייכים? איך מספרים בלי שהלסתות של כולם יעשו שקעים בשולחן?
איך לצאת גבר מסיפור מביך? אולי לא צריך לצאת גבר מסיפור מביך, פשוט צריך לדעת להשפיל את עצמך עד הסוף עד שאתה מסתכל לכולם בעיניים ואין להם מה לומר כי יש לך ביצים מספיק גדולות לספר סיפור כזה מביך.
ככה בעצם יוצאים גבר מסיפור מביך? אבל לא הסוג של הגבר ששותה בירה ומכווץ את הגבות, סוג אחר של גבר. גבר כזה שמוריד את המכנסיים בפאב ושם את הזין על השולחן וכולם מוחאים כפיים ואומרים: “אתה דפוק אתה איזה גבר". גבר דפוק. סוג של גבר.
איך מספרים סיפור?
אתה לא יודע באיזה מצב רוח כל אחד נמצא, איזה מטען כל אחד נושא איתו מלפני.
אולי באמצע סיפור מצחיק על ארנב של דודה שלך שהתחיל לזיין את החתול שלה בסלון איזה אחת תתחיל לבכות כי בדיוק מת לה הדג אתמול והוא הכי אהב זיונים בארץ.
אולי באמצע סיפור גבר על איזה אחת שהתעלפה לך בידיים במכולת והתחלת להנשים אותה ואז היא התעוררה ובכתה וצחקה וחיבקה ועשתה לך ביד בדירה שלה שני רחובות משם, איזה אחד קם ומתבאס עלייך שזאת אחותו ושתזדיין כי יש לה הרפס והסיפור שלך הוא לא סיפור גבר, הוא סיפור מביך.
אולי באמצע סיפור מביך פתאום איזה אחד צועק שבא לו כבר להגיע למסיבה ואתה מגביר את הקול ואז מישהו צועק שיחזקו לו את המשקה ואתה חוזר על המשפט. ואז שאתה בסוף, בפיק של הסיפור ורק נשאר לך הפאוזה של השנייה – אתה נותן את המשפט המפיל בדיוק שהבן זונה צועק להעביר שיר ושופך את הכוס שלו וכולם מסתכלים ורק הזאת שיושבת לידך שמעה אותך מסיים את הסיפור ואתם מסתכלים אחד על השנייה, ומביך, ובא לך לירות בה עם רובה ציד של גרמנים בין העיניים שהיא לא תוכל לספר כלום לאף אחד. ואז אתה לוקח שלוק מהבירה ומכווץ את הגבות, אבל בקטע אחר, בקטע מפדח.
היא הולכת מוקדם הביתה ואתה בטוח שזה בגללך ובגלל הסיפור המביך שלך שרק שניכם חלקתם ושהיא תתאבד מחר ואתה אוכל סרטים כל הערב על מה יהיה כתוב על המצבה שלה…
אז אתה לוקח עוד3 שלוקים ועוד בירה וצ'ייסר ומערבב עם רד בול ומחזק עם שוט וודקה ודופק עוד 2 צ'ייסרים, של אבסינט.
איך מספרים סיפור שאתה שיכור?
אתה שוכח פרטים, אתה חד על שטויות, אתה מת על שטויות, אתה שוכח עברית, מתבלבל במילים, מתבלבל באותיות, משתנה לך הקול, נמס לך המוח, יוצא לך גרעפס ויש לך רפלקס הקאה, אז איך מספרים סיפור שאתה שיכור?
אולי צריך לצעוק את כל הסיפור בנשימה אחת בשבע שניות לפני שמשהו ייהרס? אבל מה עם יש סחים? אין משהו מעצבן יותר משיכור שצועק כשאתה לא שיכור ולא צועק. אולי לספר רק לשיכור אחר? הרי בין שיכורים יש הסכם שלום ובין סחים יש הסכם הסגרת שיכורים. אולי זה לא משנה מי שיכור ומי לא אלא רק הסיפור עצמו משנה? אולי נטו האיכות נמדדת פה והכל אובייקטיבי ומגניב.
אולי בכל סיפור רק האיכות נמדדת והכל אובייקטיבי ומגניב? מי מודד את האיכות? הזה שצוחק? הזה שמקשיב? הזה שבשוק? הזאת שמרימה גבה?
לא. זה אתה. אתה מודד את האיכות ובגלל זה – אם אתה חושב שהסיפור שלך מצחיק הוא יהיה מצחיק. חושב שהוא מביך?
יהיה מביך.
חושב שיש לך סיפור גבר – אז יש לך סיפור גבר, וזאת שמרימה את הגבה יכולה לדחוף אצבע עמוק עמוק לכו*

נושא כאוב, במיוחד כאשר פותחים אותו בפרסיה, כל כך הרבה תלונות טראומות ומחסור ברגש, וכולן כלפי הצד השולט.

נשאלת השאלה מה זה אפטר קאר?

כל אחד צריך משהו אחר, אחד צריך חיבוק השני ליטוף והשלישי שפשוט יעזבו אותו בשקט.

אין שיטה אחת או דרך נכונה אחת.

אבל יש הבנה אחת, זה רגש שמצריך הדדיות משני הצדדים. זו הסכמה בלי מילים שכרגע אתם ביחד עד שחוזרים לאיזון, למקום שהגנות שוב עובדות, לפילטרים הרגילים שלנו...לחיים שכולנו אוהבים ושונאים.

כשולט, סדיסט או סתם גבר חודר...האפטר קאר הוא סיומת בלתי נפרדת ממני, בלעדיה אני מרגיש יתום בדיוק כמו הפרטנרית שכרגע בדיוק הושפלה, הוכתה או רוסקה נפשית או פיזית.

החיבור שאצלי מדליק את כל החושים, קודם כל מבטים, אני רואה את "היצירה שלי" מולי, את מה שנפשי רצתה -  והידיים עמלו עליו, הרגשות מתנגנות להם על טווח מיתרי האהבה והתשוקה, אט אט הפיזי לוקח את מקומו... מגע עדין, חיבוק רך, ליטוף משחרר, עיטוף חם...מתווספים אליו מילים, מחשבות, רעיונות.

אני נבלע בתהליך, לא רוצה לעזוב, לא רוצה ללכת, הזמן נעצר מלכת...אני שקט סוף סוף, עם ראש על החזה שלי, נשימה חלושה, עיניים עצומות לרווחה, ידיים עוטופות בחוזקה..פעימות הלב שלנו מסונכרנות, אנחנו אחד.

הדקות הופכות לשעות, הרגשות לא עוזבים אותי, לא במקלחת כאשר אני מנקה אותה ועוטף אותה במגבת, לא כאשר אני מכין לה ארוחה שאחרי, ולא כאשר אנחנו אוכלים ומביטים אחד בשני בערגה.

אנחנו שם לחוד אבל ביחד, עם...

מגע עדיין,

ליטוף עוטף,

נשיקה חמה.

סשן או סשן או סקס אולי נמשך דקות או שעות, אבל אפטר קאר יכול להמשך ימים.

השיחות שאחרי, החיבוקים, החיזוקים, גם הדמעות, הכעסים, חוסר ההבנה והאכזבה, הכל מקבל מעטפת באפטר קאר.

בדינמיקה של שולט-נשלטת, נראה לפעמים מהצד ,שדווקא הנשלטת צריכה יותר את האפטר קאר, אבל כמו הנשלטת גם השולט צריך את החיזוק וחיבוקים, את ההכלה לאחר שיחרור ומעבר אנרגיה ומערבולת רגשית - הוא כרגע גרם כאב לבת אדם. ידיעה שלא חשוב מה הנסיון, תמיד תעורר מחשבה "האם זה לא היה יותר מדי".

לפעמים מטען כבד עבור אותו שולט - החיים יודעים גם להוריד אותו על הברכיים. והמחשבה שהוא שבר, מערערת אותו כבן אדם, כישות מובילה ביחסים...ורגשות האשם עובדות שעות נוספות.

אפטר קאר, חשוב לבקש , אבל לא פחות חשוב גם לתת.

לפעמיים כל מה שצריך זה רק תנועת יד,

לפעמיים כל מה שצריך זה רק חצי צליל,

לפעמיים כל מה שצריך זה רק מבט,

לפעמיים כל מה שצריך זו רק כניעה....

אין כאן שליטה בלי הכניעה...השחרור, החשיפה, הרגש והתחושה.

"מרים צילצלה בדלת בשעה שבע בערב.
"יום הולדת שמח, פרנסואה ... "אמרה מן סף הדלת בקול דק, וניזקה עליי, בנשיקה על שפתי, הנשיקה היתה ארוכה ומתוקה, לשוננו ושפתינו התמזגו לתוך אחת. כשחזרתי איתה לסלון, שמתי לב שהיא אפילו סקסית יותר מהפעם האחרונה. היא לבשה חצאית מיני שחורה, אפילו קצרה יותר מקודמתה, וגם גרבונים - כשישבה על הספה, הבחנתי באבזם השחור שעל חגורת הבירית, נוצצת על הירך הלבנה המסנוורת. חולצתה, גם היא שחורה, התבררה לגמרי שקופה, חזה המודאג נראה בבירור דרכה  - פתאום הבנתי שהאצבעות שלי זוכרות את מגע קצות הפטמות שלה, היא חייכה במבוכה ולרגע חשתי בה בלבול וחוסר נוחות.
הבאת לי מתנה? - שאלתי בנסיון לנטרל את המצב.
"לא", היא ענתה ברצינות, "לא מצאתי שום דבר שאהבתי".
אחרי שתיקה קצרה, פתחה פתאום את רגליה. היא לא לבשה תחתונים, החצאית היתה קצרה כל כך, עד שאיברה, מגולח וחסר הגנה, נחשף בפני.
"אני אקח את זה בפי, "אמרה, "זה ימצא חן בעינייך".

בוא אלי על הספה ...צייתתי והנחתי לה להפשיט אותי.

היא כרעה לפני ... "

קטע מתוך הרומן  "כניעה". מאת הסופר הצרפתי מישל וולבק.

במשחקי אהבה, יותר מכול חשובים הפרטים הקטנים. הטונים העולים. הסאונד העוטף.
רשרושי המשי העדין וקול הסטירה המתנפצת. ריח שערה וטעם עורו . כל זה גורם לדם לרתוח ולמוח לאבד שליטה.

 לשחק, עד שמאבדים את הבלמים...עם צרחות וגניחות...כך שאחרי, הידיים וברכיים רועדו בלי שליטה.

טעם החיים!

אנשים אוהבים סרטים. 

סרט אקשן - שם אפשר לקפוץ.

סרט דרמה - שם אפשר לבכות.

סרט קומדיה - שם אפשר לצחוק.

סרט אימה - שם אפשר לצעוק.

סרט דוקומנטרי - שם אפשר לתהות.

אני מדבר על סרט לשיער, סרט שקושרים לילדה חמודה ביומה הראשון לבית הספר או ביום חג.

סרט שהוא גאווה..."תראו אותי, אני כל כך יפה, השיער הכי מדהים עם הסרט הכי יפה בכיתה"

הילדה הזו לא נעלמת, היא עוברת תהליכים, מהפכות,התפתחות והתיישנות.

אבל הקונספט נשאר..."בלאט, תגידו לי מחמאות על הסרט בשיערי!"

כולנו הילדה הזו, עם סרטים בשיער, יוצאים כל יום החוצה ורוצים תשומת לב, מחמאות ומילה טובה על המאמץ בקשירה ועל הסרט היפה שבחרנו.

*בכלוב: אני השולט הכי טוב...יש לי הכי הרבה נשלטות (סרט כחול)

*בעבודה: אני העובד הכי טוב...יש לי הכי הרבה רעיונות (סרט אפור)

*חברים: אני החבר הכי טוב...יש לי הכי הרבה לייקים בפייסבוק (סרט צהוב זוהר) 

*משפחה: אני הבעל\אישה הכי טוב\ה...יש לי הכי הרבה אהבה (סרט אדום)

*במחשבה: אני הכי גרוע בעולם...יש לי הכי הרבה בעיות (סרט שחור)

נ.ב

אני קירח, אין סרט שמחזיק אצלי...חוץ מהקלטת ההיא שלא החזרתי לבלוקבסטר:)

אבל ברצינות, אם אתם רואים סרט שנראה יפה לכם...תגידו משהו, הצד השני התאמץ מאוד עבורו...החיוך שלו שווה כל מילה.