אני ואתם

המקינטה ואני יושבים במרפסת ומדסקסים את המשך דרכנו בחיים.

הרי השמש זורחת עלינו , שיח השרי מוציא פרי חדש, אזעקות צופרות, אז לקחנו החלטה.

אנחנו הולכים להיות רעים

נפלתי לפני שעתיים לשנצ.

מהסוג הזה שמפתיע אותך, (שנצ לא מתוכנן).

והיה נפלא

עכשיו אוכל לעשות מרתון סרטים כל הלילה.

יחי השנצ

להתבודד הלילה

מוזמן/נת

מה יהיה?

מה שיבוא לנו

לפנות בפרטי

אפילו שאני בממלכת הביאוס החולדאית.

אפילו שיש בוץ.

אני שמח כל כך על המון אנשים נפלאים בחיי

ואני רוצה לתת להם מתנה מתוקה בצורת שיר מתוק מתוק שתמיד עושה לי טוב.

אני אוהב את כולכם מעמקי ליבי.

תהנו לכם בכמה דק מהמתיקות של השיר.

ובייבי קונסוואלה שתמיד מגניבה.

מוקדש לכל יקיריי ואהוביי

ולכל מי שרוצה

כי ממלכת חולדאי זה מקום מבאס

אני מצייר וצובע בשתי ידיי, במכחול מיוחד עד מאוד.

הצבעים שלי הם כאב ועונג, והידע לשלב אותם, לערבב, ליצור תמונה יחודית, יפה ומיוחדת.

יש לי את בד הקנבס הכי יפה בעולם, רך, נעים, מוכן לקבל את הצבעים המיוחדים שלי, והכי חשוב

שלי ורק שלי.

ציור שבהתחלה רק מורגש, ואחר כך הופך לנראה, מחליף צבעים, כרצוני, ויוצר יצירת פאר שרק אני יכול.

הקנבס היפה שלי , רק עליה אצייר את ציוריי, כי כפי שתראו, הכל נראה טבעי עלייה, שהיא נועדה לכך, שבכאב שלי חודר אותה בטבעיות, הכניעות שלה נוצרה במגע הראשון.

יפה כל כך, וטיבעית כאשר הכאב שלי בתוכה, עליה.

הציורים האלה הם בשבילה ורק בשבילה.

והיא תציג את האומנות הפנימית שלי לעולם.

צילום ועריכה: redcaffein

ציור והקנבס: שלי

אז ביום שני יצאנו לקניות

ומסתבר שיש לי טעם טוב.

הייתי צריך לקנות לבד כי כל המוכרים מכירים אותה.

ואז בגינה ציבורית, על דשא עם מחצלת אני עונד לה אותו, ואני מרגיש גיגוש כל כך חזק עובר מהגוף לנשמה.

היא שלי, באמת באמת היא שלי. עכשיו זה הכי אמיתי שיש.

ככה, בצורה שרק אנחנו מבינים.

תראו כמה שזה יפה לה.

כמה זה נראה טבעי עליה.

הכל התחיל להרגיש לי חזק יותר, קרוב יותר.

איך שחפץ אחד יכול לקרב שתי נשמות כל כך חזק.

ואז ברביעי

ארוחת ערב במרפסת, נר ויין , מה שחיכיתי כל כך, לראות אותה מתענגת מהבישול שלי, וכמובן הקולר לצוורה, ואני בוהה בה , מהופנט מהיופי המדהים שלה.

היא שלי, היא באמת באמת שלי.

ו....

אני לא יודע להסביר

תראו בעצמכם

כל מפגש איתה מרגש מחדש

נתתי לה מפתח וחד קרן במתנה

והענקתי לה כאב , והרבה

אבל התרכזתי בה אז לא צילמתי.

דמיינו בעצמכם.

היא שלי

ומכאן הכל מתחיל

נסיכה יפה שלי

להיות הבעלים שלך זה ריגוש גדול ומתמשך.

מקולרת

שבת 1:30 בבוקר

דאדי מקריא סיפור לילה טוב

קטנה נרדמת מהר כשהיא מחבקת את רגלו של דאדי.

זה היה אחרי קצת זמן של כירבולים ודברים אחרי.

שם השלווה שלך, שם המוח נכבה, ושם החלומות על חד קרן מופיעים.

וקטנה קמה ומעירה את דאדי עם חיוך זוהר

איזה כיף לקום לחיוך כזה, חיוך ששווה הכל.

קטנה מתוקה שכמוך רוצה שלדאדי יהיה טוב, ועוד ועוד ועוד.

מקבלת כאב והוא נכנס אלייך בצורה כל כך טבעית.

וכמובן, דאדי לסמן ולהשאיר כאב עד הפעם הבאה, כדי שלא תהיי לבד

ועוד אחד על הציצי השני שלי, ועוד שניים על התחת.

ועוד אחד איפה שכולם יראו וידעו

את של דאדי

ואז צריך להתעורר

שוקו ודני שלוק לקטנה

והמון קפה לדאדי

אפילו המקינטה לא יכולה להוריד ממך את העיניים.

ואז

קורנפלקס לקטנה בזמן שדאדי מכין ארוחה מזינה וטובה.

זה כל כך כיף להכין לך אוכל

לטפל בך, לדאוג לך, כי את שלי, ולהקשיב לכל הסיפורים שלך, מצחיקה אותי, מלמדת אותי עלייך עוד ועוד, אני פשוט אוהב להקשיב לך.

ולקחת את כל כולך.

אבל לפני שהולכים

יש לנו חשבון פתוח

פעם קודמת כשהיית פה לבד השארת לי תמונות מכל הבית.

אז מה?

חשבת שזה יעבור לך בשקט?

זוכרת את התמונה על השולחן?

וזהו

אין ברירה ואת צריכה ללכת לעבודה.

נסיעה ביחד, צחוקים , דיבורים. לא אכפת לי מה אנחנו עושים, העיקר שזה ביחד.

נפרד ממך בצער אך שולח אותך עם חיוך קסום ויפה, וזה שווה הכל.

ואת מראה לי בעבודה שהחיוך נשמר.

ומראה לי שכולם ראו שאת מסומנת בי

קטנה מתוקה ואדמונית שלי

כמו בכל מפגש עלינו מדרגה

הרגשנו שנינו איך המגע שלנו טבעי

איך החיבור בין הנפשות שלנו טבעי

איך הכאב שלנו טבעי

הבנו שדרכנו הצטלבו ולא במקרה

הנשמה שלך מסנוורת אותי כל יום מחדש

וטוב לי

טוב לי לקום בבוקר בידיעה שאת שלי.

שבת בבוקר יום יפה

דאדי ומקינטה מאושרים

וקטנה זוהרת שלי

את שלי ומכאן הכל מתחיל

כשהכל מסובך.

והכל מתערבב עם הכל.

ויש פלונטרים, ויש קשרים וכלום לא נראה טוב.

באים לדאדי, ואז, הידיים של דאדי מחליקות, מתקנות, אוחזות, סורקות, עם כל הכוח, עם כל העדינות, עם כל ההבנה וההכלה.

עושות סדר, ובסוף גם קושרות קשר יפה שכלום לא יפרם.

ואז הכללללללל חלק ויפה

ואז אפשר לרוץ לנדנה

והידיים של דאדי יעיפו אותך לשמיים.

כי את נסיכה

יום ממש קשה

מאוד קשה

לעשות דברים שאני לא אמור לעשות, ממרומי מעמדי, ממרומי גילי, ממרומי שני ניתוחי ברכיים, ואני עושה.

מתמודד עם ריקבון של מערכת כבדה ומסואבת, הכל מסתבך, הכל קשה, כל פעולה היא מאמץ ידיים ממש קשה, אחרי שש שעות של קריעה, לבד, המצב רק מסתבך. הפיזי מגיע לקיצו, והמיח אחריו, השכל נהייה עיסה מגעילה והשמש החזקה רק עוזרת לזה.

עצבים, קללות, בוץ, מי שאני צריך לא עונים בנייד, ואז אחד חוזר, למה ההוא לא עוזר לך?

עזבו, אני כבר אסתדר, כמו תמיד לבד, להרים מחסום שיותר גדול ממני, לגרור אותו כדי שאוכל להביא ציוד ומים.

הקושי גובר, ורוצים עוד, ועוד, ועוד, ממני, מתוכי, מהיכולת שלי, אבל איך?

אני רק אחד

אל תדאג מנחם אותי אחד, ביום ראשון יהיה לך סוף סוף עוזר, ואני שומע את זה כבר חודש.

וגם יגיע הצוית עם המיני מחפרון, אותו צוות שאמור היה לעבוד איתנו שבועיים ובא רק יומיים ועבדו בקצב איטי יותר ממני לבד.

לו היה לי מיני, מה הייתי יכול לעשות.

אההה

וכמעט שכחתי

הכל מטובל ב...

פאקינג בוץ

אז איך שרדתי?

בזכות קול קטן ומלאכי

שהופיע והופיע בהודעות קוליות

קול קטן ומתוק שנכנס לי לראש ועיסה לי את המוח.

זה היה כמו דפיברילטור ישר למוח.

קול נסיכותי אדמדם

שלי

מה?

לא קול יפה?