אני ואתם

ביום הראשון שהכרנו נתת לי אותך.

ואני לקחתי הכל תכף ומיד.

ומאז אני לוקח, חומד וחופן כל דבר בך ואת כל כולך.

הפכת לרכושי הפרטי מתוך בחירה נתת ונותנת כל הזמן.

אני לא משאיר לך כלום כי הכל שלי. ואת הכלום שיש לך נשארת עם האמת הפנימית שלך, ערומה לגמרי מול מראה רואה את עצמך כמו שאת.

כוס עם גפיים, תחת מושלם, מנשא ציצים יפייפים.

פני מלאך, טלטלים כמו מפל.

אישה עם לב ענק ונשמה גדולה. עופי לך שפחה שלי, עופי בתוך הכלום  שהשארתי לך. את יכולה לעוף כמה שתרצי כי אני שומר עלייך, מחזיק ברצועה תמיד. ואז תנוחי לך עם חיוך ענק ששמור רק לי קטנה וחפונה בכפות ידיי.

זה היה שבוע נפלא.

שבוע שלא קמתי בארבע וחצי בבוקר.

שבוע שהמילה הראשונה שאני שומע בבוקר זה "אבא".

שבוע של לראות את החיוכים שלהם מופנים אליי.

לבשל עם הגדולה, להמציא ולבנות עם הקטן. זה היה שבוע נפלא.

ואת יצאת לחופש.

התענגת לך ונחת לך. מילאת את המצברים.

התענגת לך בשמש לצד הבריכה, ניקית את הראש.

וזה די ברור, ברור שיתחילו איתך. ברור שינסו לפרטט איתך. הכוסית הכי שווה בבגד ים, איך לא?

ואת, לא מתייחסת, הכל עובר מעלייך, לא רואה ולא שומעת. כי תמיד, בכל מקום ובכל זמן את רכוש פרטי, שלי. הכלבה הנאמנה צרובה בדי אן איי שלך. את לא יודעת משהו אחר. מענגת אותי מרחוק, מרגישה קרוב.

מחר כבר יהיה הזמן שלנו. תשרתי אותי בעונג, תצייתי לכל מילה שלי.

אני אגרום לך לחייך כל הזמן. אקח אותך לעצמי ואחדור אותך פעם אחרי פעם.

אסטור לך בפנים, אאדים את התחת המושלם.

אנשום אותך לתוכי.

ונעוף לנו יחד.

נצא גם לטיול בגינה, מלך וכלבה.

נעשה הכל, רק אני ואת.

יום שישי, זיון שלא נגמר.

אין לי מושג כמה זמן זה היה. כמה זמן חפרתי בתוכך בכל תנוחה אפשרית.

הזמן נעלם מבחינתי, לא רציתי להניח לך, זיון אהבה בדסמי. חדרתי אותך עמוק עד הסוף, קפצתי עלייך, נכנסתי הכי חזק, לא הפסקתי לרגע אחד. לא רציתי לעצור. את מוטלת לך על המיטה, אחרי אין סוף גמירות שנתתי לך ולקחתי לעצמי, אין לך כוחות יותר, אפילו לדבר לא הצלחת, אבל זה הגוף שלי וגם הנשמה שבתוכו. אעשה בהם כרצוני ולא רציתי להשאיר בך כלום. כפות ידיי הגדולות והמחוספסות אוחזות בך ולא מרפות. עורך העדין נקרע תחת נטל כוחי ואני לוקח עוד ועוד. החור בין רגלייך הפך לחור ניקוז. ניקזתי ממך הכל, לא השארתי דבר, כל הרע שדבק בך, כל הפרעות החיים שיש לך, לקחתי הכל, ניקיתי אותך טוב טוב. את שרועה ללא כוחות ואני משתמש ולוקח, מוציא, קורע, מרוקן. ככה אני אוהב אותך, מרוקנת ללא כלום. הרי זאת את האמיתית. זאת מידנייט שרק אני מכיר.

אני אותך מרוקנת לגמרי, כי אז את יכולה להסתכל במראה ולראות את האמת. לראות שיש לך המון מה להתגאות בו, יש אותי ואותנו.

וכך את יוצאת לעולם חופשיה ומוגנת.

ושום רפש לא יכול לגעת בך כי את טהורה כל כך. זוהרת ומאירה את הדרך.

זאת את ריקה ושבורה.

וזה אני ממלא ובונה אותך במי שאת באמת.

האישה הכי מדהימה בעולם.

רכושי.

אני מפנטז על זה ממזמן

להביא אותך למקום הזה

להעלות אותך למעלה גבוה, הרוח החזקה מצליפה בך, ברקע שלך נופים עצומים ובלתי נגמרים.

ואת עושה כמצוותי, נענת לפקודותיי, נכנסת לכל תנוחה שעולה במוחי, ואני מצלם אותך כאוות נפשי.

רכושי על רקע אינסופיות, סשן צילום שלנו בלבד.

את באת איתי לשם ונכנסת למקום הזה בלי לשאול כלום, בלי לתהות על רצונותיי. פשוט צייתת בשמחה ובטיבעיות.

אהבתי מאוד את מה שיצא, את מדהימה.

אבל אני רואה משהו בתמונות האלה שאת לא רואה. אני רואה שפחה גאה, שפחה שלמה עם עצמה ומרוצה מעצמה. שפחה שמגשימה את הפנטזיה הגדולה שלה, לממש את הפנטזיות של המלך שלה.

את זורמת איתי בכל דבר ובביטחון מלא וגורמת לשנינו לאושר רב.

יש לך את כל הסיבות להיות גאה בעצמך, בכל דבר שאת עושה, אף אחד לא יקח זאת ממך ואני אדאג להראות לך את זה כל הזמן.

שפחת פנטזיות יקרה ויפה שלי

תודה לך על מי שאת

תודה על כל האושר הזה

תודה שבחרת להיות רכושי הפרטי

ברקע נשמעים קולות של הצלפות, ישבנים חוטפים על ימין ועל שמאל.

מולי התחת הכי יפה בעולם, והוא רק שלי ובשבילי.

לפני שהתחלנו הבעת בפניי את רצונך שאהיה חזק יותר איתך. שאתן בך יותר כדי שהספייס שלך יהיה חזק יותר. שחררת את הפסיכי שבי, הפסיכי שאת אוהבת כל כך.

אז החלטתי לנקוט בשיטת קרמבו לשחיית 100 מטר, אתה מתחיל הכי חזק שלך, ולאט לאט מגביר.

נכנסתי בך חזק כל כך, היית מופתעת וזה עשה לי טוב. הצרחות שלך היו יפות כל כך, נהנתי, נהנתתי מאוד ממך. הספייס שלך היה עוצמתי כל כך. יש לך יופי מיוחד כל כך ברגעים האלה, הרגשתי אותך בכל רגע, החיבור שלי אלייך רק התעצם והרגשתי אותך עפה גבוה כל כך.

היית מדהימה יפה שלי.

את עושה אותי מאושר.

קצת רגשות

אחרי זה סקס.

להיות מאוהב בך זה עירבוביה של כל כך הרבה רגשות.

זה להיות בן 10 שוב, להתלהב מכל דבר מחדש, לקחת צבעי גועש ולצייר אותך בליבי הגדול.

וגם להיות צעיר בן 44 שרואה בבלות עלייך את כל האחריות שקיימת, לעמוד איתן בכל רגע ובכל דקה.

זה להיות רעב אלייך 24/7, לחמוד אותך אליי לתוכי, לרצות אותך לעצמי בלבד.

לרצות להיות מעלייך בכל רגע, לראות אותך שרועה, נתונה לחסדיי, לקחת, רק לקחת לעצמי.

לחדור עמוק עמוק את כל הדרך, לחצוב במערה שלך, לפלס אותך במידותיי, לא לשאול, לא להתחשב, לתת לך את כל כולי בלי לחסוך ממך כלום, כי זה מה שמגיע לך.

לשבור אותך ואז לרסק אותך, מרוקנת . ואז להניח עלייך את רגליי, רסיסייך יעטפו את כפות רגליי ואת בשלווה ניצחת, רגועה ומאושרת.

ואז, כאשר את כלום ושום דבר דבוקה לרגליי יבוא הפרס הכי גדול שלי, חיוך ענק, חיוך יפה כל כך שרק אני יכול לראות. חיוך אשר שמור לי בלבד.

חיוך שלא יגמר לעולם.

ואז לעלות עלייך שוב. אפילו שנגמרו כל כוחותייך זה לא חשוב, רק מה שאני רוצה, ואני רוצה אותך, רק אותך, את כל כולך.

שרועה תשושה ואני לוקח וחודר, ואת לא יכולה אפילו לדבר. יש בך יופי מיוחד ששמור למצבים האלה והןא שלי בלבד.

לסמן אותך ולצרוב אותך שוב ושוב, לתת לך את הכל.

זה לא נגמר, לא יגמר.

כי להיות מאוהב בך זה

Never ending story

שם את חיה

שם את קיימת.

את חלק ממני, מגופי ומנשמתי.

להיות הבעלים שלך, זה אומר שאת בשר מבשרי, אנחנו ישות אחת, מקיימים את עצמנו ביחד.

את אומרת לי שאני אוויר לנשימה בשבילך, אני אומר שאת הדם שלי, זורמת בעורקיי, נותנת לי כוח ומרץ.

אחרי שלוש שנים אני אומר שאת חלום שהתגשם, נשיות רכה ונעימה אותה אני לוקח ללא התראה וללא רשות.

נשיות יפה ואוהבת כמו שרק שפחה כמוך יכולה.

שלי ורק שלי לעד

לפני שלוש שנים נפגשנו.

היום לפני שלוש שנים החלטת להוריד את כל ההגנות ולתת לי אותך, את כל כולך.

היום לפני שלוש שנים נכנסת תחת רגליי ומצאת את מקומך הטבעי אשר היה שמור רק לך.

המקום שלך בלבד, מאז לא זזת משם ולא תצאי משם לעולם. כי לשם את שייכת.

שינית את חיי לחלוטין, כל מה שהיה לפנייך נשכח.

עבדת קשה כדי לתת לכולנו חג כפול מושלם. ואכן היה מושלם.

שלוש שנים אני נותן לך את כל כולי, לך בלבד, ואמשיך כך כל חיינו.

שלוש שנים שלא נגע בך אף אחד חוץ ממני, לא הכאיב לך אף אחד חוץ ממני, לא חדר אותך אף אחד חוץ ממני. כך יהיה לעולמי עד.

את שלי ולא אחלוק אותך לעולם, לעולם לא תחלקי את מקומך לרגליי.

אהבת חיי שפחתי.

תודה לך על שלוש שנים מופלאות.

תודה לך על כל השנים שעוד יבואו.

בקרוב מאוד נחגוג לי יום הולדת.

וקצת אחרי, ממש בקרוב נחגוג לנו 3 שנים ביחד.

פאקינג 3 שנים. וזה עדיין מרגש אותי כאילו אנחנו 3 חודשים ביחד. נכון שגם התווסף לו יום הקילור. אבל נחגוג לנו את שני התאריכים.

אמנם מרגש כמו 3 חודשים אך עם הזמן השתנו כמה דברים. קיבלנו את מה שרצינו כל חיינו וזה הפך למהות שלנו, חקוק בסלע, כמו חוקי טבע שבלעדיהם אי אפשר להתקיים. כי זה אנחנו, ונועדנו אחד לשניה:

אני קורא לך זונה כי אני נהנה מיזה, אבל את לא זונה, היית עד שהכרת אותי. אני לא העבודה שלך, זונה מקבלת תשלום ואת לא, לזונה משלמים שבסוף תלך, ואת לא הולכת לשום מקום, את קשורה אליי, פיסית ונפשית, גורלך שזור בגורלי ואין לך שום מילה במה שיקרה. את שפחת מין, שלי ורק שלי, מרצה, דואגת, שייכת, נשארת לעד.

פגשת אותי לאחר שהתנסת בפולימריה, נבהלת כאשר שמעת את המילה "מונוגמי" יוצאת מפי, אך כמה ימים לאחר מכן הפכת את עצמך לשפחה יחידה של מלך יחיד ואחד. ואת כיום לא יודעת שום דבר אחר.

אני שואל אותך הרבה "למי את שייכת?" אבל אין בכך שום צורך, אני פשוט נהנה מכך. את שלי כי זה ייעודך בחיים, אני לא צריך לשאול, לא צריך לבקש כלום, כי זו מי שאת, ורק איתי את כך, כי היית שלי ביום שנולדת. 

את ריקה

טיפשה

חסרת חשיבות

ואני 

אני נושא אותך על ידיי תמיד

דואג לך

מחזק אותך

שובר בך דברים רעים

ממלא אותך

כי לשם כך נועדתי

להיות הבעלים שלך

המגן שלך

המהות שלך

המלך שלך

לאהוב אותך עד קץ הימים.

הרקפת, אחד הפלאים בנוף הישראלי.

יופי שונה ויחודי, עדינות למראה, קטנה אך בולטת,

צומחת מתוך סלע.

זה אנחנו

את הרקפת היפה והעדינה, נשית, יופי שאי אפשר להתעלם ממנו. מאירה את העולם ביחודיות שלך.

אני הסלע, זה שלא יזוז, לא ישבר, לא יעלם לעולם.

ואת נשענת עליי, יודעת שאני שם, תמיד. ומתוך כך יכולה להיות את האמיתית והיפה.

אך רקפת היא רק עדינה למראה.

הרקפת היא צמח בעל עמידות גבוהה, הרי היא צמח חורפי, בגשם, בקור, היא משגשגת מתוך הקושי. הרקפת היא גם אמיתית וכנה. יכולה להיות רק עצמה, ברגע שמהו לא מתאים לה, היא פשוט הולכת.

הסלע, גדול, חזק, נתמע בנוף, לא בולט לעין, הוא פשוט שם. הרקפת הופכת אותו ליחודי, צומחת מתוכו ומראה כמה הוא יפה. הרקפת והסלע, זיווג משמיים, אחד משלים את השניה.

את ואני לעד.