סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

לא מושלמת

לפני שבוע. 21 במאי 2020, 16:44

ל

ה

ת

נ

צ

ל

.

 

 

כל כך שונאת.. 

 

 

זהו.. 

קצר לשם שינוי .. 

לפני 3 שבועות. 6 במאי 2020, 14:34

נגמר השקט בכבישים.. 

היו ימים שנהגתי והרגשתי לבדי בעולם.. 

קילומטרים רבים .. ואת לא רואה שום יצור.. 

בפעם הראשונה זה ממש הלחיץ אותי.. 

כמו סוף העולם שהגיע ונשארו ניצולים בודדים.. 

ובימים אח"כ נהניתי.. ממש נהניתי מהלבד הזה.. 

רק אני.. עם הטבע.. 

בלי איזה נהג משאית מזדיין שמזגזג על הכביש כי מה אכפת לכוס של האמא שלו הזונה להכנס במישהו.. 

בלי הזקנה עם השיער הסגול שמאטה 2 קילומטר לפני הצומת...

ובא לך לצאת מהרכב לרוץ ולתפוס אותה בצוואר.. ללחוץ עד שתיחנק ..

כי גם אם אני רצה פאקינג גרוע עדיין אצליח באמת לעשות את זה במהירות שהיא נוהגת.. 

בלי גברים מצ'ואיסטים שקורצים לך ברמזור.. כאילו שתרדי לתת להם מספר טלפון או משהו.. בדגש על משהו.  

בלי נשים שחותכות.. כי היה חשוב להן יותר להסתכל במראה ולמרוח אודם.. שגם זה לא היה עוזר לפרצוף המכוער שלהן.. 

 

שקט.. 

היה לי שקט.. 

ועכשיו כולם שוב בחוץ.. 

ולי בא להכנס להסגר.. 

 

כנראה אוהבת את הלבד הרבה יותר ממה שחשבתי.. 

 

מישהו יודע מתי יגיע סוף העולם באמת כדי שאדאג להנצל.. ולחיות לבד.. ?? 

לפני 3 שבועות. 5 במאי 2020, 8:04

בלימודים גבוהים.. סיימתי את התיכון בקושי רב.. 

לעבור אונס בגיל 17.. הגיל הזה שבו את מחליטה החלטות מרחיקות לכת.. מחליטה מה יהיה בעתיד שלך קצת משבש את הכל.. 

התגייסתי לצבא ושירתתי בתפקיד קרבי.. רציתי לעשות משהו משמעותי.. או שרציתי למות כמה שיותר מהר.. אחד מהשניים עוד לא ממש החלטתי.. 

לצערי קרבי של לפני 26 שנה לנשים ממש לא דומה להיום.. ומצאתי את עצמי מנהלת צוות בנות שמתעסקות עם מכ"ם.. ( אין לי מושג איך התגלגלתי לשם.. אבל זה בהחלט לא מה שציפיתי או רציתי לעצמי..)

הכרתי בחור מדהים שממש עזר לי לעבור את התקופה.. גרם לי לדמיין עתיד ולהפסיק לחשוב שהכל אפל.. ושתמיד יש לאן לשאוף.. 

חשבתי.. שאצא מהצבא ואתחיל בחשיבה אחרת .. בחיים אחרים.. אשאיר הכל מאחור.. 

אבל לצערי זה לא קרה.. הוא נהרג באחד מהאסונות המאוד מוכרים שקרו בצהל.. 

ושוב התדרדרתי לתהום.. שתיה אלכוהול גברים.. למזלי סמים אף פעם לא היו אפילו במחשבה.. 

וויתרתי על לימודים.. ידעתי שלא אצליח לשים את הראש שלי בזה.. וכן.. יכולתי להיות הכל.. כל מה שרציתי.. 

הייתי תלמידה של מאיות לפני שהכל התחיל.. הייתי חנונית חרשנית שרוצה להוכיח את עצמה ולעצמה. 

התגלגלתי ממקום למקום.. מגבר לגבר.. מכוסית לכוסית.. עד שהכרתי את בעלי.. 

אני באמת לא יודעת מה הוא ראה בי אז.. אבל אני מודה לו עד היום על האומץ.. 

לקחת בחורה שנתקעה בגיל 17 .. שמדמיינת שאין שום דבר טוב לעולם להציע ולהרים אותה על כפיים.. לתת לה הכל.. בלי טיפת אנוכיות.. 

ללימודים לא חזרתי.. רציתי מידי פעם.. כי הראש שלי.. הספוג הזה.. תמיד מרגיש שחסר לו עוד כל כך הרבה.. 

תמיד רוצה עוד.. כמו נרקומן למילה הכתובה.. למידע.. לידע.. 

היום מסתכלת לאחור ואומרת לעצמי שבאמת הצלחתי.. 

יכולתי לגמור באיזו מדרכה בתל ברוך ( אין לי מושג אם המקום קיים היום אבל זו הדוגמה היחידה שעולה לי לראש) אלכוהוליסטית מסוממת.. 

או בכלל מתחת לאדמה.. 

לא הגעתי להישגים לימודיים.. אבל לקחתי את ההזדמנויות הקטנות שהיו לי ודחפתי את עצמי.. עד כמה שאיפשרתי לעצמי.. עד כמה שרציתי בלי שזה ירגיש שמכריחה את עצמי לעשות משהו שכבר לא מעוניינת בו.. 

אני לא חושבת שציון 100.. משרד פינתי.. או איזו דיפלומה על הקיר יכולים להעיד מי אני.. 

אם אני באמת חכמה .. אם אני באמת טובה.. הכרתי עשרות אנשים בעמדות בכירות שלא הייתי משתינה לכיוון שלהם כי אין להם מושג קלוש בשיט.. 

כי זה לא אומר שהחיים שלהם טובים יותר .. מוצלחים יותר.. פוריים יותר.. 

ואני.. נשארתי במקום הנוח שלי.. שעשיתי בו לעצמי בית מוגן.. מצאתי משפחה ענקית.. ואנשים פשוטים וטובים.. 

שמהם למדתי כמה הפשוט הזה... 

הוא הכי יפה שיש.. 

 

 

 

 

לפני 4 שבועות. 1 במאי 2020, 6:10

בכל השנים שאני בעולם הזה לא הגדרתי לעצמי אחד אפילו..

תמיד טענתי שהכימיה משתנה מאדם לאדם..

מה שלא יכולה לעשות עם אחד.. לא בהכרח אשלול עם מישהו אחר.. 

מאיפה לי לדעת .. אולי עם מישהו אחר זה יהיה כיף.. סקסי.. מעניין..

אבל זהו.. החלטתי סוף סוף על אחד.. 

חרא.. 

אף פעם לא אהבתי כל מה שקשור בזה.. 

הריח.. הטעם..המרקם.. 

הצבע שמשתנה לפי מה שאכלת.. 

פעם רך פעם קשה פעם בהיר פעם כהה.. 

כאילו מה.. 

איך משהו טבעי יכול להיות כל כך צבוע.. 

לא עיקבי.. כל כך שונה.. 

לא אוהבת משחקי חרא.. 

לא ללקק.. לא למרוח.. לא להריח.. לא להתקרב.. 

לא להתעסק עם זה בשום צורה.. 

 

 

אז בבקשה .. הגבול הוחלט.. 

 

ולמי שיש איזה רעיון גאוני לנסות להפוך לכלבה שאוהבת  חרא..

ולהראות לי שזה לא סוף העולם.. 

אז אל..

(מי שמתעסק בחרא הופך לאחד כזה.. ואני תמיד נמנעתי) 

כי בטוחה שאשתמש במילת ביטחון שאף פעם לא היתה לי.. 

 

החלטתי.. 

לא אוכלת יותר שיט (חרא) מאף אחד..

אף פעם.. 

 

 

ולמתקשים במיוחד .. לא באמת מדובר בצואה (חרא) 

לפני חודש. 25 באפר׳ 2020, 21:36

האצבעות שלו נסגרות סביב צווארי ולוחצות.. 

אני מרגישה איך לאט לאט אספקת החמצן מצטמצמת.. 

בכל הדיפה שלו לתוכי הוא לוחץ קצת יותר חזק.. 

אני מרגישה את פעימות הלב באוזניים.. בדגדגן.. בצוואר הרחם..

מרגישה את הפעימות בכל הגוף.. כמן פרפרים שמלטפים לי את העור.. 

אני לא מצליחה לחשוב שום מחשבה צלולה.. 

העיניים דומעות.. 

הריאות שורפות.. 

צליל השריקה שיוצא מתוכי.. מחריש לי את האוזניים.. 

מנסה לגנוב טיפת אוויר.. 

והוא ממשיך.. 

לוחץ חזק יותר... 

הכוס רטוב כל כך.. 

הרגליים רועדות.. 

העונג הזה.. 

הוא פאקינג יותר מידי.. 

הראש לאט לאט מכבה את עצמו.. 

כבר לא מחובר לגוף..

לא מחובר למה שהוא עושה לו.. 

עם כל הדיפה שלו לתוכי..

עם כל לחיצה.. עם כל שניה שעוברת.. 

אני מתנתקת יותר ויותר.. 

אני עומדת להתעלף.. 

נקודות אור קטנות במסך שחור מרצדות מול העיניים.. 

"עכשיו" 

"תגמרי עכשיו" 

הקול הזה..

הפקודה שלו..  

הצורך לציית לו.. לבצע.. 

חזק יותר מהרצון להתעלף.. 

כאילו התעוררתי מתרדמה.. 

מרגישה אותו נעוץ בתוכי כל כך עמוק.. 

אין לי מושג איפה אני מתחילה והוא נגמר.. 

אני גומרת כל כך חזק.. 

מאבדת תחושת זמן ומקום.. 

עובר נצח או אולי רק כמה שניות.. 

אך רק הוא קיים.. 

אני מתענגת על הרגע הזה..

לסמוך .. לדעת שאת במקום הנכון..

לאבד שליטה.. 

על הרגע הזה... שאת נותנת את עצמך.. 

 

הרגעים האלה ששווים את הכל.. 

 

 

טוב.. רק כשתהיה אפשרות.. 

בנתיים נשאר רק לדמיין.. :)

 

 

 

 

 

לפני חודש. 31 במרץ 2020, 6:06

כל השנים האלה.. 

מתקרבים.. מתרחקים.. 

נוגעים.. לוקחים.. הולכים.. 

אבל תמיד נוכחים.. 

לא משנה מה עשיתי איפה הייתי ועם מי.. 

תמיד ריחפת מעליי.. 

עם המילים שלך שנחרטו בי עמוק..

עם זכרונות ורגעים שתמיד נשארו חיים בי.. 

אני יודעת.. אני זו שברחה בכל פעם.. 

אבל הרגש הזה שיש לי אליך.. 

גדול מידי לפעמים מכדי להכיל..

ואולי סתם הייתי פחדנית.. 

אבל הפעם אני נמצאת.. לא זזה .. 

עומדת מולך.. מורידה הכל..

נותנת את כל מה שיש בי.. 

בלי מלחמות.. בלי משחקים.. 

בלי לחשוב יותר מידי על מה ואם.. 

אתה כל הזמן אומר לי : "הכל שלי.. "

ואני צוחקת בתוכי.. או בוכה.. 

כל הטיזינג.. האגו.. משחקי הכוחות.. 

המלחמה הזו ברוח שלך...

הכוח הנפשי הזה שהפעלתי.. כדי להרחיק אותך.. 

הרגעים האלה שפגעתי בך.. ובעיקר בעצמי.. 

רק כדי לא להודות.. שמישהו מסוגל לקחת ממני הכל.. 

רק כדי לא להודות שבלעדיך אני לא יכולה.. 

רק כדי לא להכנע... 

כל הזמן הזה שביזבזתי..  

תמיד זה היה.. הכל היה שלך.. 

תמיד הייתי שלך.. 

 

 

מבאס אותי שאחרים מצליחים להגיד את המילים טוב ממני.. אבל ככה זה :) 

 

 

ורק אתה יכול להפוך מספדי למחול.. 

לזכך את החול.. 

לרכך בי הכל.. 

ורק אתה מבין איך לגשת ללב שלי.. 

משכך כל כאב שבי.. 

מרפא את הלב.. 

 

 

 

לפני חודשיים. 23 במרץ 2020, 6:24

"לשחק.. תשחקו לבד.. "

"אמא הפחדנית.. 

היא פוחדת להפסיד .." 

טוב עד כאן..

אף אחד לא קורא לי פחדנית ויוצא מזה בלי שאדחוף לו את המילה הזו חזרה לתוך הגרון.. 

גם לא הילדים שלי.. 

אז גרמתי להם להבין.. שלאמא אף פעם לא קוראים פחדנית.. בטח לא לאמא הזו..

שעתיים של טאקי.. והם לא הצליחו לנצח אפילו פעם אחת.. 

מתבכיינים.. צועקים.. מתמרמרים.. שאני רמאית.. שאני מתחמנת.. שאני ואני ואני .. 

הם רק שכחו שלי יש ניסיון של 35 שנים יותר מהם במשחק הזה.. 

וחוץ מזה.. אני לא מוכנה להפסיד בחיים.. 

גם לא להם.. 

גם אם אצטרך לעשות הכל עבור זה ;) 

 

 

בטח עכשיו לא ירצו לשחק איתי שוב.. 

מאוד מבאס.. 

ככה עשו לי הילדים בילדות.. 

לא רצו לשחק איתי קלאס ..חבל.. גולות.. גוגואים.. חמש אבנים.. גומי.. וכו וכו.. 

כי תמיד הייתי חייבת להיות הכי טובה.. 

אולי הגיע הזמן להיות חלק מהעדר? ולהפסיד מידי פעם.. 

 

 

מממ .. לא. 

 

שישכחו מזה. 

 

מקווה שהם מתכוננים.. שאקרע להם את הצורה גם היום.. 

 

 

זה מה שקורה לאנשים שתקועים שעות ביחד.. ( מזל שאני חצי יום בחוץ.. אחרת זה היה מחמיר מוקדם יותר) 

עוד כמה שבועות כאלה וכנראה שאתחנן לבעלי שירפד את הקירות.. 

שלפחות ארגיש שאני במקום הנכון.. 

 

לפני חודשיים. 19 במרץ 2020, 5:46

הטבע עכשיו נח מאיתנו.. 

אין הרבה הרס.. שנגרם על ידי בני האדם.. 

אנשים לא מטנפים את היערות את חופי הים..

לא מבעירים אש בכל פינה.. 

לפעמים אני חושבת שהלוואי וזה היה ככה כל הזמן.. אבל יודעת שזה זמני.. 

כן.. אם הייתי בגלגול אחר בטוח הייתי ילדת טבע..

אבל לצערי חיה במציאות אחרת.. של מרתון סביב החיים..

אולי מתישהו יהיה לי את הכוח לעשות שינוי.. 

זה תמיד היה אחד הדברים היחידים שנגע בי.. שגרם לי להרגיש שקט.. 

כמו שליטה.. 

החיבור לאדמה הרצון לשבת על הקרקע.. להתפלש באדמה .. 

הצורך להתלות באוויר.. להרגיש שאת עפה.. להרגיש חופשיה.. 

הראש בעננים.. גלקסיות אחרות.. לראות כוכבים.. להיות בספייס.. 

להזיל דמעות..לנקות הכל ..  בדיוק כמו הגשם..

לבעור מצורך.. מתשוקה שתשמיד הכל  כמו הרי געש.. 

להסתחרר בתוך עין הסערה.. 

רגעים כאלה שגורמים לך להרגיש כל כך קטנה מול העוצמות האלה.. אבל בעיקר שלמה.. 

 

ועכשיו אני מביטה על הזריחה כמו בכל בוקר.. 

מחייכת.. גם היום השמש מוכיחה לי שהיא יציבה.. שהיא פה.. לא הולכת לשום מקום.. 

ומודה.. מודה לטבע הזה שנותן לי כל כך הרבה כוח.. 

 

תמיד הייתי אדם סוער.. עם המון עליות וירידות.. תנודות חדות.. מצבי רוח משתנים..

בשניה אחת יכולה להשמיד את כל מה ומי סביבי..

ובשניה אחרת רגועה ונעימה.. אפילו מחממת..

קצת קצת כמו הטבע.. :)

 

ונראה לי שאני לא האדם היחיד שמרגיש ככה.. 

 

 

 

 

 

 

לפני חודשיים. 18 במרץ 2020, 6:29

"השולטים" האלה.. 

שמבחינתם אם את לא ממהרת להפגש את 

מאוננת מקלדת ? 

מה יעשו כל אלה שחושבים שאם את לוקחת את הזמן כדי להכיר ..

כי את באמת לא ממהרת להוכיח את היכולות המיניות שלך לכל שמוק.. 

את סתם טיזרית מזויינת.. 

מה יעשו כל אלה שחושבים שאין דבר כזה שליטה מנטאלית.. (להזכירכם חלק נכבד בשליטה מנטאלית מתבצע בעזרת מילים) 

ושכל הנשים נשלטות רק כשמחנכים/ ממלאים להן את הכוס?

מה יעשו כל אלה שכל מילה שניה שלהם זה : פחדנית..  בואי נפגש כבר? 

מה יעשו כל השולטים האלה? 

 

באמת שואלת.. 

כי קשה לי לדמיין אותם מסוגלים לצלוח את התקופה המבודדת הזו .. 

 

 

אני מדליקה משואה זו לכבוד וירוס הקורונה בישראל.. 

ולזכר שולטים פח שמחפשים זיון מהיר.. 

 

עכשיו תלמדו להתאמץ..

כי מה שנשאר לכם זה רק להפוך למאונני מקלדת בעצמכם.  

לפני חודשיים. 17 במרץ 2020, 7:09

את עובדת חיונית.. 

את חייבת להיות בקו האש.. 

לדאוג שיהיה לאנשים את כל מה שהם צריכים בבידוד.. 

 

 

באמא שלכם?? 

 

איזה בידוד? 

איזה קו אש?

איזה חיונית? 

 

אנשים מסתובבים בכל מקום.. דוחפים את עצמם לתוך הפרצוף שלך.. 

מתנהגים בגסות ובחוסר אכפתיות.. 

נוגעים בך.. נושפים עליך.. 

כאילו יש להם איזו זכות

 

לא זכור לי שקיבלתי תוספת סיכון.. לא זכור לי שסיימתי מסלול לוחמת וקיבלתי סיכת קו.. 

לא זכור לי שחתמתי על משהו שאומר שאני צריכה לסכן את עצמי ובני משפחתי 

בגלל אנשים אידיוטים חסרי אכפתיות 

שחושבים שהם בחופשה שנתית.. 

 

 

מבחינתי ההתנהגות של האנשים האלה..

משולה לחולה איידס שמזיין בכוונה אחרים ללא קונדום ובלי לעדכן.. 

 

חתיכת מזדיינים.. ! 

 

 

זה הזמן לדווח שנוכחתי במסלול של חולה חשוד בקורונה..ולדאוג לעצמי לבידוד..  

 

 

 

חיונית my ass

 

הגיע הזמן להשתמש באגואיסטיות שלי.. 

כי ממש לא בא לי לדאוג לאוכלוסיה של אידיוטים.. שלא אכפת להם מעצמם ומאחרים.. 

 

בטח לא באמת יקרה.. אני יצור אכפתי מידי .. טוב שיש מקום לפרוק..