NULL:VOID

ליבי הוא סלע רב קומה

אשר קורס ובדרכם של חלקיו למטה

הורג את כל אשר היה מזין עד כה

מרחיק את כל אשר עוד לא הספיק לכלוא

פותח חור שחור אשר תמיד היה מאחוריו

לעיני כל.

"Lasciate ogne speranza, voi ch'intrate"

אני מרגיש צורך לכתוב כאן משהו לסיכום. בגללך חזרתי לכאן מלכתחילה.

ואין לי.

אני מרגיש שכל מה שיכלתי לאמר - כבר נאמר, איתך.

והדברים שמחברים אותי אליך עתידם להשאר כאלה. אין לי רצון לברוח או למחוק, אין דרך להפוך את זה למשהו שהוא בלי כאב, פשוט יותר. נותן לעצמי להרגיש הכל, חשוף.

אהבה שאין מדד לגודלה, אהבה שכעת קורעת אותנו לגזרים, וגם היכן שאין אותנו, היא נשארת.

כאב, המון המון כאב. צער, חרטה, ספק. רצון אין קץ לקחת את עצמי אליך ללא כל קונטקסט ולעטוף אותך בכל האהבה שלנו, בלי תנאים. להעטף ברכותך האינסופית. פשוט להיות. אנחנו. כאן. עכשיו. לנצח.

...אבל עכשיו כזה זה לא הכל. קיים עכשיו בו את לבד, אני עם מישהי אחרת. קיים עבר עם כאבים וטראומות, ממנו כל דבר זורם אל העתיד. והעתיד הזה אינו ברור איתי, ובכל אופן לא אחד שאת חושקת, כנראה. אף פעם לא הייתי טוב בזה לצערי. ולהבטיח שוב תקוות שווא, גם אם האמנתי לגמרי, זה פשוט פשע.

אני מצטער ממעמקי נשמתי על כל הכאב שהכנסתי לחייך. ואני מתנגד נחרצות לכך שתמשיכי לזרום עם מה שיש, ולהמשיך להפגע פעם אחר פעם. וגם אני.

אני מאמין שלמרות כל הכאב הנוכחי הזה, ואולי אף בגללו, האהבה תצמח ותנצח. בתצורה אחרת או אפילו בלעדינו. מה שנחליט.

ועם כל זה, כשהעולם שלי שמתפרק-מתחבר סביבי, אני מיישר מבט אל מבטך, ואומר בלב שלם:

אני אוהב אותך. אהבתי, ואמשיך לאהוב. מגיע לנו לחיות ללא פשרות, כפי שאנחנו רוצים.

לפעול מתוך רצון כן ואמיתי, ולא מתוך פחד לאבד. אולי מתישהו גם אלמד להאמין בכך בלב שלם. כי כרגע אני מרגיש בעיקר פחד, לאבד אותך. ואני לא רוצה. אבל צריך כרגע.

כדי אולי להתחבר מתישהו בעתיד, באופן שיהיה כפי שנבחר. כדי אולי להתנתק לחלוטין. אבל להיות שלמים.

מה שנחליט.

3>

https://www.youtube.com/watch?v=SBBzmF0sW9Y

"לא נפתח יותר לאיש 
כי בני אנוש זן לא רגיש.
כי לא אכפת לאף אחד _{אם תבחר למות}
אם רע לך - תשב בצד
ואל תפריע במרוץ _{אף אחד לא הולך לעצור אותך} 
של החיים, אתה רק בוץ
שמעכב אותנו אם _{כך היה}
נדרך לך על הפנים
בדרך אל המטרה." _{וכך יהיה תמיד.}

אור יום. עיניי רואות את הקיים מולי. הקו המפריד בין קצה אדמת המדבר הצהובה מהכחול של המרום הצלול מתמוסס תחת מבטי. הגבולות המדומיינים מפנים דרך לעמודי כוח יפיפיים עד אין קץ המחברים בין השמיים לארץ, אותיות של שפה קדושה באמת, שהיתה כאן הרבה לפנינו, מעטרות את דפנותיהם בצבעים בלתי אפשריים. הכל אחד, היוצא ממך ומשתקף ממך חזרה אליך.

מאזן עולם שלם על האף. מאזן יצירה של חיוכים ודברים טובים, מעגלי חברים, עבודה יציבה, אהבות, עתיד, אור, תקווה, לא רק שלי.

אך למה לפעמים נראה כאילו זו בכלל לא יצירה,

אלא החלפת מקום פשוטה של מה שהיה רע במה שטוב?

וכך היכן שטוב היה פתאום תופס את מקומו הרע,

ואני מזיז לשם שוב את הטוב, והתהליך חוזר אל תוך אינסוף להתחלה?

תחתיי תהום חשוך של צללים הלוחשים את הנורא מכל. ואין צורך לתפוס את רגליי ולמשוך אותי למטה. כי תחתיי אמת. כי הכל אחד. כי הכל אני.

מגרד את שאריות השקיות, לוודא שאחרון הגבישים לא מושלך לשווא לפח. שואב את מה שיש אל תוך האין. ושוב נושף אל מחוצה לי את מה שהלוואי שהיה בתוכי, או לפחות כך הייתי מרגיש.

אין קץ להרעפת האהבה כלפיי, מקרובים וזרים כאחד - כאשר אני יוצר, כאשר אני מדבר, כאשר אני נוגע, כאשר אני נוכח. כאילו כמעט כולם מחפשים את קרבתי, ואין לי זמן, ואני הודף. ועדיין, נאמר לי, אתה סגור. מרגישים שלא מכירים אותך כמעט בכלל.

איך אפשר לאהוב משהו שלא באמת מכירים?

בהסתכלות מסוימת יש לי הכל ואני חי את החלום. כסף, סקס, אהבות, מקום לעוד. אבל איפה החולם?

אהבה ושנאה עצמית באות יד ביד. הלא גם זה ביטוי לאותה ההתמכרות אשר מניעה אותנו מהקצה אל הקצה, מתח בלתי פוסק של פלוס ומינוס המניע את חיי.

אני עייף.

ובכל זאת יש עוד משהו מעבר לפינה. תמיד.

https://www.youtube.com/watch?v=nO9aot9RgQc

קווים אנכיים בגדלים שונים על הקירות משרטטים סורגי זימברדו
תבשיל צפרדעים בהיכל סקינר
מוזגים שמפניה מבקבוקי תבערה
מסתובבים ומנקרים, מסתובבים ומנקרים

https://www.youtube.com/watch?v=ZgxqcjSNkzg

אתה בלי כלום, לא לחשוב, מנסה לשרוד טיפה, לפחות עד מחר. שאלות על תכניות לעתיד מפרצופים מרוחים במהירות של אלה שתפסו מושב או נולדו לתוכו, כבר אין מוסיקה. מיליון דברים לנסות להאמין שאולי הפעם, שזה לא לתמיד. האדמה זזה תחתיך ואתה בקושי נושם, אבל ממשיך כי בשביל מה אם לא?
בשביל מה?
מחפש יציאה. יקר; גבוה ופתוח, מפחיד. עזוב.
יאוש.
מחפש אשמים, מחפש אויבים קלים - אחידים ופשוטים, מסומנים בצבעים בוהקים שכל החצים מצביעים על לאן לפרוק את כל השחור והלבן. את כל הכן והלא והטוב והרע, את כל הגבולות וההגדרות, כי למה אני? למה לעזאזל אני?

I looked in her eyes. The voice in the background was explaining everything exactly as I was seeing it. It was time.

With great speed, her loving and curious gaze started trans-morphing into an impersonal, cold, unemotional stare, sending chills down my spine, goosebumps covering my skin. Her eyes were empty. Dreadful, growing emptiness! I couldn't look away. My entire world focused in the black gaping void of her eyes, our surroundings accelerating, moving, stretching beyond any logical point.

I was looking into madness, into Death itself, her stare devouring my thoughts and soul. Zooming into her eyes and seeing the entire everything that is ever. A sudden universal awareness of space-time into itself.

In infinite emptiness my mind was clear and everything was understood.

אני שומע חד וצלול. קשוב לכל פעימה. והרי זאת הסיבה שזה כל כך כואב. ואת יודעת את זה.

מה שוות הכוונות, ההכלה, האהבה הזאת, אבל מהצד השני של המראה, אם אין הדדיות, ואולי אף פעם לא היתה?

אני נזכר באיך הקשר הזה התחיל. הסממנים היו באוויר, פשוט בחרתי לעצום עיניים.

well they're open wide fucking awake now

https://www.youtube.com/watch?v=OqBi3uLEzdI

פשוט נמאס לי.

"...If you can master nonsense as well as you have already learned to master sense, then each will expose the other for what it is: absurdity. From that moment of illumination, a man begins to be free regardless of his surroundings. He becomes free to play order games and change them at will. He becomes free to play disorder games just for the hell of it. He becomes free to play neither or both. And as the master of his own games, he plays without fear, and therefore without frustration, and therefore with good will in his soul and love in his being.
And when men become free then mankind will be free.
May you be free of The Curse of Greyface.
May the Goddess put twinkles in your eyes.
May you have the knowledge of a sage,
and the wisdom of a child.
Hail Eris."