מעבר להרי החושך

לעצור. לכלוא. לא להיות.

לא להיות...

ופתאום באמצע היום יש לי התקף שינאה עצמית כזה. תוהה אם זה משהו נורמלי שקורה לכולם.
מקודם רציתי לבכות (ועצרתי כי לא באמת אפשר באמבולנס) ועכשיו סתם שונאת את עצמי.
והראש שלי כל כך כבד וכואב. גם הצוואר כואב. ורע לי. ואנשים צועקים עלי ברחוב ואפילו לא ממש מבינה מה הם אומרים. המילים שלהם מגיעות אלי שבורות. אבל הם בטח צודקים אם הם כועסים עלי, לא?

מבולבלת

פתאום בוכה. סתם ככה באמצע היום. 

לפעמים הבכי בא בעיתוי מושלם. כשאני לבד בבית... אבל הוא יכול להגיע גם כשאני תקועה באמבולנס עם צוות מלא שמחכה למקרה. 

היום בכיתי. מרוב בילבול בכיתי. נדמה לי. 

זה הגיע סתם פתאום וכמו שהגיע מהר ככה הלך. 

וחבל שהלך, כי היה לי עוד הרבה מה להוציא. 

אני חושבת שמותר להתאבל על האפשרות לאהוב. הרי חלמתי על אהבה כנה וטוטאלית כזאת. אבל גם שלמה. ולאט לאט מפנימה שלא. שזה קיים רק בחלומות. שאהבה כזאת כמו שרציתי נחשבת לחולנית. 

אני רוצה לא לרצות אותה. אני צריכה לקבור את הרצון הזה. 

יש קצת קושי בלקבור משהו חי. אבל לא מכירה דרך אחרת. 

איך בא לי לחזור למה שהייתי פעם. פשוטה וטהורה כזאת. רצונות פשוטים, בלי תסבוכות וכאבים. בלי הטרדות.
סתם אני בידיים של הגבר שלי. שאוהב ורוצה אותי. זהו. מה יש כל כך להסתבך?!?!?

חברות, דודה שלי, האחים שלי, הגיסות... כולם לאט לאט קולטים. את הפחד. את הלחץ... והם מנסים לחבק ולעודד.
וזה שוב גורם לי לרצות להיות טובה. טובה ופשוטה, כמו שהייתי פעם. 

נראה לי שהדלק שלי לחיים זה חום ואהבה. זה הגיוני שזה ככה? הלוואי והיה אפשר פשוט לקבל אותם בבית...

שתהיה שבת שלום 

ורק אור וטוב (כמו שהייתי מאחלת פעם לכולם)

מבולבלת

הכל היה בכלל בתוך הראש שלי

מעולם לא טהרתי
בתכלת שוקטה ובתום

העולם שלי מתפורר עכשיו. דברים שחשבתי לחזקים נשברו. ואני תוהה אם לא נשברו כי ניסיתי להשען עליהם. מי שהושיט לי יד נפל.
אני לבד. לא מוצאת אפילו סנטימטר של קרקע יציבה להיאחז בה.

אתה זוכר שפעם אמרת לי שאשמור על עצמי? עניתי לך שלא יכולה. צריכה מישהו להתמסר אליו עד הסוף ושהוא ישמור עלי.
אני כל הזמן בוחנת את הצורך הזה. הוא קיים וחזק זה בטוח. אבל תוהה אם הוא יכול להתממש. אם יש אדם כזה שיכול לשמור עלי. שירצה לשמור עלי. שאני אוכל לתת לו את כולי ולהרגיש אצלו בטוחה. אם קיימות איפושהו ביקום מערכות יחסים כאלה.

אתם מאמינים בהן? חושבים שהן קיימות? מכירים כזאת?

כי לפעמים עוד מאמינה, אבל לאט לאט הייאוש מחלחל. 

גרמת לי לרצות שוב לחיות, אבל לחיות באמת, ואז נעלמת.
נבהלת ממני? נגעלת? הייתי סוערת מדי? תלותית? כואבת?
איזה חיים חשבת שיהיו לי, אחרי שנתת לי לרגע לטעום מהם חיים אמיתיים ואז לדעת שלא?
חיים של געגוע? כיסופים? כאב?
ועכשיו, במה אני אוכל להתנחם אחרי שהרחתי משהו אחר כל כך?
זוכר את הסיפור של רבי נחמן ששלחתי לך, על היין ההונגרי? אני לא יודעת אם הייתי רוצה להתחלף עם המשרת ההוא שטעם. האחד שלא יטעו אותו עוד לעולם. הוא כבר לא ייהנה יותר מיין פשוט ורגיל. ואולי לעולם לא יטעם או יריח שוב יין הונגרי.

אין לי איך להסביר. 

לא היו הרבה נדגמים (לזה דווקא יש הסבר. הילדים בחופש, לא נפגשים, אין בידודים) היה קר אבל היתה שמש קצת מלטפת... 

נרדמתי על הכיסא של הנדגמים. בתוך מיגון מלא. כאילו היה מדובר בוואנזי 🤦🏻‍♀️

אין לי את זה ביותר עייף או יותר רגיל למיגון 🤪

קל לערער אותי
משהו לא מסתדר לי ואני ישר בטוחה שהבעיה היא אצלי. יש כאלה שינצלו את זה. יש כאלה שכבר ניצלו...
אבל כשאני מבינה סוף כל סוף מה קרה קשה לי להחזיר דברים אחורה. אני נותנת אמון בקלות, אבל קל לשבור אותו. ואחרי ששוברים קשה לתקן...

אבל עכשיו אני עוד בשלב המעורער הזה. מנסה להבין. לא בטוחה מה ואיפה הבעיה.

רוצה חיים פשוטים. זקוקה לביטחון, לחום ולאהבה. אלה באמת דרישות מוגזמות?
אני כבר לא יודעת מה נחשב ל"נורמלי". יש כאלה שזוכים לכל זה?

כמיטב המסורת הייתי אמורה להביא פה את השיר "עבדים" ואיזה וורט על עבדות וחופש.
אני אשים לו קישור. אל תדאגו.
אבל רציתי קודם לשים קישור לשיר אחר של אותו הזמר.

בהתחלה היה לי קשה לעכל את זה. הקול שלו כל כך שונה מהקול של חוה אלברשטיין... אפשר להגיד אפילו הפוך. אבל אם שמים לרגע לב למילים... מי נתן לה לשיר את זה במקור?!?!? זה תפור על הקול של ברי סחרוף.

והשנה יצא לי להכיר מישהו כזה. אחד שיכלו כנראה לכתוב עליו את השיר. והשאלה של עבדות מול חירות מול עבדות מבחירה... פשוט ממשיכה לבלבל אותי כל פעם כשחושבת עליו או כששומעת את השיר.
הוא אגב, לא לגמרי נפל בשבי הזה. אבל אני תוהה אם הוא באמת חופשי.

וכמיטב המסורת (בבלוג שלי), וכדי לספר שאני צריכה דחוף גמילה (מהצורך לחוש אהובה ורצויה) קבלו את "עבדים" בתוספת השאלה האם אתם בני חורין? או מאיזו עבדות אתם רוצים להשתחרר?

חג חירות כשר ושמח
🌷