מעבר להרי החושך

שאף אחד פה לא סיפר לי על הספר הזה? 

ואיך הוא הפך לכל כך פופולרי במגזר?!?!?!? 

https://www.booknet.co.il/prodtxt.asp?id=92818#.XoxNXlNBwwA

או שבעצם הוא הרבה יותר פמניסטי מהרושם החיצוני שהוא עושה? 🤔

מבולבלת

יושבת בחדר עד שתקבל רשות מבעלה לצאת. 

אני לא יודעת איך להגיד את זה, אבל כל המשא ומתן עלי כאילו אני חפץ שאפשר לסחור בו פשוט לא עושה לי את זה. לפחות לא בקונספט הנוכחי. 

ניסיתי להסביר את זה לילדות שלי אבל הן ממש לא הבינו מה הבעיה שהן יחליטו מי תזכה לעשות לי מיגרנה בשבת בצהריים. בסוף שתיהן התעללו בי. העיקר שלא יריבו 🤦🏻‍♀️

מי עוד היה ספה/טרמפולינה/כדור/ג'ימבורי השבת? 

זה קצת יוציא אותי עפה על עצמי ושוויצרית, אבל לא פעם אנשים מחמיאים לי על המודעות עצמית שלי. 

אפילו אנשי מקצוע מדי פעם ציינו את זה כאילו שזה מחמיא. 

מה שאנשים לא מבינים זה שמודעות עצמית גבוהה זאת קללה. מודעות עצמית מגיעה לא פעם גם עם המון ביקורת עצמית. אתה הרי רואה את עצמך גם חצי מבחוץ. מנגנוני ההגנה בריאים כמו הכחשה למשל, לא מגנים עליך. אתה נשאר חשוף ופגיע. 

אבל זה לא רק זה. 

אחד הדברים שהכי קשים לי בימים האלה זה הפער. 

אנשים עם מודעות עצמית ממוצעת פשוט מוציאים אותי מדעתי. אני יודעת שהשקר שהם חיים בו הוא לטובתם, אבל במקביל אני לא מצליחה להבין את השקר. לא מבינה איך אפשר. והחיים שלי כל כך מזופתים בגלל זה. 

זהו. זה לא קשור לכלוב (מלבד זה שגם כמה אנשים פה נתנו לי את המחמאה המפוקפקת) אבל רק פה אני יכולה לפרוק... 

אני חושבת שבמקום הסגר יותר מתאים לי מחלקה סגורה. 

וזאת לא בדיחה... 

מתחילה לאסוף המלצות איפה כדאי? ירושלמים (והסביבה) עם ניסיון מוזמנים להמליץ. 

אם עד עכשיו ממש דרשו ממני להיות ראש קטן במדא, כנראה שהעומס והמחסור בכח אדם, גרם להם לעשות לי ניסוי מעניין. 

שלחו אותי להיות ראש צוות לעצמי. וליתר ביטחון, הצמידו לי שתי חיילות.

חיילות אמיתיות. 

כאילו צהל

מדי זית וכאלה. 

אז חוץ מעצמי הייתי אחראית גם על שתי ילדות. 

היה מעניין. 

הייתי קצת לחוצה ופחדתי שאני מעמיסה עליהן או סתם לא דואגת להן מספיק... 

מקווה שהן יצאו מזה בשלום. 

ובקשר לניסויים באופן כללי: 

זה מעניין לראות מה עובר על המדינה שלנו כרגע. ולראות את זה מהצד של מדא זה עוד יותר מעניין. 

גם על מדא ירושלים כ-חברה בפני עצמה עוברים עכשיו תהליכים. וזה מרתק... 

בטח גם אני, כמו כולם, אצא אחרת מהתקופה הזאת. רק סקרנית לגלות איך... 

אמנם מדא במלחמה עכשיו, אבל אל תשכחי שאת עדיין בטירונות. 

(חובשת צעירה על סף הסתבכות)

חזרתי מפינוי של אדם בבידוד שירד לו דם כשציחצח שיניים 🤦🏻‍♀️

אבל היינו על מיגון מלא ונסענו למיון ביולוגי. ונתקענו שעות... 

אני תוהה אם זה שביליתי כמה שעות מפרכות עם גבר זר, זה מה שגרם לבעלי לקפוץ עלי כשחזרתי. 

ואולי זה כי להישאר בבית עם הילדים זה יותר מפרך. 

בכולופן,

אני עדיין תקועה על אשתו של הנהג משישי. חבל שהיא לא נהגת אמבולנס... 

תוהה מה נדפק לי במח, ומה בכלל דפק אותו ככה. 

אחרי הפסקת חשמל ממושכת הפגנתי את ידיעותי בפגיעות קור. ואז קיבלתי הודעה שביקשה להישאר בבתים למרות מזג האוויר היפה. כנראה משהו שזלג ממדינת תל אביב...

🥶

ואיך היה לכם הסופש? 

אז היום הלכתי לעזור לצוותים של הדוגמים. 

הנהג, שהוא בעצם גם המפקד של הכוח, היה שכן שלי. אני משוגעת על אשתו. 

גיליתי אישה אחת בלי רפלקס הקאה, חלום של כל דוגם. 

אחר כך חשבתי עליכם סוטים. נראה לי שזאת אשמת המדריך שקרא לרפלקס "גאג רפלקס". 

שבת שלום. 

שמרו על עצמכם,

ושלא תזדקקו לראות אותי לבושה כמו אסטרונאוט. 

אתמול לבערך רבע שעה קיבלתי את בעלי בחזרה. 

הוא חיבק אותי מאחורה, כמו שאני אוהבת... כמו פעם. 

הבטיח שיהיה בסדר. 

הרי את אבא שלו לא נבקר בזמן הקרוב... 

ואני לבערך רבע שעה חזרתי להיות קטנה, מבולבלת ובעיקר מוגנת. והידיים שלו היו חזקות ויציבות כאלה. 

ואני בכיתי... 

זה היה כל כך משחרר. 

אחרי בערך רבע שעה הבייבי התעורר. ואני נזכרתי שאם אמשיך לבכות אני אחטוף דלקת בסינוסים, כמו תמיד... והקסם נעלם. 

חזרתי לווצאפ מדא למרות שהשעה היתה בין שתיים לשלוש בבוקר. רוצה לעזור, רק צריכה מישהו שיגיד לי בצורה מסודרת איך... 

או העונש או מה שזה לא יהיה... 

חופש מבתי הספר מעכשיו ועד ההודעה החדשה, בלי בריכה, בלי לונהפארק ובלי קייטנה. 

זהו. 

אני אשאר פה עם שלושה שובבים לבד בחושך.