מעבר להרי החושך

 
הערב הוא לקח אותי לטיול בחוץ. באוויר הטוב של אלול. 
זה הרבה מאמץ והוא עשה את זה נטו בשביל המצברוח שלי. 

כשאמרתי לו תודה הוא צחק ואמר
"אני מוציא את אשתי לטיול. רק שכחתי את הקולר..."

למי קראתי וונילי? 
 
 

הוא מזריק לי קלקסן לבטן. 

ובודק שהדימום מהזריקה מפסיק. 

רק חסרה נשיקה בסוף. 

כואב לי ומגרד לי ושורף... אבל נהיה פה מעניין. 

ועכשיו אני צריכה ללמוד לבקש. 

להגיד בדיוק מה אני צריכה. 

לתת פקודות: תעשה ככה, תזיז לשם, תרים את זה. 

אני תלויה בסביבה כמעט כמו התינוק שלי. רק שאני אמורה לדעת לדבר ולספר מה טוב לי. 

נדמה לי שאני יודעת מה טוב לי לרגל השבורה (או לפחות מה לא טוב) אבל אני לא באמת יודעת מה טוב לי ללב. וזה חשוב לא פחות. ולפעמים גם הלב שבור. 

כמה פעמים צריך להגיד את זה: 

רק לילדים שלי מותר לעשות מניפולציה שקופה. 

כל השאר מתבקשים לעשות את זה בלי שאשים לב. אחרת, מה הקטע? 

נ.ב

ירושלמים, תשמרו על עצמכם היום, כי אני במשמרת ואנחנו לא באמת רוצים להיפגש ככה 😎

ספטמבר

אז אנחנו כבר שבוע לתוך שנת הלימודים. השולטת שלי התחילה כיתה ג. 
ומה נהיה איתי? 

זרקתי את הבייבי למעון, קניתי בלנסטון ומשקפי דיסטנס, התחלתי להתנדב במד"א ולעבוד לפעמים גם אחה"צ. חזרתי ליוגה, מקווה להתמיד. מקווה גם לעבוד יותר בשטח. 
העזתי לכתוב על הדיכאון שלי בגלוי, בלי להתבייש. 

בקיצור, הפכתי להיות כל מה שאני שונאת ואין לכם מושג כמה רע לי. 

לא רע לי עם מד"א. גם לא עם העבודות.

רע לי עם החזות המחוספסת הזאת שנהייתה לי. אותה אחת שגורמת לכולם להסתכל בהשתאות ולהגיד וואו, איזו אישה חזקה. 

אני לא. 

ואני חושבת שבעולם אידיאלי האישה לא צריכה להיות חזקה. זה התפקיד של הגבר להיות חזק. 
איך בא לי להיות קטנה ומוגנת... מה שלעולם לא אהיה כנראה. 

אלול,

לאוויר יש ריח של תפילה והתחדשות. אני רוצה להתפלל לעתיד טוב יותר, אבל בלי להיות "צועק לשעבר". זה בכלל אפשר? מותר? 
 

כשאני אומרת לך שתאכל את הדייסה שבישלת זה לא כי אני רוצה להעניש אותך. 

זה פשוט כי את כל הכוחות שהיו לי השקעתי בלנסות להוציא את הדייסה הכי טובה שאתה יכול לבשל. 

שלחתי מתכונים, המלצתי, ערבבתי, טעמתי והצעתי שיפורים. אבל אתה בחרת מתי להקשיב ומתי לא. זאת הדייסה שלך וכולנו נאכל אותה, פשוט כי לי כבר לא נשאר כח לבשל משהו אחר. 

בתאבון! 

אמרתי לכם שההרהמורניקיות פמיניסטיות? 

אני רואה באישה ייצור שקט, טבעי מורכב והרמוני.

אני לא חושבת שאישה בנויה למלחמות.

מלחמות מכל סוג. 

יש להן מספיק מלחמה בתוך עצמן עם כל מצבי הרוח המשתנים עם החודש. 

אז היום פגשתי הר המורניקית שבימים כתיקונם להוטה אלי קרב! היא התחילה להסביר לנו בלהט פוליטיקה, חינוך והשקפת עולם... אבל היום לא היה יום רגיל. היא כבר כמה זמן מנסה להיכנס להריון ולא מצליחה... מה שאומר שהיא לא מניקה ולא על גלולות... זאת אומרת שהיא נתנה להורמונים הטבעיים להכות בה.

והם היכו בלי רחמים.

זה כמעט נגמר בדמעות. אפילו אני התחלתי לרחם עליה... 

לא חושבת שמלחמות זה לנשים. אנחנו נלחמות בעצמנו מספיק. אל תגעו לי בגורים שלי והכל יהיה בסדר. שונאת שצריך לצאת ולהתחספס. שונאת שנוגעים לי בגורים ושונאת שאפילו מי שמניף את דגל המשפחה הלכאורה נורמלית, לא מבין מה זאת אישה. 

אבל אפילו לכתוב את הפוסט הזה זאת מלחמה. מלחמה בתחנות רוח...

בעולם מקביל אני ישנה עכשיו מכורבלת בידיים של מישהו שרוצה בטובתי רק כדי להרגיש בעצמו טוב. מישהו שלא ייתן לאף אחד לפגוע בי. מישהו שילחם במקומי. מישהו שיציל אותי אפילו מעצמי. 

 
מישהו שקיים כרגע רק באגדות. 

לא מה שחשבתם 😅

ידעתם שבגנים של הר המור (מפלגת נעם היא מבית מדרשם) תמיד בקבלת שבת יש משפחה אלטרנטיבית? 

ככה זה כשיש גן רק של בנות. אמא(של-שבת)+אמא(של-שבת)=משפחה. 

אצל המבוגרים המצב לא הרבה יותר טוב. "כל כבודה בת מלך פנימה" רלוונטי בעיקר לשירת נשים ולביגוד. האברכיות הן אלה ש"לובשות את המכנסיים בבית". הן עובדות, מתעסקות עם בנקים וחשבונות, מתווכחות, נלחמות, עושות קניות, עושות תיקונים... בקיצור, הגברים שם, כבודם פנימה, יודעים ללמוד ולהוציא את הילדים בשישי בצהריים כדי שהאישה תשטוף רצפה (טיפשים! אסור לתת לאישה עבודות פיזיות. זה פוגע לה בגב וברחם). 

שתי האולפנות הראשונות שהעמידו בראשן אישה כבר ממזמן הן: פלך (פמניסטיות קלאסיות) ועטרת רחל (מבית הר המור)

דמות האישה האידיאלית אצלם, זאת שלאורה מחנכים בנות היא לא אישה נשית, צנועה, שקטה ונחבאת אל הכלים. האישה האידיאלית היא אמא שהיא גם אבא! 

בקיצור: 

במפלגת נעם אבא(חסר-עמוד-שידרה)+אמא(שהיא-אבא)=משפחה 

אבל אני שובניסטית אני. 

אני חולמת להיות נשית. כמו פעם. לא כמו בהר המור... 

אלא אם קראתם פה גם בשנה שעברה. (ואם כן ועוד לא התייאשתם ממני אז צלש לכם. האנוי לך יש צלש מראש)

אז איך אתם חוגגים את הבאתם של הרוגי ביתר לקבורה? ואת זה שכלו מתי מדבר? 

 חג קריפי גם לכם

גם לכן יוצא להסביר לפעמים שהאברכיות של הר המור הן פמיניסטיות וגבריות מדי? 

כי היום יצא לי בפעם המי יודע כמה להסביר את זה. בתוספת זה שאני לא הר המורניקית ושהגיע הזמן שיתייחסו אלי כמו שמתייחסים לאישה. 

זאת דרישה מוגזמת מבעלי שיבין את זה? 🤔