מעבר להרי החושך

מכירים את זה שהרב רומז לך שעזבי אותך מפייסבוק, חפשי את החברים שלך במקום אחר, ואת מבינה את הרמז וחוזרת לכלוב?

לא קרה לכם?

בליל שבת, בעלי בטעות נתקע בי ודרך עלי. 

זה בקושי כאב

(למעשה בלב הוא הוא מכאיב לי הרבה יותר)

אבל זה כאב מספיק כדי שהוא יבקש סליחה, ישאל אם אני בסדר וייתן ליטוף ונשיקה. 

אתם יודעים כמה זמן לא קיבלתי ממנו ליטוף ונשיקה?!?!?

🤔 ואחר כך אני שואלת את עצמי איך הופכים למסוכיסטים 🤔

בעצם הבעיה היא שאין לי גבולות. מישהו פרץ אותם בלי רשות. ואחר כך כולם (עו"סים, פסיכולוגים, רבנים ופסיכיאטרים) הסבירו לי שזה בסדר הפריצה הזאת. שסתם נלחצתי וזאת סתם פירצה קטנה. בכלל לא רואים אותה. זאת אשליה. 

ומאז אני מנסה להשיג מחדש את הגבולות האלה. מנסה לבנות חומה עבה וחזקה...

רק הילדים שלי מפריעים לי עם עבודות הבניה. ממיסים  את החומה במחי חיוך. או דמעה קטנה. 

איך את רוצה את הכדור קוצים שלך? 

את רוצה קוצים ארוכים או קצרים? 

כדור גדול או קטן? 

קוצים רכים או קשים? 

#שיחה_עם_יד_שרה

- איך אני יכולה לדעת שאני עושה טוב? 

- זה פשוט. אם זה כואב זה טוב. 

פיזיוטרפיה, ההתמכרות לכאב. אני כבר מסוממת, ואתם? 

כי רק פה מותר:

אם הגברים היו גברים, לא היינו צריכות פמיניזם. 

(או למה לעזעזאל לא מפריע לבעלי הדוס שגברים צופים באשתו כשהיא לא לבושה?!?? מי כיבה לו את האינסטינקטים ואיך מדליקים אותם מחדש?!?!?!?!?!)

יַחְבִּיאֵנוּ צֵל יָדו תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה.
חן יָחן כִּי יִבְחן לֵב עָקב לְהָכִינָה.
קוּמָה נָּא אֱלהֵינוּ עֻזָּה עֻזִּי נָא.

ה' לְשַׁוְעָתֵנוּ הַאֲזִינָה:

לא יודעת למה כותבת את זה פה. 

זה לכאורה הכי לא המקום לדברים שכאלה... 

מצד שני יש פה מקום לדברים כמוסים וקסומים, ואין כמוס, קסום ונשגב מזה. 

חוץ מהצום יחד עם יונק קטן (הסבירו לי מתי לשתות לשיעורים. אל דאגה) יום כיפור בשבילי הוא רגע מתוק של קירבה למי שכל השנה ובמיוחד בראש השנה, הוא "מלך עליון". ביום כיפור הוא בא אלי באישי. קרוב קרוב ונוגע... 

אחר כך בסוכות הוא יזמין אותי ל"צימר" ונתפנק קצת ביחד. נשב ונסתכל ונדבר... אבל ביום כיפור זה השיא. זה ההכי קרוב שיש. ואני רוצה להיות בשבילו הכי טובה שיש... ומי בכלל יכול לחשוב על אוכל עם התרגשות כזאת? 

גמר חתימה טובה לכולם. 

סליחה מכל מי שלא עניתי או הגבתי לו. זה לא אישית נגדכם, זאת אני שקשה לי עם העסק הזה. 

אני לא יודעת איך להגיד את זה, אבל חוץ מהזריקות לבטן יש משהו כיפי בזה שהפצעים מתאחים לאט... 

אין פה שום המלצה לנסות את זה בבית. ברצינות. 

יש לי פיה קטנה

צריכה לשמור ולהגן עליה

לחנך ואם צריך לשים גבולות

אבל בזהירות, שלא אהרוס לה בטעות את הכנפיים. 

מישהו יודע איך?