לפני 5 שנים. 8 בינואר 2019 בשעה 21:49
אני ישנה תמיד עם מאוורר...
לילה חמים ונעים גם לכם.
מקווה שהחשמל ישאר איתנו.
מעבר להרי החושך
לפני 5 שנים. 2 בינואר 2019 בשעה 22:11
היום גיליתי שהבלגניסט הקשוח שדורש מעל ומעבר וחובב בחני-פתע, הוא גם הרגיש שיודע לשים לב ואפילו לחמול כשצריך. אם הייתי מחפשת מפקד בצבא, כנראה שהייתי רוצה אדם כזה. לגבי פרופסור באוניברסיטה... אני כבר לא ממש בטוחה. זה תלוי בקורס.
בכולופן יש לי דמעות בעיניים כשאני חושבת על הרגישות שהוא גילה כלפי היום. וטוב שלא בכיתי אז, מול כל הכיתה...
לפני 5 שנים. 26 בדצמבר 2018 בשעה 21:51
מי אתם האנשים המתגוררים במרתפי הספריה?
למה אתם קוראים למקום הזה "מדף פתוח"?
אתם באמת לא סובלים אור שמש?
מה אתם עושים למי שהולך שם לאיבוד?
לפני 5 שנים. 19 בדצמבר 2018 בשעה 23:38
פנה אלי מישהו שכנראה לא קרא את הפרופיל שלי.
כשלא התאמתי לו לצפיות, הוא אפילו לא נתן להתנצל או להסביר. פשוט חסם וזהו...
לפני 5 שנים. 19 בדצמבר 2018 בשעה 21:17
אז מה... עכשיו כל שבוע תחזרי לנו עם חפירה אחרת?
אז כן.
ככה זה ארכאולוגים.
אז היום התרברבתי לחברה שלי שאני דווקא אחל'ה בחלק פקודות.
הבעיה היא שהמדריך שמע.
שמע רק חלק.
או ששמע את מה שהוא רצה לשמוע.
הסברתי לחברה שלי שאני ממש אחל'ה בלתת פקודות... כשמדובר במטבח שלי. וכשאין לחץ של זמן בשישי בצהריים.
אז המדריך החליט לבדוק איך אני בתור ראש צוות.
לא צוות בישול.
היה חוויתי.
עשיתי כמובן הרבה פאדיחות.
עכשיו אני בטוחה שאין גרועים ממני.
(אז מה אם חצי כיתה חושבת את אותו דבר רק כל אחת על עצמה)
ושהמדריך מתפוצץ מצחוק כשהוא חושב עלי. (וזה במקרה הטוב, אם הוא לא קורא אותי פה או חושב להעיף אותי מהקורס)
מזל שעוד מעט שבת.
אני טובה בלהגיד - תחתוך תפוחי אדמה, וכאלה...
נשים למטבח!
שובניסטית, כבר אמרנו?
לפני 5 שנים. 12 בדצמבר 2018 בשעה 23:08
אני מתחילה לחשוד שאחד המדריכים בקורס נמצא פה באתר...
ושהוא עלה עלי מזמן.
לא שיש לי מה לעשות עם זה חוץ מלמות מסקרנות ופאדיחות...
רק מתלבטת מה יותר מסוכן? הסקרנות או הפאדיחות?
לפני 5 שנים. 11 בדצמבר 2018 בשעה 22:00
אז מה שאת אומרת בעצם זה שאת זקוקה לכמה בעיטות בבטן לפני השינה כדי לישון בשקט?
#הריוניות_מזוכיסטיות_חסרות_תקנה
לפני 5 שנים. 8 בדצמבר 2018 בשעה 18:26
ישבתי באוטובוס החשוך. הראש של הנסיכה הקטנה על הברך שלי ובכיתי בשקט.
חשבתי על הברית של התינוק שאני נושאת. כנראה שלא אזכה להשתתף בה.
אדם אחר ואכזר לא מתכנן לוותר על הנוכחות באירוע ואני לא אעמוד במפגש איתו. בטח לא אחרי לידה.
חשבתי על התינוק שיאלץ לחכות עד שמישהו יתפנה לקחת אותו לאמא. חשבתי על הבנות שלי, את מי אמנה לשמור עליהן שלא יפגעו? הרי יסתובב שם אדם אכזר שפוגע בבנות...
ישבתי ובכיתי בלי קול. מקווה ללדת כמה שיותר מאוחר. הלוואי שבשבוע 43... רוצה תינוק אבל לא רוצה את הסבא הרע שלו.
ואז בעלי קרא לי. כבר לרגע חשבתי שהוא הבחין בחושך בדמעות שזלגו בגלל אבא שלו. אבל לא. הוא רק שאל בבהלה אם המטריה אצלי או ששכחנו אותה בתחנה.
טוב שמישהו פה מחובר למציאות...
לפני 5 שנים. 4 בדצמבר 2018 בשעה 22:50
אני מבינה שמשהו באמון ובקשר נשבר, כשאני לא מסוגלת לבכות על ידו.
זאת אומרת לא את הבכי האמיתי. זה שמגיע מבפנים בפנים.
פעם הייתי מסוגלת לבכות תוך כדי סקס.
זה אפילו היה בשבילי סימן שהגענו למקום עמוק בנפש...
אבל היום כשרציתי לבכות ביקשתי ממנו להניח לי. לצאת מהחדר.
וזה סימן לא טוב. ואני לא רוצה שזה יהיה ככה.
לפני 6 שנים. 28 בנובמבר 2018 בשעה 22:32
כבר אמרתי לכם ששירים של יהורם גאון עושים לי את זה? (עד שהרימון מחליט לצנזר לי אותם)
השיר. המילים. האלכוהול...
תהנו!
אישה חופשיה / חיים חפר
כן היא אישה חופשית
היום ליד הבר
זאת כבר כוסית שלישית
הראש שלה סחרחר
לכל מי שנכנס
תזרוק חיוך רחב
תלחש בקול נועז
חזר אחרי עכשיו
ידיים חדשות
נחות כבר על גבה
ואצבעות קשות
נוברות בתוך לבה
ולמה את בוכה
שואל אותה הקול
כשהיא אותי אותך
רואה באלכוהול
הי אתה, אתה, אתה
נגן עוד פעם את המנגינה ההיא
הי אתה, אתה, אתה
כך היא יוצאת מדעתה
מה שהיה היה
יהי אשר יהי
והיא צופה לנס
מוחה עייף הוזה
אולי עוד יכנס
לתוך הבר הזה
והוא היחידי
אולי ילחש פתיה
יהי אשר יהי
מה שהיה היה
כוסית ועוד כוסית
ריקוד ועוד ריקוד
אומרים לה מה עשית
האיש שלך אבוד
אז בכי חרישי
הופך לבכי מר
והיא אישה חופשית
היום ליד הבר