פתאום היום, בלי שום הכנה מוקדמת הרגשתי.
פתאום אהבתי את התינוק שלי ואת אחיותיו הגדולות שממש רציתי לחבק אותם, לשמח אותם ולהתפלל שיהיה להם טוב.
כל כך נבהלתי מהתופעה הבלתי צפויה, שמייד התחלתי לחשוב מה לא בסדר אצלי.
אני בהנקה, זה אמור לשמור על רמה הורמונלית יציבה, כל עוד התינוק יונק כמות קבועה. הלכתי לאיזה שיעור בליל שבועות, אבל זה לא שינה באופן קיצוני את (חוסר) שעות השינה שלי. אולי הבנות רבו אחת עם השניה טיפה פחות?
ואז נפל לי האסימון:
כבר יומיים שלא לקחתי את הכדורים שעוצרים רגשות.
זה גרם לי לתהות מה החברה מצפה ממני ולמה. ולמה זה לא טוב להרגיש.
אחר כך במוצאי חג, באורח פלא, גוגל הציע לי את הכתבה הבאה:
אל תדאגו. חזרתי לקחת כדורים. אני מאמינה שעד מחר הרגשות שלי יודחקו למקום שהרפואה המודרנית ייעדה להם.
אני מקווה שעד אז לא אגרום לאף אחד שום נזק עם איזה רגש אהבה או חמלה מתפרץ...