מעבר להרי החושך

אז איך מסכמים את הערב?

היה מוזר.

ומיוחד.

דיברתי המון.
אבל אולי כי קצת פחדתי מהשקט.

אני חושבת שיצאתי מאוד מזוכיסטית אבל לא בקטע מיני (כי התפדחתי לדבר על הצד הזה של החיים).

ונדמה לי שמצאתי חברה מגניבה ומהממת!

ואולי הכי הייתי רוצה לדעת איך היה לאחרים. כי אני הייתי עסוקה בלקשקש, ובלבדוק שאף אחד לא הלך לאיבוד וביקש עזרה במייל.

אז אין לי מושג בעצם איך זה באמת היה?!?

הלוואי שזה עשה לאנשים טוב. זאת היתה המטרה שלי בעצם... 

נראה לי שה"שכבתי עם אישה דתיה ונשואה" זה ה"איפה האלוהים שלכם היה בשואה?" של הכלוב. 

מן משפט מנצח כזה שאפשר להגיד גם כשזה ממש לא קשור... 

יש אנשים כאלה שאוהבים לתת הסברים למצוות.
הם קוראים לזה "טעמי המצוות".
אין הכוונה לסיבות האמתיות של המצוות, אלא רק למה שיהפוך אותן ליותר טעימות.
ואיך אומרים?

הכל עניין של טעם...

על הלכות נידה הם אומרים שהגעגוע תורם.
שההמתנה במשך (כמעט?) שבועיים עושה טוב לזוגיות ולתשוקה.

שהמפגש אחר כך הוא שמיימי.

אצלי זה לא ככה.

אצלי העובדה שלכל גבר מותר להעביר לי חפצים מיד ליד ואגב כך להתחכך בי, כל גבר חוץ מבעלי, עושה הרגשה רעה. מופקרת.

העובדה שבזמן שאני הכי זקוקה לו אני לא מקבלת חיבוק, גורמת לחרדת נטישה.

ההכנות לטבילה מלחיצות אותי ואני נופלת לזרועות בעלי בוכה, עייפה, וכועסת.

אני מרגישה כאילו אני נבגדת כל חודש מחדש.

אז למה אני ממשיכה עם השטות הרעה הזאת?

כי ה' אמר.

כי אני מאמינה בה'.

ואמונה זאת לא ידיעה.

אין לי הוכחות לקיומו. אם היו לי זאת כבר לא היתה אמונה.

כי ה' אמר להקשיב לחכמים ואני בידיעותיי הדלות עושה " כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ"

ואני ממש לא מבינה למה זה.

והניסיונות הנואשים לתת למצוות האלה טעם קצת מצחיקים ובעיקר מרגיזים אותי.

מרגישה שה"טעמים" האלה נועדו לאלה שלא הבינו מה זה אמון או מה זאת אמונה.

דבר אחד אני יודעת, אין שום מצווה לסבול בשקט
איפשי ואיפשי ומה אעשה ואבי שבשמים גזר עלי כך...

אז כנראה שתאלצו להמשיך לסבול אותי :)

חלום לא מציאותי. 

אתה יודע, לפני כמה ימים פינטזתי עליך. 

זה היה סוג של לאונן בלי לגעת. 

דמיינתי איך אנחנו נהנים ומשתובבים ביחד. איך אני עושה לך נעים ומתמלאת באושר. באושר ובך. 

זה אפילו עשה לי קצת רטוב. 

לא שזה כזה קשה. גם ככה בימים האלה בחודש הכל רטוב שם... רטוב ומשתוקק.

פינטזתי עליך. 

אבל אז תפסתי את עצמי. 

יודעת בדיוק מה עומד לקרות. 

זה הרי תמיד קורה. 

ככה זה כל חודש.

עד שאתה מקבל אותי חזרה אני עצובה, יבשה ובעיקר חסרת חשק. 

כשסוף כל סוף מותר,  במקום אישה מלאת תשוקה אתה מקבל גור כלבים עייף ומפוחד, שרק מחפש מישהו להתרפק ולהרדם עליו.

אתה תמיד מתייחס יפה לגור הזה. 

מחבק, מלטף ומרדים... 

אבל אני לא יכולה שלא לתהות איך יהיה אם פעם אחת תקבל אותי בשלב אחר של הגילגול הזה. אם במקום גורה חבולה עם חרדת נטישה תקבל אישה משתוקקת. גם אותך זה מעניין לדעת?

לפני כמה ימים פינטזתי עליך, עלנו...

חשבתי שזה עניין לתינוקות.

אתם יודעים, אומרים שזה חשוב להתפתחות.

שמגע עור לעור טוב לפגים.

שמנשא יכול להחליף אינקובטור.

חשבתי שמבוגרים יכולים להסתדר בלי.

למה?

כי ככה.

כי גם אמא שלי הסתדרה.

וגם אמא שלה

וגם אמא שלה...

ודורי דורות של נשים יהודיות שהסתדרו בלי מגע.

(אפילו גלולות לא היו אז, באמת שלא היה להן לאן לברוח)

ואני אחרי כל הדורות האלה מפשלת. 

כולן היו אמהות למופת.

רק אני לא מסוגלת.

בימים האלה של בלי מגע.

לא יכולה שיגעו בי אחרים.

כואב לי כשמדברים אלי.

ואחר כך צריך להתרגל מחדש.

אבל אני חיה בפחד.

בחרדת נטישה הזאת.

יודעת שעוד רגע יעלם, לא רוצה להקשר. 

לא רוצה להתרגל.

בסוף אני אפול שוב בקסם הזה, ואחריו הנטישה תהיה כפליים כואבת.

לא להאמין כמה הכאב עוד יכול להתעצם...

לשבת בלעדי ולדון כמה זמן היא תוכל להשתמש בי עכשיו, זה לגיטימי לגמרי.

אבל מאדם שאחראי לחפציו הייתי מצפה קודם למדוד לי חום ולבדוק מה מצב המיגרנה, לפני שהוא מבטיח דברים...

אצל כולם זה ככה?

מי?
כל מי שמרגיש קשר כלשהו לשליט העליון 😄 וכמובן גם לBDSM
מתי?
יום שלישי ו תמוז ה19 ליוני בשעה 19:30
איפה?
בירושלים עיר הקודש, מיקום מדויק יימסר לנרשמים כ-יומיים לפני המפגש.
מה עושים?
פיקניק. מוצרים סגורים באריזה בלבד. הסברים לנרשמים במייל.

אז למה אתם מחכים?

dossmunch@gmail.com‏

מה זה מאנץ'?
מאנץ' הוא מפגש חברותי ונינוח, בסביבה ונילית, של אנשים שמתעניינים או מתעסקים בבדס"מ. מטרת המפגש היא חברתית בלבד - אין זה פליי פארטי,מסיבת סקס, או אפילו ערב פנויים פנויות.
מאנצ'ים יכולים לעזור למי שרק החל להתעניין בנושא, למצוא אחרים שאולי יוכלו לסייע לו להרגיש יותר בנוח, ויותר מיודע. הם מאפשרים מרחב בו ניתן לבקש עצות ולחלוק אנקדוטות אודות חוויות בדס"מיות.

מה זה מאנץ' דוסים?
מאנצ' דוסים הוא מאנצ' שמיועד לכתחילה לציבור הדתי והחרדי. כמובן שכולם מוזמנים, אבל המטרה היא לייצר סביבה שבה ירגישו בנח לדבר גם על העולם הדתי והבדס"מ.

להזכירכם:
ההרשמה אך ורק ע"י שליחת אימייל ל-

‫dossmunch@gmail.com‬

המיקום המדוייק יישלח אליכם למייל כיומיים לפני האירוע.
כל משתתף חייב להרשם בנפרד.
ההרשמה נסגרת ערב לפני המפגש בשעה 20:00.

כללי התנהגות בסיסיים:

שימו לב - הכללים האלה בתוקף לפני ואחרי האירוע!

1. הנכם מתבקשים לשמור את פרטי המפגש והמיקום שלו לעצמכם בלבד, ואם משהו/י מבקשים מכם פרטים אנא הפנו אותם לכתובת דואר ‫dossmunch@gmail.com‬

2. מקום המפגש הוא מקום ציבורי וונילי. הנכם מתבקשים לבוא בלבוש שהייתם לובשים לארוחת ערב במסעדה עם הדודה (הונילית) שלכם. ציוד בדסמי בולט כמו שוטים, חבלים ומצבטים - נא להשאיר במכונית במגרש החניה או בבית.

3. אחרי המפגש, אתם מוזמנים לכתוב בבלוג/פורומים ברשת על החוויות שלכם במאנץ',בתנאי שאתם כותבים על עצמכם בלבד מבלי לחשוף כינויים או שמות של אנשים אחרים או/ומיקום המפגש.

4. הצוות במקום המפגש איננו חלק מהמאנץ' - אתם מתבקשים להתיחס אליהם בכבוד, אל תשתפו אותם בנושא המפגש או בדעות שלכם על מהו בדסמ.

דבר חשוב לציין: כשמישהו מציג את עצמו במפגש בשם מסוים, יש להשתמש בכינוי זה, גם אם הכרת אותו גם בשם אחר. כמו כן, כדי לשמור על פרטיות, אנחנו מבקשים שלא לציין בפורומים או במקומות אחרים את השמות או הכינויים של האנשים שהגיעו למפגש. לא כולנו מחוץ לארון. שימו לב: אין לצלם במאנץ'!

עוד דבר חשוב לציין: עצם ההשתתפות של מישהו במאנץ' איננה הזמנה לסשן או לתחקיר על אורח חייהם. מומלץ לא לשכוח, שגם בבדס"מ, לא פירושו לא.

ודבר אחרון, (באמת!!!) מכיוון שמדובר במאנצ' דתי, נשמח אם תגיעו בלבוש שלא יגרום לחוסר נוחות בקרב המשתתפים. תודה!

היתה לי תקופה שקטה כזאת.

הייתי מן מת מהלך.

לא רציתי, לא הרגשתי, לא חלמתי...

והיה לי טוב עם זה. 

שקט...

אולי זאת דממת מוות, אבל הויי, כמה טוב זה שקט.

שוקולד, קנדי קראש... משהו קר ומתוק לשתות. 

פשוט.

שקט.

רגוע.

שלו.

זה היה כל כך נעים...

אז אני לא מבינה מה קרה ללב שלי. למה הוא פתאום התעורר? מישהו ניסה להעיר אותו? למה הוא עושה לי את זה? ובכלל, מי עושה את זה? אני בטוח לא. אני כל כך נהניתי מהשקט שלי...

מרגישה שסערה מתקרבת. הלוואי שאצליח לשים את האצבע במקום המתאים בסכר. הלוואי שהיא תגמר בטוב. הלוואי שכבר תגמר. 

ביום שישי הקרוב יהיה לנו אירוע משפחתי באזור תל אביב, ואני עוד לא בטוחה שאני מסוגלת לעמוד פנים מול פנים עם הבן אדם שהרס לי את החיים...

בעלי כנראה כן יפגוש אותו. ואולי גם הילדות.

אז אני מחפשת מקום בטוח באזור תל אביב שבו אוכל לבלות ולהסיח את דעתי. חשוב שלא תהיה שם סיטואציה שמזמינה התאבדות מהסרטים. 

זה ממש לא צריך להיות מקום מסעיר. וכדאי שגם דוסה כמוני תצליח להנות שם בלי לחטוף הלם תרבות. 

וכמובן אין צורך בהקשר בדס"מי. סתם מנצלת את העובדה שיש פה כנראה כמה תל אביבים. נניח בפייסבוק שלי אין הרבה כאלה... 

רעיונות ועצות יתקבלו בברכה! 

תודה צדיקים!

אני זוכרת איך בתור נערה אהבתי לדמיין:

שערים, אבירים, מגדלים, סוסים ומסעות...

נסיכה יפיפיה שבויה במגדלים. 

רומנטיקה שאין דומה לה. 

קסם שלעולם לא נגמר.

געגוע וכאב מתוק.

לנסיכה שכולנו חולמים להיות אבירים לה...

חג שמח!