מעבר להרי החושך

וכלובי השאיר לי מתנה... 

אתה יודע, בלילות שבהם אני לא נרדמת בין הידיים שלך, אני לא ממש מצליחה להפסיק לזוז. משהו בי לא רגוע. אני לא יודעת איפה להניח את הראש ואיפה את הידיים. ועם הרגליים אני בכלל לא יודעת מה לעשות, אז הן לא מפסיקות לרעוד. 

ויש את הואדי הזה בין המיטות? אז השמיכה שלי כל הזמן כמעט נופלת לשם. נופלת ומושכת אותי אחריה. ובחיי שאני גם ככה מרוסקת. ודם יורד לי בשפע (רק חבל שהתקלחתי בחושך. אם כבר מחזור, לפחות שנהנה ממנו במקלחת, לא?) אני לא צריכה עוד פציעות בתקופה הזאת. 

את זה כתבתי ביום שישי בכלל. ישר למייל שלי בשאריות הסוללה של הפלאפון...

בדרך כלל רואים את הברק לפני ששומעים את הרעם, אבל זה רק בתנאי שאתם לא נמצאים בתוך הענן.

הבומים היו חזקים כמו יריות, אבל נשמעו אחרת. התנודות במתח החשמל שרפו לנו את כל הנורות וגמרו לי את המאוורר (חייבת מאוורר בלילה. גם בחורף. שיהיה מכוון לקיר ויעשה לי רעש וקצת תזוזה באוויר). אין פה כמעט קליטה. גם הקו של בזק השתגע.

בלילה קמתי כמה פעמים לראות שהבנות מכורבלות היטב בפוכים. הן לא התעוררו מהרעם הגדול.

אני אוהבת את הסערות האלה, שרצים בין הבתים של השכנים לראות אם הכל בסדר או אם גם אצלם אין חשמל. משהו בניתוק מהציויליזציה ובתלות בחסדי שמים והשכנים מרגיע אותי.

בסוף אפילו סגרתי את החלון, התכרבלתי בפוך ונרדמתי.

שונאת אפילו את עצם זה שכתבתי שאני שונאת. 

הלוואי שמישהו כבר יזרוק אותי למיטה ולא יתן לי לזוז...

וברגע זה אני כל כך שונאת את עצמי. אין לי מושג למה. אבל אני שונאת כל כך. הולכת להתפוצץ. רוצה לצאת לסעור עם הרוח.

מטפורה, דב של מתמחה, סליחה אם הכעסתי. אני קטנה וטיפשה ואין מי שישגיח עלי... 

הבובה הקטנה שלי ירשה ממני את התלתלים. 

היא התעוררה לא מזמן בבכי מטורף. 

הרמתי אותה ונתתי לה להתחפר בי. כמו שהיא אוהבת, כמו שאמא צריכה להיות בסערה שכזאת. 

וחשבתי על מה שאמרת. שאני זקוקה לחום ואהבה. 

ואז חשבתי על זה שגם בסערה הזאת יהיה לי קר. אתה לא תחבק אותי ואני לא אסגור את החלון. אף אחד לא ילטף לי את התלתלים עד שארדם רגועה. 

הבוקר יצאתי לעבודה לפני שהנסיכה המתולתלת התעוררה. 

כשהלכתי לתחנה חשבתי על מה שאמרת. ועל כמה אני רוצה עתיד טוב יותר לבנות שלי, וכמה אני פוחדת שהן ייצאו כמוני. 

ואז השיר הזה, ברדיו. והשמש היתה מכושפת הבוקר. היא צבעה את העולם בזהב ואפור. העננים רקדו סביבה אבל לא נגעו בה. 

אף אחד לא שר לי את השיר הזה. ואם אמא פתאום תשיר לי אותו אני בטח אתעצבן. זה ירגיש לי פלסטיקי כזה. 

אבל זה נראה לי כל כך מתאים לבובות שלי. לנסיכות הקטנות. שרק לא יגיעו למקומות שאני הגעתי אליהם... 

(מוקדש גם לכל הבובות פה בכלוב. הקטנות-גדולות. תאמינו בשיר הזה? בשבילי?)

ופתאום הוא אומר לי בקול מלטף מילים עמוקות וחודרות כל כך. והפצע כואב ופועם. והוא כל כך חי.

פעם כשהייתי קטנה ואמרתי לאבא שכואב לי הראש, הוא ענה שזה סימן שיש לי ראש... 

אולי צדק הפסיכיאטר שאמר שמשהו מנותק אצלי מעצמי.

אולי הגוף מהנפש.

אולי גם חלקים מהנפש התנתקו זה מזה.

כבר מזמן אמרתי שאני מפורקת.

בסיור במעבדה אמרו לנו שאין לימודי רפאות בארץ. ושאין פה הרבה רפאים.

ואני בכלל לא פכית. רק רציתי להיות.

כבר כמה חודשים שאני רוצה לבכות וזה לא יוצא.

כאילו משהו חוסם את המעיין. משהו סגור.

ואני כל כך צמאה...

עד זוב דם

רכושנות.

זה כל כך מקסים בעיני שגבר נלחץ ברגע שמישהו רק מעיז לדבר עם האישה-גורה שלו. אפילו לא לדבר, רק להעיף מבט. 

לא, לא זכיתי היום לזה, אבל ראיתי אצל אחרים. ואפילו רק לראות את זה עשה לי לחייך. 

לא לדאוג לי. גם עלי רבים. זאת אומרת פיזית. הולכים מכות מעלי. עלי. 

ככה זה כשיש יותר מילד אחד :)

פוסט קצת קשה. בטח עוד מעט זה יעבור. החזיקו מעמד.

זה לא בדס"מ, זאת אני. 

אני זוכרת איך בכיתי לבעלי שלהקריב ילדים זה לא יהודי. רק דברים רעים יצאו מזה.

אז הוא הזכיר לי שיש כיבוד הורים שלו, ואנחנו לא הורגים את הילדה. היא רק קצת סובלת, כמו בחיסון וכמו בתוך הסלקל בדרך. לא נח לה הזיפים, והוא לא ממש יודע איך להחזיק תינוק, אז מה? נכון שהאורטופד אמר שעדיף כמה שפחות בסלקל, אבל זה רק עוד קצת, רק הסעודות שבת, מה זה לעומת כל הנסיעות שלה?

הקשבתי לו. כי רציתי חיים נורמלים לבת שלי. חיים עם סבא וסבתא משני הצדדים. כי ככה זה שמח ונורמלי. 

אצל הנוצרים, מי שקדוש, מתנזר. הוא חי מעל הטבע ומעל היצרים.

אצלנו זה לא ככה. מי שמתנזר, חייב אחר כך להביא קורבן חטאת. היהדות דורשת ממנו ללכת עם הטבע ולהעלות אותו. להילחם באינסטינקט האמהי זה לא יהודי. תראו מה קרה אחרי שהקרבנו קורבנות למולך.

תראו מה קרה לאמא שנאלצה להתעלם כל כך הרבה זמן מהבכי של הילדה שלה. 

אני לא אומרת שצריך לחיות פרא. צריך חוקים וסדר. אבל אם יש בכם משהו טבעי, פראי ובראשתי כזה, תחשבו פעמיים לפני שתחנקו אותו. לי זה עדיין עולה ביוקר.