ובכל זאת יש פה משהו מדוייק ונוגע
אבל אישה כתבה את זה,
לא יודעת איך זה מהצד השני.
בכל מקרה, עם כל התסבוכות שלי ושל הסביבה שלי, השיר הזה הוא משאלה.
צרופה בתוכי/ רחלי ראובן
אני ארפאך
את תראי
אני אוהב אותך
עד שתתמלא בטנך
עד שיגאה הים בתוכך
ויפזזו גליו
וישירו צדפיו
אשה צריכה להיות אהבה צרופה לעצמה
אני אהיה לך הנשר
הנזכר במעופו
בכנפיו העצומות
בהדרו
אני אשקה אותך
היכן שיבשת
ואמזוג עלייך טללי אלוהים
שיהיו תאייך מאירי חיים
אני ארפאך
את עוד תראי
אותך קבלתי מכל נשמות העולם
אותך הלבישו על גופי
הנאבק
הנאסף
הקיסרי
מבטן אמי
"הנה את" , אמרו לי
"כמה טוב שבאת", אמרו לי
"אור ירד", אמרו לי
ולא מספיק נזכרו בי המילים האלו,
לא ריפדוני דיי
לא נחרטו בי עד קצות
אשה צריכה להיות אהבה מצטרפת לעצמה
אני אבנה בתוכך
עץ חזק וזקוף,
שיודע כמה פרי מנצנץ הוא
כמה נישאים ענפיו אל שמים
כמה שורשיו מיניקים צמאונות
אני ארקוד את קיומך
ואדבר בעדך
אני ארפאך
בי נשבעתי
אשלח אלייך את כל המילים
ואקשיב לך אינסוף הקשבות
אשה צריכה להיות אהבה רציפה לעצמה
שלא תתהלך כקבצנית
משחרת
לפת
שתהא ליטוף מתמשך לכל גווניה
להבת עד לנפשה
לחש יוקד כמטרונום:
"את אהובה
את אהובה"
נותר לך רק להאמין לי
