Young Gods

עברת לאיטליה לפני שנה, זוכר?

נפרדנו ואז השתגעתי קצת, אמרת שאתה צריך הפסקה מכל העולם, לא רק ממני, וטסת לאיטליה. רציתי לומר לך שאיטליה זה בקושי כמה שעות טיסה מכאן, ושזה לא ממש הפסקה מהעולם בכלל, אבל אתה לא היית מקשיב גם אם הייתי אומרת.

וזה מוזר איך שיחקת אותה פגוע כשבעצם אתה זה שבחרת להשאיר אותי מאחור. אבל אתה יודעת איך זה, מזלות אריה. אתה לימדת אותי. אתה קשוח ולא מוותר על האגו, אמרת. לב ממרגרינה ועור מפלדה, ודווקא בגלל זה תשכח ממני מהר. והאמת, צדקת.

תוך ארבעה חודשים אני והלבד הסתדרנו יפה, ואפילו הסכמנו למישהו להצטרף אלינו. אבל הוא לא היה אתה, ואולי בגלל זה פשוט לא הצלחתי לאהוב אותו.

הוא לא ידע לבלגן את הכל כמוך ותמיד הזמין את אותו הדבר בכל המסעדות והוא היה יפה, אלוהים יודע כמה, אבל לא מעניין. ובשלב מסוים הבנתי שזה הוא ולא אני, אבל אמרתי ההפך. וגם הסיפור הזה נשכח ממני.

מאז עברו במיטה הזאת לא מעט. הספקתי גם להחליף את המזרן אחרי שהתחילו לי הבעיות בגב. הכל זה המיטה בבסיס, אני אומרת לך. אינעל דודה שלהם.

אבל תחשוב על זה, המיטה שלי כבר לא מכירה אותך. יש לה ריח של חדש ושל בשמים מתוקים שהיית מעקם עליהם את האף. רק קלווין קליין היית קונה, כמו של הפרסומות, והייתי מרוצה עד הגג, כי בשמים של גברים נשארים הרבה יותר זמן מהבשמים שלנו. ואיכשהו זה התאים לך, אתה יודע?

ממך הבנתי איך אפשר להיות נשית גם בתוך בגדים של גבר, כי גם למחלקות שלכם בזארה הייתה לי חיבה מיוחדת, לא רק בסופר-פארם.

הייתי לוקחת את כל החולצות אקסטרה לארג' וזה היה נראה בדיוק כמו השמלות האלה שאתה רואה על סיניות באיביי, אפילו יותר יפה. הייתי מסתובבת בחדר ואומרת לך נו, איך? ולא יכולת להפסיק לחייך.

עברה שנה מאז שטסת לאיטליה, ואני חושבת שכל העניין עם המזלות זה בולשיט. קראתי על זה קצת, אפילו הלכתי לאיזה אחת שתפתח לי קלפים. היא אמרה לי שאתה לא חוזר, וביום ששלחת הודעה הבנתי שזה הכל שטויות. בכית. אמרת שחזרת, ואני לא ידעתי מה להגיד. אמרת שאתה מתגעגע, שעשית טעות. אמרת שהעולם הזה גדול עלייך, שאתה צריך אותי. בבקשה. ואני גמגמתי, תבוא בשבע.
אז באת. ורק לפי הריח של הקלווין קליין שלך, שלנו, ידעתי שזה אתה, כי כל השאר היה אחרת.

הירכיים שלך היו צרות, ארוזות להפליא בתוך ג'ינס שאפילו הזרוע שלך לא הייתה מצליחה להידחק אל תוך אחד מהשרוולים שלו לפני שנה. נדמה כאילו איבדת קצת מהישראליות כשאיבדת את המשקל. הפכת להיות אירופאי. לבשת מעיל שחור ארוך וטימברלנד שחוקות והסתכלת עליי אבל לא העזת לעבור את סף הדלת.

בלב אני יודעת, יודעת שאתה שונה. אבל לא רצית להיות. מבפנים נשארת אותו דבר. ודווקא אתה זה שהתחלת ואמרת, תשמעי, אבל אני אמרתי שאולי כדאי שתיכנס כי מתחיל להתקרר. לא כי באמת התקרר, פשוט כי רציתי שתראה איך נראית הדירה שעזבת. וזה עבד.

העיניים שלך נהיו גדולות כמו צלחות עד שהגענו לסלון, למרות שזה בדיוק שלושה צעדים וחצי מהדלת. השתנה כאן, אמרת. ואני אמרתי שיש לך הרבה להשלים.
למחרת התעוררנו באותה המיטה. אני אפילו לא זוכרת איך, בחיי. אני רק זוכרת שהתעוררת כי משהו דגדג לך באף וכשפקחתי את העיניים מצאתי אותך כרוך סביבי, כפית גדולה עם קווצות שיער שטני בנחיר. ולמרות שלא ניסיתי להסתובב, התעוררת.
אני נשאר, לחשת.

ואני לא יודעת למה, אבל פתאום היה נדמה לי כאילו מעולם לא עזבת.

תגיד, לימדו אותך פעם מה זה דחיית סיפוקים? ואני אפילו לא מדברת על סקס, באמת. נשבעת לך.

אני מדברת על איך שאתה עושה דברים בלי לחשוב ורוצה לטרוף את כל העולם הזה וחושב שמגיע לך הכל. ואם זה נשאר בינינו אני מוכנה להודות שבאמת הכל מגיע לך, ואפילו את הירח הייתי מורידה בשבילך, אבל אני רוצה להרגיש שאתה שווה את זה.

אני יודעת שאני לא היחידה שאתה אומר לה את כל הדברים האלה, אבל זה לא מפריע לי. זה עניין של אופי.

ואתה, אתה חייב לפלרטט. מה אתה בלי זה? אבל תבין, זה שאתה יפה ומיוחד כל כך לא אומר שמותר לך להתייחס אליי איך שבא לך.

בלב אני יודעת שבלב אתה יודע, רק אני מתאימה לך, ואולי זה מה שמפחיד אותך כל כך.

להצליח להתמסר רק לאחת, ואולי אפילו לאהוב את זה. אבל בסוף זה מה שתעשה. אני מקווה.

ורק רציתי שתדע שאני כאן, ושלמרות שרציתי מישהו אחר עד עכשיו פשוט אי אפשר להתעלם ממך, ואם תתן לי אני אעשה אותך מאושר.

לא כמו בסרטים, כמו בחיים האמיתיים.

הגיע הזמן שתצא מהבועה שלך, אני הפנטזיה הכי יפה שלך. קראת בפתקים שלי בפלאפון מה אני חושבת עלייך. יאללה, תהיה אמיץ כמו שאתה טוען שאתה. מה אכפת לך?
מקסימום נתאהב מחדש

אהבה שלי, 
אני יודעת שאתה שונא שאני קוראת לך ככה אבל זה מה שאתה, ולא יכלתי לפתוח את המכתב הזה בשום מילה אחרת, כי זה פשוט לא היה מרגיש נכון. ואיתך זה הרי הכי כן.
רציתי שתדע שהחיים עוד מלמדים אותי ללכת אלייך. מלמדים אותי לאהוב אותך מהבטן, כמו שנהגת לומר. רציתי שתדע ששום דבר כאן לא גמור ואולי אפילו לא התחיל, לא עוד פעם, בכל אופן.

רציתי שתדע, שאני קיימת ונושמת ואוהבת אותך, רק אותך. ולא משנה לי מה אומרים עלייך גם אם אני קצת מעורערת. אין ביכולתי למנוע מידיים אחרות לגעת בך, אני רק יכולה לקוות ששלי הכי נעימות לך על הגוף, על הלב.
רציתי שתדע שאנחנו זה לתמיד, אתה מבין, זה לא עכשיו או אף פעם. אין משפטים דפוקים כאלה. אתה מקווה שבספר הזה שלי אכניס רק משפטים אמיתיים, אתה גם קצת מקווה שאכתוב עלייך. רציתי שתדע שאתה, אתה הכי אמיתי לי,

במציאות ובדמיון.

כי כשאתה איתי הכל נמחק ונעלם, וכשאתה לא אז אני יכולה לדמיין אותך גם בעיניים פקוחות, כשהכל רועש, והזיכרון שלך יעלה מעל לכל שגרה מחורבנת שתהיה.
רציתי שתדע שמגיע לך הכל, הכל. מגיעה לך אהבה שלא תגרום לך לבכות ולהתייסר במחשבות, אבל אני כל כך רוצה להאמין שאתה לא רוצה אהבה אחרת למרות הכל.

רציתי שתדע שאני מצטערת. למרות שאתה לא טלית שכולה תכלת, אתה עדין יותר מענן. ואני מצטערת על כל הפעמים שהכאבתי לך, ועל כל הפעמים שבכית בגללי. זה כאב לי לדעת.
רציתי שתדע שאני מאמינה בנו, ואוהבת אותנו, ואוהבת אותך, כל כך.

רציתי שתדע שאני לא מוותרת עלייך גם כשזה נראה כאילו מיציתי. אי אפשר למצות אותך, כל יום אתה משהו אחר ואני רק מתאהבת יותר.

רציתי שתדע שאתה כל מה שחיפשתי, מבלי לחפש. פשוט באת. רציתי שתדע שאני אסירת תודה על כך. אסירת תודה עלייך, ועל כל החיוכים שלך, ועל כל הנשיקות המתוקות שלך, ועל איך שאתה גורם לי להרגיש.
רציתי שתדע שאני לא הולכת לשום מקום. אף פעם. לא בלעדייך.
ממני,
.

אתה לא תעצום עין הלילה
בגללי
אני יודעת זאת
ועדיין לא מצליחה
לחוש אשמה
יש בי
גאווה קטנה
שנאכלת לאט לאט
על ידי המצפון
האם אפשר לאהוב אותך
ובו זמנית
להכאיב לך בכוונה?
זה פשוט ש
אני עוד מנסה לוודא
שאכפת לך.
תעצור אותי
שנייה לפני שאתה מתמוטט
מפצעייך
ואחבוש אותך בחיבוק.

אני יודעת שלא בשביל זה האתר נועד אבל בזמן האחרון מצאתי אהבה לקריאה של הבלוגים פה

אז מי הבלוג שאתם הכי אוהבים לקרוא? תמליצו :) 

ובקשר לכתיבות שלי, יכולה לשתף אתכם שיש מישהו שתופס לי את כל המקום בלב ומפנה לי הרבה מקום בפתקים בפלאפון כי ידוע שהרבה יותר קשה לכתוב כששמחים 

ואתה יודע, זה פשוט טירוף. כי בוקר אחד אתה יכול לקום ולאהוב אותי ובוקר אחר אתה תרצה לזרוק עליי את הנעליים שאני בעצמי בחרתי לך, אבל זה בכלל לא משנה כי כל עוד אכפת לך זו עדיין אהבה. ככה אומרים בספרים, באמת.

ועכשיו גם אני מרגישה את זה. זה נוראי. מה זאת אומרת למה? תגיד לי, אתה פגשת פעם בחורה שיכולה להדביק לך את כל התאים בגוף עם העיניים ככה שאתה לא יכול לזוז? נו, אז מה אתה מדבר. מחר בבוקר אני אגיד לך שאני לא רוצה לראות אותך יותר בחיים שלי, כן. אולי אפילו אחשוב על משהו יותר דוחה. אני יכולה, בחיי. אבל אלוהים, כמה שאני אוהבת אותך עכשיו. וכמה שאני רוצה שאתה תדע, אבל, אתה מבין, עד מחר אולי זה ייעלם לי, ואז מה אני אגיד לך? אתה תגיד שאני אוהבת אותך רק כשזה מתאים לי, אבל אני באמת באמת רוצה לאהוב אותך כל הזמן. פשוט לא תמיד אני מצליחה, ואז אתה כועס.

אבל אני מבינה אותך,אני לא הייתי רוצה שאתה תאהב אותי רק מדי פעם. גם אם אני באמת היחידה שאתה אוהב.

אבל מי מאמין לי, נכון?

אף פעם אל תאמין לבחורות מוכשרות, תאמין לי. הן לא ממציאות כלום. הן כותבות את זה ככה, איך שזה. ואם הן כתבו שהן שכבו עם מישהו, אז הן שכבו איתו. תזכור את זה.

אף אחד לא יכול לתאר ככה סקס מבלי לעשות סקס. ואם כן, אז אני כבר לא יודעת מה אמיתי בעולם הזה.

אתה תמיד אומר שאתה הולך להרוג את כל הדמויות ששכבתי איתן, ואז לשכב איתי. ואז להרוג גם את עצמך.

אני כבר ממזמן סיימתי לדבר על אהבה, אתה לא מקשיב? עכשיו זה היה שיגעון. נו, כל אהבה היא קצת משוגעת. גם כל בחורה. פשוט לא על כולן זה נראה טוב כמו שעליי.

בא לך אישה יפה וחושבת.
בא לי שנשב ביחד בערבים רגילים, נעשן ג׳וינט ונדבר על החיים. נסכים על הרבה, נחלוק על לא פחות.

נתווכח ונמצא שגיאות בדברים של השני ונשתמש בהן כדי להכריע את הוויכוח לטובתנו.

ואז, אז יהיה לנו את המבט הזה, דקה של בהייה, זה בעיניים של זו, כמו שאנחנו עושים כל פעם אחרי וויכוח מעניין, הדקה הזו שאנחנו חולקים האחד עם השנייה וכל אחד לעצמו, כי ב60 השניות האלה אנחנו מעריכים את מה שיש לנו ביחד.

60 שניות שבהן אסתכל עלייך ואהיה שמחה כי הוכחת לי שוב שיש לי עוד כלכך הרבה מה ללמוד. ממך, ועלייך.

בא לי לחשוב על השיחה שתיהיה לנו בערב, אחרי שהיום העמוס הזה יגמר. נדבר על היום שהיה ותזכיר לי את מה שאני מאמינה בו, ותצעק עלי שאני חייבת להפסיק לתת משקל גדול לדברים קטנים, בדיוק כמו שאתה אומר לי בכל פעם שאני מספרת לך שיעל מהעבודה קנתה את אותו הסוודר שהייתי בטוחה שיש רק לי.

נדבר ביחד על כמה שהעולם שלנו מדהים, ואיך סבבה שזו הרגשה ששנינו חולקים.
בא לי להתרגש כל פעם מחדש מהמחשבה שאתה שלי, ואני שלך. בא לי להתרגש מהעולם הזה שיש רק לנו, ושאף זר לא יבין כי הוא לא הרגיש ולא ירגיש את הדבר המדהים והמיוחד הזה שבנינו.

בא לי לחוות אותך כל לילה. לטבוע בעינייך ולאבד את עצמי בין זרועותייך.

לתת לך להוביל ובין רגע להתהפך ולשנות הכל.

נעשה אהבה, ולפעמים אפילו נזדיין.

ואחרי שנגמור, נשכב זה לצד זו, נסתכל לתקרה, או לכוכבים שבשמיים, נביט אחד על השניה ולא נזיז בכלל את השפתיים. נעריך את הרגע הזה שעכשיו, ואת החוויה שהוספנו לאוסף החוויות שאנחנו צוברים יחד כבר תקופה.

בא לי שנקום בבוקר מחובקים, ואני אגיד תודה על עוד בוקר נפלא, ושלא נחנקתי בלילה מהתלתלתים הטבעיים והיפים שלך שאני כלכך אוהבת.

אסתכל עלייך ישן ואשמור לעצמי את ההנאה של הדבר.

אכין לך ארוחת בוקר, ואסחט לך מיץ תפוזים, אביא לך את הארוחה למיטה עם מגש העץ שקנינו באיקאה.

אתה תהיה מופתע כאילו זו בכלל לא הפעם ה3000 שאני עושה לך את זה.

נאכל ביחד, כי מי שאוכל לבד מת לבד, והרי אין לנו דבר לעשות בעולם הזה לאחר שהשני יעזוב אותו.

בא לי ללמוד אותך, ולחקור את העולם שלנו.

בא לי שניפול, ונלמד איך לקום, ביחד.

שנחווה קשיים ושלא יהיה לנו קל, כי שנינו יודעים ומאמינים ששום דבר טוב לא בא בקלות, ושהדרך לאהבת אמת אינה חלקה ונקייה ממכשולים.

נסכים לא להסכים, ואף פעם לא נעמיד פנים. תמיד נאמר את מה שאנחנו מרגישים, ולא נשמור בבטן, כדי שישאר מקום לפרפרים.

נעשיר אחת את השני וההפך, מבלי להשתמש בכלל בכסף. נתעשר ולא נפסיק אף פעם לרצות עוד מעושר האהבה ועושר המחשבה.

אלו מעולם לא חסרו לנו, אך סביר להניח שמעולם לא נדע מהם מספיק.
אתה תספר לי על מחשבה מעניינת שהייתה לך היום, או על עוד מעשה טוב שעשית, רק כי הרגשת שזה הדבר שנכון לעשות.

ואני אשב מולך, מתפעלת ונדהמת מהעומק שבך.

אתה תסיים לדבר ואני אבקש ממך סליחה.

אבקש שתחזור שוב על דברייך כי לא הצלחתי להקשיב לך. כל מה ששמעתי היו פעימות ליבי.

היה לי מן הרגל לקחת את היד שלך
ולנשק לך את קצות האצבעות
הייתי אומרת איך אתה

מצליח ללטף איתן את כל הלב שלי
אפילו כשהן
בתוכי
אפילו כשאנחנו לא מתרכזים
בלאהוב.

אתה גורם לי לרצות להיות טובה יותר.
אני לא תמיד יודעת מה זה אומר אבל לפחות אני כבר לא נמשכת למצית כל פעם שאני עצובה.
אני לא אומרת שאתה קיים כדי לתקן אותי אבל אני קיימת כדי לתקן אותי וזה משמח אותי כי אנשים כמוך הם אמיתיים וזה לא העולם שחשבתי שזה יהיה.
זה כמו ליפול כל פעם מחדש ופתאום לגלות שאני יכולה גם לקום ופתאום כוח המשיכה מקבל משמעות חדשה.
אני שונאת לגרום לזה להישמע כאילו אתה העולם שלי-
כי אתה לא.
אבל אתה נותן להכל משמעות נחמדה יותר.
אני כבר לא מתעוררת כדי לחכות ללילה שיחזור, וכשהכל מסביבי נהיה רועש מידי אני כבר לא הולכת לאיבוד במחשבות על מכוניות שלא מספיקות לעצור ועל בניינים ממש גבוהים.
אני רק חושבת לאן הרכבת הזאת לוקחת אותי ואני מקווה שאליך.
אני לא אומרת שאהבה מתקנת הכל-
כי היא לא.
זכוכית עדיין תישבר גם אם תצייר עליה דברים יפים.
אבל לפעמים הכל מרגיש נסבל יותר איתך כי בפעם הראשונה פתאום יש עוד מישהו וחיוך כבר לא מרגיש כמו משקל כבד כל כך.

רוצה לדבר על זה? בוא נדבר על זה,
בוא נדבר על העובדה שברגע שאתה נועל את הדלת של החדר אני כבר ערומה .
בוא נדבר על זה שאמרנו שאנחנו ׳רק ידידים׳ ובכל פעם שאני רואה אותך אני מדמיינת איך אני מפרקת לך את הצורה, סליחה איך אתה מפרק לי את הצורה, שכחתי שאתה הגבר.
בוא נדבר על זה שבכל פעם שאתה שולח לי הודעה אני מהופנטת למסך דקה שלמה בעצם על מי אני עובדת חמש דקות רצופות זה רק המילים שלך ואני.
בוא נדבר על זה שאתה תמיד מסיים את הבירה שאני מכורה אליה,ואז מנשק אותי חזק כדי שאטעם את הבירה או אולי אותך וזה לא באמת משנה .
בוא נדבר על העובדה שהמילה ׳התמכרות׳ קיבלה ערך חדש ומיוחד אצלי.
בוא נדבר על זה שאתה מחביא לי את הסגריות במגירה הגבוהה מעל הטוסטר במטרה שאתייאש ואפסיק לעשן,וכשאני מוצאת את האפיקומן אין פרס, במקרה הטוב סקס על השולחן במטבח ובמקרה הגרוע במלונה של הכלב של השכנים.
בוא נדבר על זה שאני מתחננת שתחבק אותי בלילה ואתה מקציב דקות לחיבוק ומפעיל סטופר ׳10 דקות למנאייק׳.
בוא נדבר על העובדה שכל לילה אני נזרקת על המיטה אחרי הלימודים ואתה אחרי עבודה וככל הנראה אתה באמת חרמן 24 שעות ביממה כי אתה ישר מנתר עלי ומתחיל עם העבודה השנייה.
בוא נדבר על העובדה שאתה גרמת לי להרגיש כל מה שאי פעם רציתי.
בוא נדבר על זה שאתה תמיד רב איתי בדרך לבית על כישורי הנהיגה המוצלחים שלי ועל זה ש׳עברת טסט ראשון כי פלרטטת עם הבוחן׳.
בוא נדבר על זה שכשחברים שלך מתקרבים אלי אתה ישר עוטף אותי ומניח יד על המותן ,מחזיק אותי חזק כדי שכולם ידעו שאסור בזמן שמותר.

מקרב אותי אלייך ועומד כמו מלך ,שנייה אלך למצוא סמרטוט לנקות לך את הכתר או שפשוט אשתמש בי?
בוא נדבר על זה שאתה ׳לא בנוי לקשר׳ ,אתה מפחד לפגוע בי אבל שומר אותי רק לעצמך.
בוא נדבר על זה שהחולשה שלך זה בלונדיניות ובכל זאת אתה גורם לי ולשיער החום שלי להרגיש הכי יפה בעולם.
בוא נדבר על זה, בוא נדבר על המשפטים שאתה מלחין בשביל ללכוד אותי וכמה טיפש אתה יכול להיות בשביל לא להבין שהמבט שלך עושה את העבודה .

וכמה שזה מצליח לך, מאחד עד עשר? 69 בערך.
בוא נדבר על העובדה שאני עקשנית ובו זמנית עבד לחוכמה ולפשטות שבך.
בוא נדבר על הלילות שרווים בוויסקי טוב, לילות שלא אשכח וככל הנראה לא אזכור.
בוא נדבר על העובדה שאתה מזיין אותי כמו זונה ומתנהג אלי כמו למלכה.
בוא נדבר על הגעגוע שמציף אותי ברגע שאני מתרחקת.
בוא נדבר על הפחד שזה יגמר.
בוא נדבר על תשוקה.
בוא נדבר על הבועה שיצרנו מתחת לשמיכה.
בוא נדבר על אמת שקר,מה לא נכון ולא נכון.
רוצה לדבר על זה? בוא נדבר על זה, תתפשט כבר נעלתי את הדלת.