יומנה של חצופה

תרשים שלהן נמצא מאחורי, וגם על פרק כף היד, מזכירים לי

שהמוות קיים

השאיפה לכוח אינסופי מרעילה,

להתמודד עם זכרונות זו משימה קשה,

ולא להיות בולטת מדי זה לחכמים.  

העניין הוא-

שאני מתחבאת, 

כדי לא להתמודד עם זכרונות קשים,

ובקצב הזה רק הרעילות תשאר לי ולא בעל הכוח.

המוות יגיע. זו עובדה.

 וכנראה נותר לי רק לפעול על מנת שהפחד שבתוכי לא יוותר כמו שקיים. 

מישהו הבין משהו מכל זה?

כי מפחיד אותי, מעבר של וירטואליות למציאות. במיוחד דרך כאן. כי היו מקרים. ובטח עוד יהיו.

וכשעם אישה אני נפגשת, מהר מאוד הופכת מנשלטת לשולטת. 

אני אמנם מתקדמת יפה כבר בסולם הפצפון שלי אל עבר ההצלחה, ועם זאת

אני עדיין כלבה ללא רצועה. 

פתאום הבנתי 

שאני כותבת בעיקר כשבודד

מדברת אל הנייר

וכשלא, 

זה כי יש סביבי מי שיקשיב

מי שאוכל לדבר אליו

ושוב,

פתאום הבנתי

שאני מדברת בכנות

ואם פעם יכלתי רק כאן

עכשיו זה גם בגלוי

לזה שישב במסעדה

וקרא לי הקצאה מבוזבזת-

תודה לך,

הוספת עוד שקל לצנצנת הדמיונית שלי  

אפשר לומר שאני מבוזבזת

אך אשפה של אחד

היא אוצר לאחרת

שאלות שאני נשאלת הרבה והתשובות אליהן כדי להוריד מהתסכול שלי בלענות כל פעם מחדש:

1. "למה לא מוצצת?"
אף פעם לא ירדתי לגבר. למעשה הייתי בזוגיות רק עם נשים עד כה. כשנכנסתי לענייני השליטה הבנתי ששולט גבר זה כן משהו שאני יכולה להתחבר אליו, לעיתים אפילו יותר מאשר לשולטת. ועם זאת זה מחסום שעדיין לא עברתי. 

כמובן שעם הזמן ומערכת היחסים הנכונה, המשיכה תגיע וזה לא אומר שלא תהיה לי סלידה מאיזור החלציים המאוד אסטטי שלכם. אני בטוחה שאתם יכולים להבין אותי ולהזדהות.
ד"א מסתבר שזה לא מפריע להרבה. או שאני נאיבית למילים או שזה עוד אקט של שליטה ואפשר פשוט להתסכל על זה ככה.

* עברתי את השלב הזה. מרגש? לא? אולי

2. "את מעשנת סמים?"
כשהייתי בכלוב לפני כמה שנים לא היו שואלים את השאלה הזו ככ הרבה. ואני לא חושבת ששואלים אותי יותר בגלל שחדי העין הבחינו שהייתי בהודו. זו מאין ליגיליזציה מחשבתית עולמית ואני שמחה על זה.
בואו נשים כמה נקודות במקומן: זה לא מגניב אותי יותר שאתם מעשנים. זה גם לא יגרום לי להיפגש איתכם אם תציעו לי שורות או פרחים. אני מבינה שזה יכול להוות עניין נוסף.
אז בקשר לשאלתכם - כן. רק פחות את הקלים (אל תדאגו גם לא את המסוכנים)
ולאלו שמגיבים ב "באמת??" , אני לא בטוחה למה אתם מתפלאים, מבחינתי וויד הוא לא יותר מעננת עשן חולפת ששאפתי לריאות שלי. נחמד ותו לא. אני יותר במה שתקראו לו "קשים" אם תשאלו אותי זה טיפשי לחלק את החלוקה הזו כי היא מאוד אינדוודואלית.

3. ״יש משמעות לכינוי שלך?״ / ״מה משמעות הכינוי שלך״? 

כן, יש פירוש, יש גם גוגל.

לא, זה לא הזית  

בנימה זו, 
מקוה שלא יתווספו שאלות למאגר הזה.
נחמד לי לשוחח אתכם, באמת. 
בבקשה אל תנסו להרשים או לנסות לגרום לי להתבלבל בכתיבה שלי. מה שאני כותבת הוא האמת שלי וברגע שתדונו איתו עליו תבינו למה אתם סתם יוצאים, איך לומר, בורים.

לכל אלו שחושבים

שאני סוג של זית

לכל אלו שהסתקרנו

גם למי שעלה בהם חיוך

לכל אלו שקראו

משפט נדוש שכתבתי

ואהבו אותו 

אני יודעת שזה אומר עליכם

המון

לכל אלו שפונים

בדרישות מצחיקות

לכל מי שאהב את הבלוג

גם אתם 

שמתעניינים ובוחרים לומר

ספרי על עצמך

ובעיקר לאלו

שחושבים

סליחה,

שבטוחים

שהם הראשונים

תודה. 

יושבת בשיעור. 

לא מצליחה להתרכז. 

נכנסת לכלוב. 

ומתחילה לדמיין. 

איך הייתי רוצה שיהיה לי שולט

שיאמר לי לקום לשירותים

ואולי להפעיל איזה מכשיר מרחוק

או שיורה לי להתכופף

וכל האמהות

שאיתי כאן בשיעור

לא יתארו לעצמן מה קורה

או שאחת דווקא כן

ואז זה בכלל מעלה את דופק ליבי

ובנתיים,

זה רק בגדר מחשבות

כי במציאות,

זה לא תחת יכולתי. 

שוב איבדתי את עצמי למעמקי שכרון החושים. 

המוח שלי מתעתע בי, הוא זה שבאמת עושה בי כרצונו. 

איני כשירה לבחור את הדבר הנכון. 

מתעטפת בתוך חשכה צבעונית של הזיות, קולות רחוקים שנשמעים בתוך ראשי לא מרפים.

 עשן סמיך נוזל מכל עבר, מתערבב עם משקאות חריפים. 

תמיד חשבתי שגם פיסות בשר יפות נרקבות.               איך הם לא מריחים?

אזוק אותי כדי שמחשבותיי יוכלו להתרוצץ חופשי. 

חסום את ראייתי כדי שאוכל להרגיש כל עצב ועצב. 

חנוק את נשימתי על מנת שאהיה מסוגלת לחיות בלעדיה. 

עשה כרצונך כי זהו רצוני. 

הצלף בי בחוזקה ואולי כך הדמעה תרד סוף סוף,

תקלל, תירק, תשמיץ, תשתמש, תזיין, תשתף.

יש בתוכי שד,

שד חסר גבולות שלא מוותר.

שבור אותו,

ותציל אותי.

יש בי מאין שתי אישיות.

האחת יודעת שכל קיומה הוא לציית, להקשיב ולבצע.
האחרת יודעת שמגיע לה יותר.

יש כאן הרבה אנשים, בעיקר הגברים ה"שולטים" שיוצא לי לדבר איתם דרך הפלטפורמה הזו שלא מבינים ששני הצדדים הללו הכרחיים לקיומו אחד של השני.
איך אוכל להיות סמרטוט לרגליך אם אני באמת מרגישה סמרטוט?
איך אוכל לנבוח על ארבע כשקולר מחובר לצווארי אם אני כלבה עזובה?
איך תוכל להרגיש שאתה שולט אם השליטה ניתנה לך בחסד הרגשתי ולא בזכות שליטתך?
איך אצפה מעצמי לשרת אותך בצורה הטובה ביותר אם איני חושבת שאני רואיה לכך?

אני רואה את המקום שלי כשפחה נשלטת כמעצים.
אני חושבת באמת שכאשר ישלוט בי מישהו הראוי לכך אני ארגיש עליונה מעל כולם, מלבדו.
תמיד אדע שמקומי הוא לרגליו, ושהמקום הזה שמור רק לטובות ביותר.
למה שארצה לשרת מישהו שלא יודע שמגיע לו הטוב ביותר?

הנסיון שלי קטן. ובכל זאת יש בי מאין ידע קדמוני, כאילו המוח שלי מעוצב להבנה שמקומי הוא נשלט, ומשהו בי יודע שמי שעומד מולי לא יודע איך לשלוט.
ואולי הכל זה בכלל הבל הבלים ואני סתם חושבת יותר מדי.

העניין הוא שצריך להקדיש מחשבה רבה לפני שמעניקים למישהו אחר את הזכות להחליט החלטות עבורך.

קאלי.

אני טיפוס קשה. 

אני חצופה וצייתנית.

מתחכמת ומשפילה מבט.

רוצה לבוא אבל לא מצליחה להביא את עצמי לכדי כך.

היה רק אדם אחד שהצליח לגרום לי להבין שהוא כל עולמי, כאילו קרא אותי כספר פתוח למרות שלא הכרנו כלל.
ביום שבו הוא שחרר אותי מתחת חסותו לא הפסקתי לבכות, חיפשתי אותו בכל העיר בעיניים דומעות ונפוכות רק כדי לומר לו שהוא לא יכול לעשות לי את זה.

הוא היה האדון האחרון שלי, ומאז עברה כבר שנה וחצי שבהן אני לא מוצאת אף אחד שיכול למלא מקום כמו שהוא מילא אצלי.

אני חושבת שהסיבה המרכזית לכך היא שאני מחפשת את הפלטפורמה הזו באתרים כמו אלו ואני לא מצליחה לעבור למציאות אחרי שיחות ממושכות מאחורי מסך.

אז ננסה לכתוב כאן בבלוג. אולי זה יעזור לשבור את הקרחון שנמצא אצלי בראש ואולי יעזור לי להכיר קצת את עצמי ואת הרצונות והתשוקות שלי ולא רק לרצות את תשוקותיהם של האחרים.

קאלי.