יומן מסע

המח שלי נמחק. ממש.נמחק.

צף באקווריום של סמים שהוא עצמו מפיק.

~~~~~~~~~~~~~

א היא השכנה הונלית המהממת שלי. היא האדם הונילי הראשון לו סיפרתי מי אני באמת. יש לה ראש פתוח ולב מקבל ואמפטיה והיא משהו מיוחד. ולא היא לא בכלוב. ולא תהיה כנראה.

הווטסאפ שלי מצלצל.

"קפה?" א שואלת אותי. זה מנהג שלנו. קפה במרפסת שלי בהזדמנויות שיוצא.

"אני באמצע סשן אבל את מוזמנת"

"רצינית?!"

"בטח. בואי. חויה." אני רושמת לה אבל די בטוחה שהיא לא תבוא.

"אני באה לקצרה".

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

אנחנו יושבים על הספה ומקשקשים. זורם להם יפה וזה כיף לי. זה בונה ביניהם תקשורת ועוד מעט הם יצטרכו אותה.

הסשן מתחיל בחימום.

מדי פעם עוצרים ומסבירים, ספק לו, ספק לא'.

מדי פעם צוחקים. ממש צוחקים. כולם . צחוק בריא ומשחרר וכיפי.

מהר מאוד הוא לוקח חלק פעיל בסשן. 

לשמחתי הוא לא מפחד עלי. נותן עבודה. לא מרחם.

ככל שהוא מצליף יותר, הוא מבין כמה אני יכולה להכיל. הוא מוריד חששות ומצליף חזק. אני מרגישה את התהליך הזה בהצלפות שלו. וזה נעים לי, האינטליגנציה הריגשית הזו. יכולת קריאת הגוף. 

הם עוברים לקיין. הדיבורים והצחוקים שלי מטמעטים.אני עוברת למוד מכיל. 

א' צופה קצת ואז פורשת הביתה. 

אחרי שהיא פורשת הם משתחררים ממש.

כל אחד מהם עם כלי משחיט אחר והם מצליפים בתורות, מצדדים שונים.

אני כבר לא מזהה מי מצליף מתי. 

אני נושמת לתוך הכאב.

אני שומעת אותם מתנשקים קצת ומחייכת ושומעת גם את החגורה שלו נפתחת. 

אני בוערת מרצון. מצורך.

הם צליפים. והוא חודר. 

וזהו. העונג מוחק אותי. מוחק לי את הראש. מציץ אותי הנאה מטורפת שאי אפשר להשוות אותה לשום דבר אחר. 

הדבר הכי ממכר בעולם.

הוא יוצא ממני מבלי שגמר והם ממשיכים להצליף. 

והוא חודר שוב.

ושוב אני מתנתקת מנשמתי מרוב עונג. 

ואז הוא חודר לי לתחת. 

והיא ממשיכה. להצליף.

אני מאבדת קשר עם המציאות. 

הם ממשיכים בסבבים האלה, מדברים ביניהם מדי פעם, מעלי. כאילן ולא הייתי שם כלל. 

והוא משתמש בי. כשבא לו. בין לבין. 

והיא מצליפה.

היה לי סשן מטורף. 

ממש.

תודה רבה לשניכם . 

"בואי, נרוץ לשדות, שמיים יפתחו
ננשום אוויר כנוע, לנוע לנוע לנוע
בואי, עכשיו זה קורה זה לא במקרה
ששדה מתגלה והאור מתבהר והשקט גובר
נגיד שעולם מתגלה עלינו עכשיו
ואין צורך לומר מילים שזמנם נגמר
נגיד שהסכמת לוותר על חומות מגדלים בשמיים
בואי נרוץ מפה מהר מפה מהר"

אני שפוכה במיטה. מקולחת. מרוגשת. מוכנה.
כל הארסנל של הצעצועים מוכן ופרוס לבחירה.

הוא נכנס כמו רוח סערה, מזיין אותי בשני החורים. זה נעים ברמות אחרות.
הזין שלו בתחת המשומן שלי זה אחד התענוגות הגדולים יותר שיש.
אני מרגישה עונג. אני מדברת עונג. אני גונחת עונג.
יש לי פירצי צחוק בילתי נשלטים.
הוא מכאיב. ואני צוחקת.
זה לא עליו. זה כמו אורגזמה נוספת של הנפש. שמגיעה מרצון אגור הרבה זמן. בילתי נשלט.
באותה המטבע יכולתי גם לבכות. בטח גם זה עוד יקרה.
הוא לוקח את  ספנקר העץ שלו ומספינק אותי על צד התחת.
בהתחלה יחידים. אחרי זה סטים הולכים וגדלים.  10, 30 , 50.
חמישים רציפים כבר קשה לי ממש להכיל.
אני לא בכושר.
הוא מאשר לי להצמיד מגיק לדגדגן. כשאני מתחילה להניע אגן, הוא מכניס לי אגודל לתחת שמקבע אותי, וממשיך להספיק בנקודה אחת.
הכאב המתגבר מצד אחד מרחיק קצת את הגמירה, ומצד שני מעצים אותה בטירוף.

כשאני גומרת, מתכווצת לו על האצבע שבאחורי, צורחת מלוא ריאות ווליום בלי התחשבות לתוך הכרית, אני מרגישה את העיניים השחורות שלו נוצצות מהגמירה שהכאב שלו מקנה לי.

אורגזמות שבאות יחד עם הכאב עוצמתיות לי פי כמה. עונג ענק בכאב רצוף.

היא מעודדת אותי להכנס לחנות מין באמצע הרחוב הראשי.

נכנסות.

מסתובבות בחנות- בנאלי לחלוטין. משעמם.

ואז היא קולטת מדרגות ירידה מטה, ושלט מעל "פטיש ובדסמ"

יורדות.

ונפערות לי העיניים. מהמגוון מהאיכות.

בא לי הכל מהכל.

איזור ביגוד הפטיש זה משהו מהמם. עור אמיתי בכל מקום. בכל הצורות. בכל הסגנונות.

רציתי לקנות שוט קטן אבל הייתה סכנה שלא יתנו לי לעלות איתו למטוס וכבודה אין לנו. 

בסוף התפשרנו על גאג חמוד ומסיכה שאין לי. 

למזכרת.

SMart coffee

ולא, זה לא כי הוא חכם :)

אולי בעצם גם.

מגניבבבבב 

בטח יותר מגניב שם שישי בערב .

אולי מתישהו.

מוזיאון האומנות בארמון הופבורג,

מבנה מספר 13

אני מתעוררת לאט ועייפה.

התעוררתי כמה פעמים הלילה והגוף שלי כבד וישנוני.

אני לא רטובה ואין בי שבריר של חרמנות כרגע.

הוא מעלי. לא קשה לדעת מה יקרה עכשיו.

אני שוכבת בשקט ולא מביאה מחאה.  המוח שלי רוצה, הסאבית רוצה לתת,  הגוף עוד ישלים את המרחק החסר לו.

אני שומעת אותו שם על עצמו חומר סיכה.

בתגובה אני מנסה לשחרר את השריר הטבעתי העייף והדואב מאתמול.

הוא חודר לכוס. החדירה הראשונית נעימה  ומרחיבה. אבל ההנאה לא נמשכת זמן רב.

הוא יוצא ממני ונכנס לתחת.

כל חומר הסיכה שהיה עליו  ירד בעקבות החדירה לכוס.

והוא חודר כמעט על יבש.

זה כואב לי לרמה של דמעות.

הוא לא נותן לגוף שלי זמן להתרגל ומתחיל לדפוק לי את התחת מהר וחזק. 

אני רואה כוכבים מכאב. יש לי אפס הנאה.

אני שוכבת ומכילה אותו.

שומעת אותן נהנה, ממני, מהחור הכאוב שלי. מהכאב שאני חשה.

ולפעמים זה כל מה שמאזו סאבית צריכה,

לדעת שזה טוב לצד השני,

שזה מהנה לצד השני.

שזה מה שהצד השני רוצה .

דמעות קטנות של כאב בורחות לי בזוית העין.

ככה זה נראה כשמטיילים לי על הגבולות של המאזו. 

כשסומכים  עלי, שאני אשמור על שנינו, 

כשאני סומכת עליך, שתיקח. 

מאוחר יותר הוא יגיד שאני בור ללא תחתית ואני אתהה אם זו מחמאה או תלונה.

ןאם הכוונה היא ליכולות הגוף או המאזו הנפשי שלי.

מה זה בנאלי?

הוא מכניס אצבע אחת לתחת על יחסית יבש. זה כואב במידה. בנאלי.

ואז הוא מכניס את השניה. זה כבר די כואב עוד לפני הפמפום.

"מה את מיללת שם? זה כולה שתי אצבעות" הוא  מנענע כל אחת בתורה בתוכי לאות הוכחה "רואה, אחת, ועוד אחת".

ואז הוא מחדיר שלישית.

בלי סיכוך זה כואב מדי. יותר מדי.

ואז הוא מוסיף שמן, חודר מחדש, ורגע אחרי שהחדירה נהיית נעימה הוא מתחיל לפמפם.

אני קוברת את הראש בתוך הכרית.

כואב לי ברמות על חלל, ואני בטוחה שפנים התחת שלי עומד להקרע. הוא עמוק בתוכי ממש, גס ברקמות רכות. מדי פעם הוא שולף את האצבעות בפתאומיות , השריר הטבעתי שלי מוחה, ואני מתקפלת. הוא מחזיר אותי למקום בנעיצה חזרה של השלושה.

אני מייחלת לזין. הכוס בוכה רטיבות של חוסר.

האצבע שלי על הדגדגן שלי. אי אפשר להכיל כאב אנאלי כזה ללא עונג. לפחות אני עדין לא יכולה.

הניגון עושה את שלו, והגוף מטפס מעלה לאט לאט.

את האורגזמה אני נוהמת כשאני לא יכולה להכיל יותר את הפמפום של היד.

"פעם הבאה ארבע".

בנאלי.

~~~~~~~~~~

אנחנו נוסעים ברכב.

"חייבים", אני אומרת לו.

"מה, את אף פעם לא?"

"אף פעם, אני ילדה טובה"

"אז מה ככה לאור יום?"

"כן"

"חכי שנעשה את פניה, יש שם כביש מתאים יותר"

פונים.

אני מתירה את החגורה, מטה את הגוף אליו, מטה, וכניסה אותו לפי. 

בהתחלה אני מוצצת בהססנות. אני פוחדת. אבל ככל שהוא גדל בי, הפחד הקטן ואני מתמסרת לתחושה של העונג הגדל, בו, בי.

בנאלי.

עשור חמישי לחיי מתחיל מתחיל היום.

מזל טוב לי.

הוא יהיה עשור נהדר.

הוא יהיה מלא אושר ושמחה וצחוקים והנאה .

הוא יהיה מלא בביטחון ורוגע ושלווה וחיבוקים חמים. 

הוא בנוי מאלפי נשיקות חמות בכל מקום בגוף. 

הוא יהיה מלא במילים טובות ומלטפות.

הוא יהיה בנוי רגש ודמעות של אושר.

הוא יהיה מלא ביציבות ובכנות.

הוא יהיה מלא באמת.

הוא יהיה מלא בבניה לעתיד טוב יותר, וביסודות להווה מנצח.

הוא יהיה בנוי מחברות. מתמיכה. 

הוא יהיה בנוי מתשוקה, מסקס טוב, מאינטימיות,

מתאווה.

הוא יהיה בנוי ממימוש פנטזיות וחיים מחוץ לקופסא.

הוא יהיה בנוי מיוזמה , מאומץ ודחיפה עצמית מעלה,

הוא יהיה בנוי משאיפות בצד ההשגים.

מזל טוב לי.

יום הולדת שמח.

הפה שלי מלא מלא ריר.
זה קורה רק שמזיינים לי את פה.
לוקחים לי את מעבר האוויר, וקובעים לי את הקצב.
כשאני מוצצת לבד, זה לא קורה.
 
מדי פעם עולה לי ריפלקס ההקאה, אבל באופן מפתיע לא מדי.
וזה נעים לי- לשמש ככה. משהו מרגיש לי נכון.

הוא משנה את הזוית, מטה לי את הראש קצת, חודר עמוק יותר ונועל את הראש שלי על איברו עם היד. נעוצה.

הפה מלא ברוק וזה כנראה הסיבה לכך שהשקדים לא מגורים מזה ואני לא מתחילה להשתעל.
הוא עובר את מעבר הלוע.
הזין שלו בתוך הגרון שלי.

אני מרגישה אותו ממלא לי את הגרון. 
 
זה לא קרה לי הרבה בחיים שמצליחים להגיע לזה, לרוב אני משתנקת ונסגרת הרבה לפני. זו לא אשמתי, זה קטע פיזיולוגי, ומסתבר גם של מיומנות.
תכלס, אני לא מוצצת כזה מזהיר. אבל זו לא מציצה. זה זיון פה. 
 
הלשון שלי מתעלסת עם הזין שלו.
הוא מזיין לי את הגרון בניאות קטנות ומהירות.
וכל פעם שהוא חודר את לוע הכניסה אני מתפלאת מחדש היכן ריפקס ההקאה שלי.
בסוףאני משחררת את המחשבות בראש ומתרכזת בנשימה.
כשהוא ביפנים אין לנשום.
אז אני ממהרת לנשוף ולשאוף כשהוא יוצא.
הקצב של של הזיון מהיר ולכן גם קצב הנשימה מהיר.
ואני נכנסת קצת להיפרוונטילציה. להיי.
 
אחרי זה , כשזה ייגמר, זה יפתיע גם אותי כמה נהנתי נטו, מהאקט הזה עצמו.
 
בא לי עוד.