אני מתעוררת לאט ועייפה.
התעוררתי כמה פעמים הלילה והגוף שלי כבד וישנוני.
אני לא רטובה ואין בי שבריר של חרמנות כרגע.
הוא מעלי. לא קשה לדעת מה יקרה עכשיו.
אני שוכבת בשקט ולא מביאה מחאה. המוח שלי רוצה, הסאבית רוצה לתת, הגוף עוד ישלים את המרחק החסר לו.
אני שומעת אותו שם על עצמו חומר סיכה.
בתגובה אני מנסה לשחרר את השריר הטבעתי העייף והדואב מאתמול.
הוא חודר לכוס. החדירה הראשונית נעימה ומרחיבה. אבל ההנאה לא נמשכת זמן רב.
הוא יוצא ממני ונכנס לתחת.
כל חומר הסיכה שהיה עליו ירד בעקבות החדירה לכוס.
והוא חודר כמעט על יבש.
זה כואב לי לרמה של דמעות.
הוא לא נותן לגוף שלי זמן להתרגל ומתחיל לדפוק לי את התחת מהר וחזק.
אני רואה כוכבים מכאב. יש לי אפס הנאה.
אני שוכבת ומכילה אותו.
שומעת אותן נהנה, ממני, מהחור הכאוב שלי. מהכאב שאני חשה.
ולפעמים זה כל מה שמאזו סאבית צריכה,
לדעת שזה טוב לצד השני,
שזה מהנה לצד השני.
שזה מה שהצד השני רוצה .
דמעות קטנות של כאב בורחות לי בזוית העין.
ככה זה נראה כשמטיילים לי על הגבולות של המאזו.
כשסומכים עלי, שאני אשמור על שנינו,
כשאני סומכת עליך, שתיקח.
מאוחר יותר הוא יגיד שאני בור ללא תחתית ואני אתהה אם זו מחמאה או תלונה.
ןאם הכוונה היא ליכולות הגוף או המאזו הנפשי שלי.