יומן מסע

יש לי רק מילה אחת להגיד:

WOW

הוא שואל אותי מה להביא.

אני אומרת כלום.

לא כי אני לא רוצה כלום, ברור שזה נעים שבאים עם משהו. אלא שאני לא רגילה לבקש. אני רוצה שיחשבו עלי. על מה יעשה לי נעים. מה ינעים לי. בלי שאני אגיד.

הוא מגיע עם בקבוק יין אדום ממש יקר. הוא לא הוריד את התוית. אני תוהה אם זה כדי להרשים אותי.

היין ממש טעים.

אנחנו שותים כוסית, אני קצת יותר ממנו, ומעשנים סיגריה.

ואז אנחנו נכנסים לחדר. 

הוא מפשיט אותי לאט ואני נבוכה מגופי, הוא מלטף אותי ומעמיד אותי על 4, חורים אליו. 

הוא לא מכאיב לי וזה קצת מוזר, האינטימיות הזו. 

הוא בוחן לי את החורים. נגיעות לא נגיעות מרפרפות עלי, וזה נעים ומחרמן, ואני מתחילה לנוע עם האגן.

"לא לזוז". 

זו לא פקודה. זה נאמר אומנם בנחרצות אבל בנועם רב. ואני קפואה במקום, מרגישה את הלחלוחית שבי נבנית. 

הוא מוציא את חומר הסיכה ומורח לי אותו לאט לאט. נעים. מחדיר אצבע לאחורייים. ואז את השניה. 

אני נושמת כבד. ספק דואגת ספק רוצה.

ואז הוא מחדיר את פלאג. 

הוא מלביש לעצמו קונדום , ממלא גם אותו חומר סיכה וחודר לכוס.

הרגשת המלאות נהדרת ואני שוכחת את עצמי מתחילה לנוע שוב

"לא לזוז".

הוא מזיין אותי קצת וזה נעים לי ממש.

ואז הוא יוצא בפתאומיות ומתחיל להספינק לי את התחת. חודר קצת, מספינק קצת, חודר עוד, מספינק עוד. לא יודעת להגיד באיזה שלב הגיע החגורה. כל הציוד שלי היה פרוס לפניו אבל הוא העדיף את החגורה שלו.

העונג של חדירה וכאב מטורף לי.

כשאני מרגישה את התחת רותח הוא עוצר.

מוציא ממני לאט לאט את הפלאג.

אני שולחת יד אחורה, רוצה לעזור כי כבר נוצר ואקום.

"לא לזוז"

ואז אני מרגישה את הזין שלן נכנס לאחורי. 

ידו נכרחת לי בשיער, והוא מתחיל לזיין לי את החור שמאחור, בארסיביות מטורפת. 

זה לא דומה לשום דבר שחשתי בתוך הכוס. 

אני מודה לאלוהים (וגם קצת לו) על ההכנה שהוא עשה עם הפלאג.

הוא לא מפסיק לזיין.

העונג מתחלף בכאב מתחלף בעונג.

ורגע לפני שאני עומדת לקרוס אני מרגישה אותו מתקשה יותר בתוכי, מכאיב לי עוד קצת,

וגומר.

הוא מתקשר אלי בדרך ומורה לי להתכונן, להתקלח.

אני קצת לא מאמינה לו. מאוחר כבר, והוא קם בחמש בבוקר מחר. תכל'ס אני לא מאמינה לו הרבה, אבל נכנסת למקלחת.

הוא מגיע כמו רוח סערה. 

אני עדין לא מאמינה לו. 

אני מסבירה למה אני לא מאמינה, אבל הוא לא מוכן לשמוע. 

ספק קל, מתחיל להפתח אצלי שאולי אולי זה אמיתי, אבל אני עדין מתריסה.

הוא מתחיל באיזי. קושר לי את החזה ומניח בקבוקוני לחץ על הפטמות. 

אני משמיעה דיברי ביקורת ומחאה.

לא כי אני לא רוצה, אני דווקא רוצה מאוד. המעבר בין אפס כניעות וראיית סרט במיטה לסשן מלא- מהיר לי מדי. אין לי הכנה, אין אפילו לא קצת מנטאלי לפני. לא רמזים ולא פלירט.

זה כמו סקס אלים בלי משחק מקדים כשאני יבשה יבשה. אלא שסקס כזה, מבורך ורצוי, וסשן שכזה, ללא הכנה מנטאלית כלשהי, משפשף את הנפש, מביא איתו קשיים של קצב ירידה מטה, של כניסה לתוך מחשבה סאבית, של קבלת הכאב. 

לנפש לוקח יותר זמן להרטב מאשר לכוס.

אני נלחמת עם עצמי, על המצב הלא מוכן של הראש שלי, למרות הרצון העז הבוער בי בנפש. מנמיחה טוס לאט לאט, מתמסרת להרגשה, נזקקת.

הוא מעלה קצב.

משכיב אותי על ביטני. החזה הקשור כואב לי וכוסות הרוח על הפטמות, הנמחצות תחת המשקל, רעות אלי.

הוא מתחיל לקשור לי את הרגליים.

זה ממש ממש נעים. אני אוהבת את הקשירות שלו. כל ההתעסקות עם חבלים עוזרת לי להרגע.

הוא קושר קרסול לירך בשני הרגלים, באופן שמשאיר אותי פתוחה וחשופה אליו. 

הוא מניח מצבטים על שפתי הכוס. 

הוא מעביר גלגל כאב בי. על התחת על הכוס, בתוך השפתיים. 

זה הכואב מאוד ואני צורחת. 

אבל מסתבר שזה לא די לו. 

הוא מחבר אותי לפאק משין. 

אבל לא לכוס. 

אני מקובעת מפולחת וזה כואב וקשה להכיל.

הוא מנחית עלי שוט וספנקר וקיין, זה ממש ממש כואב. אבל זה לא סשן אימפקט. מה כואב יותר? המכות על התחת או המכונה המפלחת אותי בו? אני לא יודעת.

ואז הוא מגביר את הפאק משין למקסימום המהירות והעוצמה. 

התחת שלי כואב ממש ואני צורחת ובוכה ומתקשה מאוד להכיל את זה. הוא עוזר לי ומצמיד לי מאלץ לדגדגן. אבל לא מאשר לי לגמור.

הוא מפסיק את המכונה ולמרות התחינה שלי אני עדין לא יכולה לגמור,

הוא מנסה להכניס לי לתחת דילדו אחר. אני לא רואה אותו אבל אני מרגישה את הגודל ואת ההרחבה הפולשנית.

אני לא יכולה עדין להכיל את זה ולבסוף, אחרי לא מעט פעמים של ניסיונות כואבים מאוד לחדור הוא מניח לו ולי ומחזיר את הפאק משין. 

הפעם לכוס.

שוב, בשיא העוצמה.

הדילדו ענק הפעם וזה כואב מאוד.

"אני סופר ואת גומרת ב 1"

אני ממקמת את המאלץ טוב יותר, מנסה לעמוד בדרישה. הוא סופר, אני מבקשת ממנו לספור לאט יותר, אני קרובה ממש קרובה, וזה אפשרי.

"3 , 2...1"

ואני מתפוצצת באורגזמה משוגעת שחותמת סשן מהמם.

~~~~~~~~

לתחת שלום.

 אומנות 

וכאב

פעם, לא ממש מזמן האמת, חשבתי שאינטימיות זה סקס.

ורציתי המון סקס כל הזמן.

אולי ,כדי להוכיח לעצמי שקשר הוא אינטימי. בצד השני של אותו המטבע- חוסר סקס התפרש אצלי כחוסר אינטימיות משוועה.

משהו שאני לא יכולה להכיל.

אני עדין רוצה הרבה מאוד סקס. ואני לא עדין לא יכולה להכיל חוסרו.

אבל בד בבד מתגברת בי ההבנה שסקס, תדיר ככל שיהיה, איננו סממן לאינטימיות. ומעולם לא היה.

"אם אחרים היו רואים איך אני מזיין אותך, זה היה נגמר בתלונה במשטרה" הוא אומר. 

ואני מחייכת כי זה נכון.

כי אני צריכה להיות אנוסה, להלקח.  להרגיש מלאות כוחנית. אם אפשר, חצי ישנה, לא מתנגדת.

זה אפילו לא סקס.

זה חדירה חד צדדית בכח לכל חור שיבחר. אולי מפה גם החיבה שלי לאנאלי, כי זה כואב, כי זה משפיל.

ובעצם - אין לסקס שום קשר לאינטימיות בינינו, אותה בנינו לאט, מניסיון חיינו ומליבינו החם.

היום אני מציעה הצעה אחרת לפירוש הזה עבורי.

אולי אינטימיות היא היכולת לספר לך על אמת מה עשיתי ומתי ומה בא לי ואיך.

אולי אינטימיות היא היכולת לדבר איתך על מה שפחות נעים לדבר עליו. 

אולי אינטימיות היא הכלה. היא הבנה. היא חברות.

אולי זה בדיוק מה שצריך.

אני חושבת שכל הזמן אני דאגתי ל.... .

שיהיה מה לעשות,

שכולם בסדר,

שיש אוכל (גם אם מינימלי),

שנקי (יחסית),

שיש פרנסה.

שנעים.

שאינטימי.

ואני צריכה להגיד לך תודה שאתה דואג לי.

בהכל.

באיך אני אוכלת, ושותה, איך אני מרגישה, ושטוב שלי.

אכפת לך שטוב לי ושיהיה לי טוב. 

אמיתי.

לכל מה שאני צריכה.

ורק שתדע לך שאני ממש לא גרידית שאני אומרת לך או מבקשת ממך- 

אהובי, תרביץ לי בבקשה עם מקל. 

חזק חזק.

פסים פסים.

תזיין אותי בבקשה בתחת. לאט לאט. כואב ומענג.

בחיי שאני לא גרידית. 

זה רק שהדם לא זורם בלעדי זה בעורקים.

זה רק שהלב מתעייף מהר מדי.

זה רק שקשה לקחת אויר.

אני לא גרידית אהובי.

אני רוצה לנשום.

חדירה אנאלית נטולת כאב זה עונג עילאי. 

זה תחושות אחרות, עמוקות.

זה תחושות על כניעות ותחושות של עונג מעורבות זו בזו, האחת משלימה את השניה.

אורגזמה, תוך כדי מילוי התחת , לעולם לא תשתווה לי לאורגזמה נטולת אותו המילוי. 

בוקר.

אני מוצצת לו קצת, נחנקת לו על הזין. 

ואז הוא מורה לי לעלות עליו. 

לא רכבתי כבר זמן מה וזה דווקא נחמד. 

הוא משחק לי בציצי. גם את זה לא עשינו זמן מה כי יש לי פטמות רגישות מאוד.

אני לא גומרת.

אני יורדת ממנו ונשכבת לצד, גב אליו,

הוא חודר אלי בתנוחה הזו , מושך לי בשיער תוך כדי, וזה נעים פה כמה, אבל אני עדין לא גומרת.

ואז החדירה האנאלית. 

איטית. 

מענגת.

ותוך כדי - אצבעות בכוס. 

וזהו אני אבודה בתוך עצמי ובתוך המלאות שמקנה עונג המטורף ששוטף אותי. 

הבדסמ פה מרומז אבל הוא מספיק לי.

אני בשקט כל הזמן הזה שאנחנו עושים סקס.

את האורגזמה החזקה הזו אני לא יכולה להשקיט, ואני צורחת אותה, עם השחרור של הגוף.

זה לא קרה לי מזה שנים ארוכות.

זה לא קרה לי עשרות שנים למעשה.

וזה לא שלא בא לי מכות. בא לי.

זקוקה כל כך לצריבה הזו ותחושת האיבוד הזו שהראש מתעטף בה, באמצעות אובדן השליטה בגוף.

תקשור אותי ותתנפל עלי כאילו היית בצינוק של הכלא מאובטח ביותר שיש, ולא הרחת כוס 20 שנה.

בא לי בדסמ במקסימום שלי, שאני יכולה להכיל. הליכה על קצוות היכולת. הכי מטונף שיש.

"אתה מתחיל הכי מהיר שלך ואז אתה מגביר."

בא לי סוחף.

סקס זה לא בדסמ.

וזה באמת לא קרה לי שנים שבא לי סקס אוהב, עדין (יש כזה דבר בכלל סקס עדין?!) עוטף ולוטף.

בא לי נשיקות רטובות ארוכות, מלאות רוך ותשוקה וכמיהה,

בא לי חדירות איטיות מענגות ומענות בוזמנית.

בא לי מפוצץ אינטימיות.

תראה מה זיון אגרסיבי ולא מתוכנן של תחת יכול לעשות לבחורה ....

כששואלים אותי מאיפה את (בעולם האמיתי, לא בכלוב), אין לי באמת תשובה.

חצי חיוך מבוייש בואך מלא מיסתורין.

From all over

זו התשובה שלמדתי לענות.

זו תשובה הומוריסטית מחייכת.

זו גם האמת.

אין מי- "מהיכן אני".

לא היה לי בית.

שנתיים בעיר הזו, ואז עוד 5 באחרת,

ועוד 4 בנוספת, ועוד 5 באחרת,

ועוד שנתיים בעוד אחת.

ילדונת נטולת שורש תואמת את הילדה נטולת הזכרונות שאני.

מהיכן אני?

לא ברור. אני עצמי לא יודעת מהיכן אני. 

הסביבה הזו, הנוכחית, שנתקעתי בה מעל עשור היא איננה שלי. קיבלתי אותה במסגרת הנישואים ונותרתי בה בגירושים לטובת הילדים. להם כן יהיה בית וזכרונות ילדות מאושרים.

עכשיו יש לי משהו גם שהוא קצת שלי.

למעשה, יש לי סמי-בית, לא ממש, אבל מאוד קרוב- בשנתיים האחרונות.

אומרים בגיל 40 אדם חווה משבר גיל הארבעים.

אולי אצלי הוא הגיע מוקדם. בגיל 35.

אולי אז הרגשתי את החוסר של בית במיוחד.

אולי אז התחלתי לתור ללהיות שייכת.

למקום שהוא שלי. שמור לי. אצל מישהו. 

אולי עכשיו, בגיל 40, אני שוב מחפשת בית. 

בית שלם.

שלי.

אחד כזה שתואם את החיבוק הענק שלך מאתמול בערב, את המילים החמות ואת האמירה, כי חשובה גם האמירה, שאתה פה איתי. שאתה פה להשאר. שאתה רואה לנו עתיד. 

בית.

~~~~~~~~~~~~~~~

בייבי, הרגע הזה שהמיינד שלי בורח למחשבות האלה ?

זה בדיוק הרגע בו אני צריכה מכות.

רק אומרת.

אין מה לעשות,

תחת שלא נחדר הרבה מאוד זמן, שריריו הטבעתיים- מתכווצים.

ואי אפשר, כפעם, לחדור באותו בכח ובאותה המהירות, על יבש וללא הכנה.

היכולות ההכלה (של התחת) - מתדרדרות.

~~~~~~~~~~~~

התעוררתי לפניו כולי חרמנית.

נגעתי קצת בי, תוך שאני מקפידה שלא לגמור. 

הייתי רטובה בשניות. 

הוא היה חצי ישן כשהחלתי ללטף אותו. בטן, יריכיים פנימיות, זין.

הוא התעורר, הפך אותי אל ביטני והחל לזיין אותי בכוס. אני מתה על התנוחה הזו.

זה היה נעים כל כך.

ממלא כל כך.

התגעגעתי לזה.

ואז הוא לקח תנופה לאחור וחדר, בלי כוונה כמובן, בשיא הכח והמהירות לתוך התחת.

מהאינרציה הזין שלו נכנס כולו ועד הסוף.

לדעתי הצרחה שלי העירה פינגווינים באלסקה.

בלאי.