הוא שואל אותי מה להביא.
אני אומרת כלום.
לא כי אני לא רוצה כלום, ברור שזה נעים שבאים עם משהו. אלא שאני לא רגילה לבקש. אני רוצה שיחשבו עלי. על מה יעשה לי נעים. מה ינעים לי. בלי שאני אגיד.
הוא מגיע עם בקבוק יין אדום ממש יקר. הוא לא הוריד את התוית. אני תוהה אם זה כדי להרשים אותי.
היין ממש טעים.
אנחנו שותים כוסית, אני קצת יותר ממנו, ומעשנים סיגריה.
ואז אנחנו נכנסים לחדר.
הוא מפשיט אותי לאט ואני נבוכה מגופי, הוא מלטף אותי ומעמיד אותי על 4, חורים אליו.
הוא לא מכאיב לי וזה קצת מוזר, האינטימיות הזו.
הוא בוחן לי את החורים. נגיעות לא נגיעות מרפרפות עלי, וזה נעים ומחרמן, ואני מתחילה לנוע עם האגן.
"לא לזוז".
זו לא פקודה. זה נאמר אומנם בנחרצות אבל בנועם רב. ואני קפואה במקום, מרגישה את הלחלוחית שבי נבנית.
הוא מוציא את חומר הסיכה ומורח לי אותו לאט לאט. נעים. מחדיר אצבע לאחורייים. ואז את השניה.
אני נושמת כבד. ספק דואגת ספק רוצה.
ואז הוא מחדיר את פלאג.
הוא מלביש לעצמו קונדום , ממלא גם אותו חומר סיכה וחודר לכוס.
הרגשת המלאות נהדרת ואני שוכחת את עצמי מתחילה לנוע שוב
"לא לזוז".
הוא מזיין אותי קצת וזה נעים לי ממש.
ואז הוא יוצא בפתאומיות ומתחיל להספינק לי את התחת. חודר קצת, מספינק קצת, חודר עוד, מספינק עוד. לא יודעת להגיד באיזה שלב הגיע החגורה. כל הציוד שלי היה פרוס לפניו אבל הוא העדיף את החגורה שלו.
העונג של חדירה וכאב מטורף לי.
כשאני מרגישה את התחת רותח הוא עוצר.
מוציא ממני לאט לאט את הפלאג.
אני שולחת יד אחורה, רוצה לעזור כי כבר נוצר ואקום.
"לא לזוז"
ואז אני מרגישה את הזין שלן נכנס לאחורי.
ידו נכרחת לי בשיער, והוא מתחיל לזיין לי את החור שמאחור, בארסיביות מטורפת.
זה לא דומה לשום דבר שחשתי בתוך הכוס.
אני מודה לאלוהים (וגם קצת לו) על ההכנה שהוא עשה עם הפלאג.
הוא לא מפסיק לזיין.
העונג מתחלף בכאב מתחלף בעונג.
ורגע לפני שאני עומדת לקרוס אני מרגישה אותו מתקשה יותר בתוכי, מכאיב לי עוד קצת,
וגומר.
