יומן מסע

פלאג בינוני בתחת.

ויברטור גדול בכוס.

מגיק מוצמד לדגדגן.

רגליים מוצמדות, קשורות.

והמון המון קיין.

מעץ, מטיטאניום ומקרבון. 

לפעמים זה כל מה שצריך (כדי להראות לי אהבה)

תודה

אני שוכבת תחתיך על הבטן וללא תזוזה.

אתה מפשיל לי את מכנסי הפיג'מה וחודר עלי בכח.

הידיים שלי מעל הראש.

המשקל שלך מהדק אותי למיטה.

שתי אצבעות שלך נשלחות לתוך פי, משחקות בחלל הפעור הניקווה נוזלים.

אני לא זזה, בקושי נושמת.

אני רוצה להיות כלום. מטה מטה. נמוך. לא חשובה. לא נחשבת.

אני לא גונחת. זה לא נועד לעונג שלי.

אני   כלי קיבולת, חסר תנועה ויכולת.

אני רוצה להלקח.

נקב.

חור קעור.

קעורה.

~~~~~~~~

אני עוד חצי ישנה כשאני מתעוררת מהכאב.

יד שלך תופסת לי בשיער ומורידה אותי לעבר איברך.

היד השניה מרימה מעלה את האשכים, ואתה דוחף את הפרצוף שלי לליקוק. 

הפה שלי יבש מתוך שינה שנעצרה בבת אחת.

אני מלקקת בתשוקה. מתמסרת להנאה שלך.

אתה מזדקר לכבודי, וההנאה שלך הולכת וגדלה באופן ניכר.

אתה מסיים בתוך פי.

אני כלי קיבול.

קערית.

קעורה.

~~~~~~~~~~~~

אני רעבה, אדוני.

אליך.

רעבה לחיבוק ולאטרף שפוקד אותך ברגעים הכי פחות צפויים,

רעבה למילותיך הטובות.

לשקט שאתה מעניק לי.

רעבה להרגיש קטנה שלך.

מוקטנת.

מורדת לדרגת חור (או שזה בעצם מועלית לדרגה הזו?)

רעבה אליך? מייללת לירח.

קעורה.

שיש לי אותך!

❤

בתנוחה הזו, הגוף שלי מסרב לגמור.

הוא עייף ומוכה על ידי שניהם,  ונזקק כל כך לחדירה, אבל הוא מסרב לגמור. 

ואני מרגישה לא יוצלחית. סאבית שלא יכולה לתת את מה שמבקשים ממנה. ואפשר לחשוב מה כבר מבקשים.

מבקשים סימנים- ואין. אחרי הצלפות רבות של ספנקרים, ושל שוט, ושל קיין.

מבקשים גמירה- ואין. אחרי אוננות רבה על מאלץ, התמדה.

פתאום חזרתי להיות סאבית בלאי. 

כמו פעם, שרק היו נוגעים בי עם קצה האצבע והייתי בוכה. היו זמנים כאלה, אתם מאמינים?

אני עומדת שם מכופפת מפושקת,החורחם שלי זמינים להם, ידיהם עלי וגמירה אין.

וכמעט שאין יותר פטתי מזה- מכלבה חרמנית שמתחננת, ללא מילים וללא קול, לחדירה, וחדירה אין.

אני לא יכולה לבקש במילים.

לא מסוגלת.

אני מניעה את האגן שלי בתקווה , בתחינה.

והם צוחקים עלי שאני מנסה להגמיר את עצמי.

הוא מאיים עלי, ואני מפסיקה מייד. מאמינה לו.

היא מוציאה חשמל מהתיק.

מכשיר שחור מאיים ופדים לבנים מאיימים עוד יותר. 

מאז אותו אירוע עם התנינים- לא התבקשתי לשאת חשמל.

אני מפחדת.

אני לא אומרת לא.

אני מרגישה את המדבקות מודבקות לי לצידי הכוס ולתחת. עוברת בי המחשבה שהחדירה, שכל כך ייחלתי אליה, כבר לא תיהיה, והפחד מהחשמל גובר עלי ואני מתחילה לבכות. 

די בהסטריה.

לוקח לי יותר מדי זמן להרגע.

סתמי כבר, דרמה קווין, אני אומרת לעצמי בראש. תיראי את כל ההפקה הזו פה, תרגישי את היחס. יא מפגרת. תירגעי כבר, סתומה. את זונה. סתמי ותיתני.

וזה עובד. 

נשימות עמוקות מביאות אותי למצב קבלה.

היא מדליקה את החשמל . הוא מחזיק את הויברטור. אני שוקעת.

כאב שונה. אבל מה שמכאיב לי זה לא הכאב, זה הפחד.

והדווקא הפחד הוא זה שינתק אותי מהנוכחות של עצמי ויביא אותי להיות במקום הנמוך שאני צריכה. אני לא אומרת לעצמי שאני כלום. אלא זה מה שאני באמת באותו הרגע.

חור לשימוש.

גם ללא שימוש. 

סופגת. רכה.

מזוכיסטית.

~~~~~~~~~

השעון המעורר שלי צלצל.

צריך לקום. 

שוכבת במיטה קצת כבדה.

הזרע שלך נוטף ממני. 

הניחוח המדהים שלו מתפזר בכל החדר.

אני צריכה לקום אבל אני חייבת לכתוב.

הנפש מבקש פריקה ואולי גם קצת פומביות.

תודה.

לשניכם.

לך- שאתה אוהב אותי מספיק.

ולך- על מתנת הכאב והפחד שהבאת לי אתמול. 

~~~~~~~~~

אני זונה 

שרוצה ומבקשת שוב.

זה הדברים הקטנים האלה, שבגללם אני אוהבת אותך,

איך שאתה חושב עלי בניואנסים.

בחיבוק.

בקפה.

בחדר שאתה משאיר לי כשאתה הולך,

בדברים שאתה עושה בבית, בלי שאבקש,

במוכנות שלך לעזור,

ברצון האמיתי להיטיב איתי שניכר במעשים, ולא רק במילים,

בשאיפה לשפר לי ולשנות את הקיים לטובה.

במילה הטובה שלך, שאתה לא חוסך ממני,

בחום שנובע מחיבוקך,

בעיניים הטובות שלך כלפי.

זה באיך שאתה זורם איתי,

עם כל הדברים המשוגעים האלה,

שמרטיטים לי את הדגדגן.

זה הדברים הקטנים האלה, שעושים סשן משמעותי,

השינוי בעיניים,

בשטף ורצף הדיבור,

השימוש בחיי היומיום שלנו, כהוקרה והשפלה,

בכוחניות במילה, ולא בכח מתון לבדו.

באכזריות נדרשת,

בשינוי האופי המגן היומיומי שלך, לאלימות משגעת , דיסוננטיבית לחלוטין.

בזיון אגרסיבי ומכאיב בכל חור אפשרי,

עד דם, עד ריור, עד השפרצות ברטולין למגע הקיצבי הדופק בדופן הרחם,

זה בהעדר רחמים בהצלפות, תוך שמירה על קצב הכלת הגוף,

בעידר חמלה לבכי.

זה הדברים הקטנים האלה בינינו, שבונים לי געגוע ורצון לעוד.

אני גיטרה, בוא תנגן עלי. 

אני תמיד אומרת שסקס אנאלי איננו בדסמ, אפילו שלעיתים, זה נתפס כך באתר הזה. 

זה לא.

זה איך עושים אותו, הוא שהופך את זה לבדסמי.

~~~~~~~~~~~

אני עומדת שתי רגלי ישרות על  ריצפה, 

עירומה,

ידיים על המיטה, תומכות אותי, תחת באוויר,

ואני דומעת בואכה בוכה,

מזיון גרון אגרסיבי שקרה לפני הרגע, מהשתנקות עד לכמעט  הקאה, מקצב מטריף, מהמילים שהוא אומר.

והוא לוקח לי את התחת.

ללא הכנה, ללא סיכוך. 

וממשיך לדבר.

מזיין אותי קצת, ואז מחטיף

"תספרי זונה",

ואז מזיין אותי עוד , שוב, רק בתחת,

ואז מצליף עוד

"שבע- בום, זונה",

ואני כבר לא מבקשת שמן כמו בהתחלה, אלא רק מנסה להכיל את הכאב, ואת הנעיצות החזקות, שהוא מאיץ מדי פעם באחורי. 

אני סופרת.

ב 21, כמעט בורח לי ה 21, וברגע האחרון אני נזכרת ב"בום"

"כמעט ברח לך, זונה"

והוא מזיין אותי אותי שוב.

 נדחק בזריזות לתוכי, וננעץ חזק ומהר.

כואב לי מאוד.

אני משתוללת תחתיו, מקופלת , משתדלת להכיל ולשחרר את השריר העיקש.

אני בוכה בתנוחה הזו. 

בכי מר כזה, של גודש ושל בליל ,של סטרס ועצב ומחסור של הצטברות של התמודדות וחוסר ביטחון ופחד.

בכי שנדרש היה שיצא ושלא יצא בשום דרך אחרת.

יש לקחת תחת ויש לקחת תחת.

בסשן שהיה בינינו אתמול, אי אפשר להגיד שהיה סקס אנאלי.

גם לא סקס בכלל.

ובעצם יש לזה רק הגדרה אחת שמתאימה-

לקחת תחת. 

הוא שולח אותי לאיזו שליחות לא ברורה.

עושה לי רשימה. 

תיקני ככה וככה וככה ואל תחזרי עד השעה המסוימת הזו. 

אני כבר מבינה שהוא זומם משהו אבל אני מתה על הזמימות הנדירות שלו אז אני משתפת פעולה.

המשחק הזה משפיע לי על הכוס . שומעת אותו מתקתק לי בתחתונים. צורח.

אי הוודאות מתערבבת עם החרמנות ואני נוזלת כשבכלל לא ברור לי ממה.

מסתכלת על השעון.  נוסעת בעיר במעגלים, רק שתגיע כבר השעה הנקובה.

אני חוזרת הביתה ומקבל אותי חיבוק עמוק ועוטף שמבלבל אותי, ומחייך אותי. 

יש שמיכה על שולחן הסלון הגדול . קצת חבל וציוד מונח על הספה ואני מחייכת. 

דלת חדר השינה - סגורה. 

הוא שולח אותי להתקלח. 

"נקי טוב את כל החורים שלי". 

במקלחת אני לא יכולה שלא לגעת בעצמי. 

המים לא מרגיעים אותי. המגע הנעים בדגדגן לא מצליח להרגיע אותי. לא לגמור. לא לגמור. זו המנטרה. אסור לגמור עכשיו. 

אני מכבה את הזרם. מייבשת את עצמי. ואוספת את השיער. הוא לא אוהב אותו פזור בסשנים כי הוא מפריע לו. 

אני יוצאת, עטופה במגבת, מתוך המקלחת.

צעדים קטנים וחוששים. אין שום בגד סקסי שיגן עלי, או שיתמוך בי .

"תעיפי את המגבת."

מעיפה.

השמיכה כבר פרוסה על שולחן .

"תשכבי"

עולה על השולחן ונשכבת על הגב. לרוחב. זה מוזר. בדרך כלל היא פרוסה לאורך ואני על הבטן. התחת מונגש לו יותר ככה להצלפה. בגובה הנכון. וזה נח ומדוייק יותר לשימוש בקיין.

הוא מכוון לי את הראש כך שיפול מהשולחן. אני מחייכת כי אני מבינה למה זה נועד. גם אני אוהבת את התנוחה הזו.

ואז הוא הולך לצד השני ומקבע את רגלי לרגלי השולחן. מגע של החבל לא כואב ולמעשה כמעט מורגש. אבל לא מאפשר לי לסגור רגלים כי אז הוא מתהדק.  היות ואני שכובה לרוחב השולחן , הרגלים מורחקות , ואני חשופה לחלוטין. הכוס הרעב פתוח.

הוא מעביר אצבע בי. 

"זונה רטובה וחרמנית "

אני מחייכת מרחוק. 

הוא סוטר לי בכוס ואני נענקת. 

הוא מחכה שארגע. ואז הוא סוטר שוב. ושוב ממתין שארגע. הוא מחדיר לתוכי אצבע

"יופי זונה. את מוכנה.". הוא מזיין אותי קצת עם האצבע מפזר את הרטיבות שלי בכל עבר. מלטף שוב את הדגדגן אבל דואג שלא מדי. 
אני מתה לגמור.
 אבל ללא מגע שם, זה בילתי אפשרי. זה עינוי.

הוא מתקרב אל הראש השמוט שלי.
ומתכחך בי.
הוא עדין לבוש.

הוא תופס לי את השיער הרטוב ומונע ממני לזוז. זה לא כואב, אבל זה מקבע. הוא סוטר לי. אני מנסה להטות את הראש אבל זה מכאיב לי בשיער. הוא מרוצה מהתוצאה הזו.

"את לא מזיזה ממני את העיניים, ברור?"

"ברור"

הוא פותח את הרכסן ומתחיל לזיין לי את הפה. 

אני ניהנת מזה.

לאט לאט הוא מעמיק בי ואני משתנקת. נחנקת. מריירת.

אני לא מזיזה ממנו את העיניים. 

מדי פעם הוא צובט קלות בפטמותי.

אני רגישה בפטמות. אני מייללת. אז הוא סוטר לשדיים. וזה כאב שורף ומסמן.

בזוית הזו , שהראש שמוט, אני מצליחה להכילו עמוק יותר מדרך כלל כי הלוע נפתח. וכשהוא מחזיק את השיער, אין לי אפשרות לברוח עם הראש. לא מהזין ולא מהכאב. עולות לי דמעות.

מדי פעם יש לי רפלקס הקאה. אבל זה לא מפריע לו. 

הוא ממשיך לזיין לי את הפה ולוודא, שעיני נעולות על שלו. 

ואז הוא מתרחק קצת. עדין נותר עם קצהו בתוכי.

"רק תחזיקי אותו בפה" הוא אומר "בלי למצוץ. בלי לזוז. עיניים אלי".

הוא נוקש על השולחן עם ידו הפנויה.

ואז אני שומעת את דלת חדר השינה נפתחת. 

פחד מהול בריגוש עוטף אותי. העיניים שלי מתרחבות.

"עיניים אלי" הוא אומר לי. 

אני מתה להציץ אבל הוא מהדק את היד שתופסת לי בשיער. 

"עיניים רק אלי"

כמה צעדים אני שומעת? כמה אנשים יש שם? מי הם?

"את זונה רטובה , נכון זונה?"

יש לי זין בפה ואני לא באמת יכולה לענות. אז אני ממצמצת.

"נכון".

"את חפץ. והיום את חפץ שתוק שמשרת"

אני מרגישה 2 ידיים זרות תופסות לי ביריכיים . מחוספות. מישהו לוקח את הזמן.  ניגע לי בירכים הפנימיות. מלטף את הדגדגן. הידיים מזיזות את שפתי הכוס. כאילו הוא בוחן את הסחורה.
ידיים  צובטות ומלטפות. זה כואב וזה נעים. אני לא מצליחה להחליט מה אני מרגישה, ואז הגוף מאותת לי-  אני נוזלת. הכוס הבוגדני שלי שומר עלי.

אני מרגישה את הלב שלי דופק חזק. מאיים לפרוץ לי מבית החזה.

ואז את החדירה הפתאומית.

הזין שיש לי בפה מתחיל לזוז לאט. מתואם בקצב עם הזין שיש לי בכוס. שנכנס מהר וחזק. ויוצא לאט לאט . מתעתע.

המח שלי מתפוצץ. הפחד מנזיל אותי. הבחור בכוס שלי לא מדבר. אם היה מדבר אולי הייתי יכולה לנחש מי הוא. אבל הם משחקים לי בראש, לא רק משתמשים לי בגוף. הוא מאונן אותי לפעמים, אבל זה לא נעים לי. לדעתי זה נועד לא להיות נעים כי לפני זה הוא ידע לעשות נעים. הוא מזיין ולפעמים הוא גם צובט. הוא מתעלם מהייללות. הוא משתמש.

הוא גונח. ויוצא.

גם הזין שלו נעצר לי בפה בתיאום.

"עיניים אלי" הוא מזכיר לי. הוא לא באמת צריך. עיני נעולות בשלו אבל הן כבר לא רואות.

ואני מרגישה, שוב, זין נכנס אלי. הפעם בלי ידיים והרי אני מורחבת כבר, והכוס מזמין.

זה אותו הזין? זה זין אחר? הם מזיינים אותי שוב ואני מרגישה את פאניקה עוטפת אותי. רואה את הטירוף בעיניים שלו. את המבט ההוא. הספציפי. הוא רואה את הפאניקה שלי. הוא מחייך. 
 

יותר מאוחר גם מבטו ילקח ממני. וגם יכולת השמיעה.
זה יהיה ערב ארוך. לארכו,  אני לא אפסיק להיות , בדיוק הדבר שהוא רצה שאהיה, באותו היום-
חפץ שתוק לשירות.

~~~~~~~~~

פנטזיה.

~~~~~~~~~

לרוב אני לא כותבת פנטזיות.

~~~~~~~~~

הוא קנה שני צעצועים- אפור ושחור.

ואני קניתי שני צעצועים- סגול וורוד.

ואני שואלת-

מה למי? ולמי מה? תעלומה!

:)

מתה לנסות אותם כבר.

לצערי יקרה רק בהמשך. 

כולי מסוקרנת לראות את ההשפעה של הטיטאניום והקרבון, בהשפעת החברים הסגול והורוד :)

גרררררר

בהזדמנות זו-

תודה ענקית ומכל הלב לדג טחינה וללביאונת.

אתה ניגר מתוכי. 

מטפטף מתוכי לאט, שורד את מתקפות המקלחת וצעדי היום.

טיפות טיפות ממך נוזלות לי על התחתון, מפיצות לי את הריח המתוק שלך באשר אלך. מלחלחות לי את העור העוטף מסביב לנקודת העונג, והבד הרטוב של התחתון, שמשתפשף שם ללא עצור עושה בי שמות בנשמה. עושה אותי נזקקת לך יותר. רטובה ומייחלת. 

אתה נוזל מתוכי טיפין טיפין. 

באופן הכי אינטימי שיש לך לנזול ממני. 

בצורה הכי נקיה שבוקר שלנו יכול להתחיל. 

אני נכנסת לשירותים, רק כדי להעביר אצבע ולהריח אותך . זה מחייך אותי שחלק שלך איתי היום. צמוד אלי. כמו הקולר שלך שאני עונדת על ידי, כך גם הרטיבות שלך בי. צמוד צמוד וקרוב.

אני מכניסה את האצבע עמוק ומתענג על הריח, ואז פותחת פה גדול ומוצצת את כל האצבע הנוצצת בנוזל היקר.

אתה נוזל ממני לאט. אבל בקצב הזה, שבו אני אוכלת אותך ממני, אני תוהה, כמה ממך ישאר בי לעת ערב.

אתה נוזל ממני לאט לאט.

אבל ממש בקירוב אתמלא בך שנית.