יומן מסע

זה הדברים הקטנים האלה, שבגללם אני אוהבת אותך,

איך שאתה חושב עלי בניואנסים.

בחיבוק.

בקפה.

בחדר שאתה משאיר לי כשאתה הולך,

בדברים שאתה עושה בבית, בלי שאבקש,

במוכנות שלך לעזור,

ברצון האמיתי להיטיב איתי שניכר במעשים, ולא רק במילים,

בשאיפה לשפר לי ולשנות את הקיים לטובה.

במילה הטובה שלך, שאתה לא חוסך ממני,

בחום שנובע מחיבוקך,

בעיניים הטובות שלך כלפי.

זה באיך שאתה זורם איתי,

עם כל הדברים המשוגעים האלה,

שמרטיטים לי את הדגדגן.

זה הדברים הקטנים האלה, שעושים סשן משמעותי,

השינוי בעיניים,

בשטף ורצף הדיבור,

השימוש בחיי היומיום שלנו, כהוקרה והשפלה,

בכוחניות במילה, ולא בכח מתון לבדו.

באכזריות נדרשת,

בשינוי האופי המגן היומיומי שלך, לאלימות משגעת , דיסוננטיבית לחלוטין.

בזיון אגרסיבי ומכאיב בכל חור אפשרי,

עד דם, עד ריור, עד השפרצות ברטולין למגע הקיצבי הדופק בדופן הרחם,

זה בהעדר רחמים בהצלפות, תוך שמירה על קצב הכלת הגוף,

בעידר חמלה לבכי.

זה הדברים הקטנים האלה בינינו, שבונים לי געגוע ורצון לעוד.

אני גיטרה, בוא תנגן עלי.