יומן מסע

אני שוכבת תחתיך על הבטן וללא תזוזה.

אתה מפשיל לי את מכנסי הפיג'מה וחודר עלי בכח.

הידיים שלי מעל הראש.

המשקל שלך מהדק אותי למיטה.

שתי אצבעות שלך נשלחות לתוך פי, משחקות בחלל הפעור הניקווה נוזלים.

אני לא זזה, בקושי נושמת.

אני רוצה להיות כלום. מטה מטה. נמוך. לא חשובה. לא נחשבת.

אני לא גונחת. זה לא נועד לעונג שלי.

אני   כלי קיבולת, חסר תנועה ויכולת.

אני רוצה להלקח.

נקב.

חור קעור.

קעורה.

~~~~~~~~

אני עוד חצי ישנה כשאני מתעוררת מהכאב.

יד שלך תופסת לי בשיער ומורידה אותי לעבר איברך.

היד השניה מרימה מעלה את האשכים, ואתה דוחף את הפרצוף שלי לליקוק. 

הפה שלי יבש מתוך שינה שנעצרה בבת אחת.

אני מלקקת בתשוקה. מתמסרת להנאה שלך.

אתה מזדקר לכבודי, וההנאה שלך הולכת וגדלה באופן ניכר.

אתה מסיים בתוך פי.

אני כלי קיבול.

קערית.

קעורה.

~~~~~~~~~~~~

אני רעבה, אדוני.

אליך.

רעבה לחיבוק ולאטרף שפוקד אותך ברגעים הכי פחות צפויים,

רעבה למילותיך הטובות.

לשקט שאתה מעניק לי.

רעבה להרגיש קטנה שלך.

מוקטנת.

מורדת לדרגת חור (או שזה בעצם מועלית לדרגה הזו?)

רעבה אליך? מייללת לירח.

קעורה.