צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

יומן מסע

פעם זה היה קובץ מחשבות.
חלון נוסף לחייה, נטול הפנטזיה, של נפש אקסהביוניסטית.
שהתפתח למקבץ חויות שדיברו לנפשי.

זה כבר מזמן יומן מסע.
לפני 9 שנים. יום ראשון, 17 בספטמבר 2017 בשעה 19:04

חיכיתי לראותך השבוע.

חיכיתי יותר משבע ימים שאני ממתינה בדרך כלל.

 

משהו בתאריך הספציפי הזה,

ובאפשרות לבקש את הקולר ישירות ממך.

לשבת על בירכיי,

עירומה,

נוטפת נוזלים,

מצח מוצמד לריצפה.

ידי מתוחות קדימה.

והקולר,

המוסר ממני לצורך מעמד, 

מושט לך להחלטתך.

ואני הכי פגיעה שם מולך.

הכי שלך.

 

כשהקיין פוגע בי אני צורחת

אני ממש צורחת

אני משתוללת

אתה לא מרחם עלי

יודע שצריכה אותך כך. בילתי מתפשר.

 

תספרי כלבונת.

תספרי.

זה רק 36.

בתחת.

אחר כך בכוס. 

 

בכל זאת. יומולדת.

 

חבק אותי אדוני

אל תשחרר.

חזק.

 

זה חג. ואני צריכה אותך עלי :)

 

בדיוק ככה.

איך שאנחנו.

7 מיתות קטנות. גדולות. ענקיות.

 

 

 

ואחרי שאטרף שוכח במקצת.

והחיה שבך שבעה טיפה.

אני נמסה בין זרועותיך.

שואפת אותך לתוכי.

עוד קצת.

עוד טיפה ממך.

"זה חיבור חזק, מה שיש פה, את יודעת?"

 

אני רגשנית, אדוני.

קטונתי מלדעת.

רק מרגישה חוסר בך.

רק מרגישה צורך.

רק האוויר דליל מדי בלעדיך

והצלילים אינם מלודים ללא קולך.

 

תודה לך אדוני.

על קולרי.

עליך.

על היום.

}{

לפני 9 שנים. יום רביעי, 13 בספטמבר 2017 בשעה 11:27

"ממי תזמיני מקום. יהיה לנו כיף"

"אני לא יודע, נראה. נזרום עם האוירה"

"אין על מכמורת, זונה. טעם טוב יש לך"

"הי מה קורה, למזוג לך לשתות "

"מי את? נכון זונה שלי"

"נפנק אותו, נכון?"

"לכי להתקלח. הבאת איזו רשת?"

"את זונה של ****? איזה זונה טובה"

"על הבירכיים, תסתובבי אלי"

"על המיטה , תפשקי"

"לא נוח לי הגובה, תסתובבי"

"את שומעת את הרעש של הנוזלים זונה?"

"את רוצה לגמור זונה? מתאפקת?"

"איפה אני זונה? נכון, בתחת הצר שלי"

"תגמרי זונה, אני מרשה"

"אני גומר, זונה!"

"יאו איך שהיא מוצצת טובה, הזונה. יש לה את הקטע הזה עם הלשון"

"אני יכול להביא אליך סאביות להתלמדות?"

"תגיד, אני יכול להשאיל אותה?"

"אל תסתכלי עליו, תתרכזי בי"

"כמה פעמים גמרת, זונה? ואתה?"

"אני רוצה לזיין אותך בכוס עכשיו"

"איך שהיא רטובה הזונה"

"די. לא לגעת יותר"

"אמרתי די".

"בי ממי שלי. נסיעה נעימה"

"הגעת? היית מקסימה ממי שלי"

"תגידי, אני חשוב לך?"

 

 

"אני איתך. הרבה יותר ממה שאת חושבת "

לפני 9 שנים. יום שני, 11 בספטמבר 2017 בשעה 18:19

זה למצוא בקבוק של סיידר כשאת בטוחה שאין אלכוהול בבית,

 

זה להכין לעצמך סלמון כשאת מתה מרעב ושיצא בדיוק איך שאת אוהבת.

 

זה להשכיב את הילדים לישון ולשמוע "אמא אני אוהב אותך", כנה כזה של ילדים,  ביוזמתם.

 

ואתה.

לגמרי אתה.

אתה זה אושר, אדוני.

 

}{

לפני 9 שנים. יום חמישי, 7 בספטמבר 2017 בשעה 4:59

אני תוהה.

אם אני אכתוב שאני מתגעגעת אליך  מספיק פעמים-

זה ימלא את הר החוסר שיש לי בנשמה?

ייקל על קשיי הנשימה?

 

הנני ילדה אבודה, המתהלכת בהמון מלא אנשים ומחפשת אחרי אבא.

מחפשת אותך, אדוני.

אבא קשוח, חכם, חזק, יודע, מכיל, מלטף.

אני לא בוכה.

מה פתאום. אני הרי ילדה גדולה.

אבל אני מחפשת בטירוף. מביטה לכל הצדדים, שמא אפספס. 

הדמעות חונקות לי את הגרון.

אבל הן כלואות בפנים.

רק אתה יכול להוציא אותן לחופשי.

 

אז אני מחפשת אותך.

כי זה מה שליבי רוצה.

כי לזה נפשי כמהה.

כי הגעגוע הזה,

הרצון אליך,

התחינה התמידית להיות תחתיך-

מגדיר אותי.

מנחם אותי.

נותן לי אויר לנשימה.

אושר.

 

אני מתגעגעת, אדוני.

מתגעגעת לאושר שאתה.

 

}{

 

 

 

לפני 9 שנים. יום ראשון, 3 בספטמבר 2017 בשעה 17:39

אני להטוטן.

רוב הזמן אני די טובה.

לבושה צבעוני, כמעט כמו ליצן, מעיפה את הכדורים שלי באוויר בלי לחשוב על זה פעמים, תוך כדי סיבוב קל במקום וזמזום של שיר קליל.

אני לא מתרברבת. באמת שלא.

אבל כל מי שמכיר אותי יודע שיש בצלחת שלי לא מעט. ואפילו די הרבה.

 

ואתה יודע מה קורה כשנופל לי כדור?

כי הם נופלים לפעמים, הבני זונות.

 

אתה היחיד שרואה.

 

אני התרגלתי להסתיר כל כך טוב,

שאף אחד אחר לא רואה.

 

וכשאני צורחת את האורגזמה שאתה נותן לי, אני יכולה לחוש  בכוחה של הרוח במפרשי.

לקום

להתכופף

להרים את הכדור שנפל.

 

אתה רואה אותי.

כמו שלא ראו אותי מעולם.

 

ואתה יודע מה,

אני חושבת שהיום היית יותר לי מאשר אני לך.

למרות שרציתי להיות.

אבל כך יצא.

מצצתי בהתמסרות, אבל הזין המתוח שלך עשה לי.

התמסרתי מתוכי -כולי אליך היום, וזה נתן לי יותר.

נסעתי ממך מטפטפת זרעך בתחתונים וזה חימם לי את הנשמה.

אז אני מתנצלת על האנוכיות, אדוני.

מתנצלת, שלפעמים, נופלים לי כדורים.

 

מקווה שדווקא הכדור שלנו, הקטן היקר, עוד גבוה באוויר בישבילך, בדיוק כמו שהוא עבורי.

 

וצריכה אותך.

תמיד.

כל כך.

צריכה ממש.

שתפליג איתי. בדיוק כך. כמו היום. כמו תמיד. כמו שאנחנו.

ומה שיהיה יהיה.

 

תודה.

 

 

 

לפני 9 שנים. יום חמישי, 31 באוגוסט 2017 בשעה 10:04

מתגעגעת לאדוני.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

#מצב.רוח.טוב.ושובב

לפני 9 שנים. יום רביעי, 30 באוגוסט 2017 בשעה 4:40

יש בי חשק לכתוב לך.

אי שקט פנימי כזה שנוצר מגעגע פיסי.

מכמיהה.

מרצון שלא מוצא מנוח- להיטיב אתך.

מעיסה שמבעבעת בתוכי ומחפשת להישפך ממני החוצה.

רותחת בי. צורבת כל אשר בדרכה.

 

מגיע לך את הפואטיקה הכי יפה שניתן לכתוב. את השירה המהממת ביותר.

אבל דווקא הפוסט הזה לא יהיה ארוך ומשתפך.

 

זה פוסט קצר.

לכתוב געגוע.

לכתוב תשוקה.

לכתוב צורך.

 

בך.

 

להיות שלך. להיות סאבית. ילדה. נשלטת.

להיות עבורך.

לחשוב עליך. בלעדית ולגמרי , לבוא נקייה ללא ציפיות.

ולסמוך עליך, שאתה כבר תחשוב עלי.

ולשחרר.

 

אני שלך אדוני. ואני צריכה אותך.

צריכה כל אשר שתחליט שיהיה, כל אשר תחליט שאהיה.

סומכת. בוטחת. ורעבה.

 

בוקר של געגוע

}{

לפני 9 שנים. יום ראשון, 27 באוגוסט 2017 בשעה 19:37

תישן ממי שלי. תנוח.

תן לעסות לך את הגב, להעלים בך את השמן החם. להרגיע אותך ובתוך כך להרגיע אותי.

 

תאסוף כוחות.

אני אלקק אותך עד טיפת הזיעה האחרונה, עד שנשימות הגמירה שלך יחליפו את זעקותי.

 

קרסול לפרק כף היד.

קולות חנוקים הבוקעים מפרצופי המוצמד למזרן.

חשופה לפניך, ונחביאת. 

עיצמי עיניים, סאבית. תירטיבי יריכיים וכרית.

ואכן, נוזלת נהרות של פחד וכניעה מהכוס.

מפל גועש של נתינה שלך לי.

סדר.

ולרגעית השניה, כשהמקל שורק באויר, רגע לפני שהוא פוגש את אחורי, אין חרדות.  

אני שלך שם. לגמרי לחלוטין נתונה לך.

 

ואני בוכה כי כואב לי.

כי אחורי כבר לא רגילים לבעילתך וכי אני זקוקה לבכי הזה. לייבבות ולתחינה אליך. לבקשה.

ולמגע הדורש ממני.

לא מוותר.

מפלח אותי לשניים וקורא את בעלותו על כל כניסותי כולם.

 

 

בהפסקה הקצרה,

ישבנו לנוח.

אתה לגמת משקה והחמאית לי על השמלה והעקבים.

 

זה בישבילך, אדוני.

זה הכל בישבילך.

 

}{

 

 

 

 

לפני 9 שנים. יום שישי, 25 באוגוסט 2017 בשעה 17:14

רק רציתי לספר לכם ובעיקר לך,

שקניתי לאדוני מתנה,

לא כי יש סיבה מיוחדת,

אלא סתם ככה,

כי הייתי בקניות וכי חשבתי עליך והתחשק לי,

היא נורא יפה בעיני,

ואני מקווה שתאהב אותה.

 

אני מתרגשת מהמחשבה לתת לך אותה.

ממש מתרגשת.

לא יכולה לחכות עד שאראה אותך.

 

 

נ.ב.

אני קצת ילדה שלך היום.

אבל תמיד הרבה שלך.

 

לפני 9 שנים. יום רביעי, 23 באוגוסט 2017 בשעה 21:00

שומע את זה?

זה רק השקט שלי שרועש.

הגלים שמתנפצים לעבר שובר הגלים,

הבמבוק השורד המרשרש לשירתה של הרוח, בקצה האגם המזוהם, מיותם מנוכחותם של ציפורים.

נשימות כבדות של גוזל גוסס, הנאבק בכל כוחו על נשימתו זו ויודע שאין די בכך. סופו להטרף בידי החתול שהפיל אותו לפני רגע קט לריצפה מתוך שעשוע. הוא לא רעב, החתול.

קולות של עלים מתעופפים לאורך השדרה, ריקה מצחוקם של תינוקות, ממשחקם של ילדים. ערירית וזקנה.

 

ובכי חרישי.

של ספק נסיכה וספק סירנה.

שום נשיקה לא תעיר את המכוערת הנרדמת, כי הרעל בתפוח היה חזק מדי.

מנת יתר-, יזעקו הכותרות בעיתונים שלא יכתבו.

 

שומע?

כי אני אטמתי את אוזני.

שמתי את המנגינה הזו של השריקות מהסרט קיל ביל (לא , לא זו היפה והנוגה, אלא זו המטרידה, מהקטע עם האחות הרצחנית הרחמניה).

וגמרתי.

גמרתי כל כך חזק שנראה לי שגם אתה שמעת.

זו הייתה אורגזמה שלך.

 

כל כך שלך שלרגע קט גל הרעש שעבר פה הקפיא את הכל.

 

ורק הגעגוע חם.

בוער.

רותח.

אליך.