|
|
|
להתעטף בך,
בעוצמה הגברית שלך,
בסקס אפיל,
בסטייל,
באורח רוח והסבלנות,
בחכמה,
בכח ההתמדה שלך למולי,
בדרישה,
במילים החמות ,
בדאגה.
בקולך העמוק, ועורך השחום.
בעיניך הטובות.
בידיך החזקות.
בליבך הרחב.
בראש הגאוני שלך.
בזין הטעים שלך.
בטעם החיים עצמם.
להתעטף חזק חזק.
ולהאחז בעובדה, שרק עוד קצת.
עוד מעט.
מתגעגעת כל כך אדוני.
עד כדי כאב.
}{
ואני רק רציתי להגיד לך,
להשמיע לך,
להספיג בך,
להיכנס לנימים שלך,
לנשימות,
לתאים הקטנים של גופך הגברי המדהים, החם, המזמין, על כל חלקיו-
הזין, הראש, הלב.
לעורר בך קנאה כלפי,
פחד שאלך.
לעורר בך רכושנות.
ואני רק רציתי להיות שלך,
יותר מ"להנות מהרגע"
אלא להנות מהעומק,
מהמקומות האלה בנפש שניתן לחקור אותם, לבדוק אותם רק אחרי שיש בסיס. רחב איתן ויציב.
מתוך אמונה שעיסוק בבדסמ הוא במהותו עיסוק בגבולות.
שלי עצמי
שלי איתך
שלי ממך
שלך.
ואני רק רציתי לכאוב איתך ובישבילך,
להגיש לך את החורים של גופי,
לשייך לך את כל הנקבים.
לתת.
לא מתוך חולשה. אלא מתוך עמדה של בחירה.
בחירה של סאבית את אדונה.
בחירה שלי.
ואני עדין רוצה.
שלך.
יותר מתמיד.
ומתגעגעת.
עד בלי די.
אליך.
אדוני.
}{
בדרך הביתה אני חושבת כמה שאני ברת מזל.
אדוני ייצרי, יצירתי, מאתגר אותי ,בוחן אותי, מאלתר מכל הבא ליד.
מכיל אותי.
מכאיב לי במידה שאני זקוקה לה,
בהדרגתיות הולכת ונבנית,
מאמין ביכולות שלי , הרבה יותר ממה שאני מאמינה בי בעצמי.
גאה בי.
משקיע-
חום ואהבה ודאגה כנה.
ושומר עלי.
ואני?
מייבבת.
מייבבת בלי סוף.
מנסה להתמודד וחשה שכושלת.
נותנת לפחד שלי, למפלצות השוכנות בי, להשתלט עלי.
הפחד התחיל כשסידרתי את הצעצועים על השולחן.
הסתכלתי עליהם ורעדתי ממש.
גלגל כאב.
מכשירי חשמל.
ודילדו שחור רוטט וענק.
פחדתי והרטבתי.
אני טובה בזה. בלפחד ובלהרטיב מזה.
התחלת עם גלגל הכאב.
אומרים שהוא לא כואב.
משקרים.
הוא כואב. אבל הוא גם מחייך אותי כרגע . כי זה כיף לגלות שגלגל כאב משאיר כאלה סימנים.
הם לא נעלמים לי אחרי חצי שעה :)
זה נעים לי עכשיו לדעת שהם ישנם.
אני כבר שם.
למטה.
אתה מרגיש כמה אני רטובה מזה?
רטובה ממגע, לא מגע, שלך?
מהזין המדהים שלך בפי?
אתה חודר אלי קצת, מזיין וחונק,
וכמו חיה רעבה גופי לוקח את הזין שלך אליו. כמהה אליו.
אבל זו רק הכנה לבאות מבחינתך. זו לא המהות.
מוריד לריצפה.
מצליף בי עם החגורה הזמינה לך.
ודוחף את הדילדו הענק לתחת שלי.
כאב משולב בעונג.
כאב עד גבול היכולת.
אני מתפתלת כמו נחש. אבל אתה עוקד את רגלי עם ברכיך. משחק בדגדגן שלי ומזיין אותי עם הדילדו הענק. עד שאני נשברת ובוכה.
מה בוכה? מיבבת.
ואז, ברגישותך המדהימה שלך אתה מניח לי לנוח.
הפסקה.
שקט.
רק הקור של הריצפה הקפואה שמנוגד לכפותת רגליך המונחות בשלווה על גבי ועשן הסיגריה שלך.
גופי נרגע.
אתה מקים אותי ומביט לתוך עיני.
ושואל.
ואני יודעת טוב מאוד למה אתה מתכוון, אבל כדי להיות בטוחה, אני שואלת -אותך?
כן.
כן.
ואז מגיע תור החשמל.
חשתי את הפחד מתפזר לי בגוף.
פחד טהור.
נלחמתי ביני לבין עצמי. בין המקום השחור שאליו המח משך אותי, לרטיבות שנשפכה מבין רגלי..
וזה כאב.
זה כל כך כאב לי.
מלא פיזיקה למדתי בחיי. 5 נקודות בגרות. ובתואר- פיזיקה 1, פיזיקה 2, פיזיקה 3. כל אלא לא מכינים אותך לכאב של החשמל כשהוא סוגר מעגל עליך.
ושוב יבבות ובכי.
בכי אמיתי. של כאב. של פחד. של משהו קדמוני ורע שהתפרץ ממני פתאום.שכלל לא היה קשור אליך. שהיה כלוא בי. והשתחרר.
נעלמתי שם לכמה רגעים.
למקום אפל.
ודיברתי לעצמי בראש. הזכרתי לעצמי שאני במקום מדהים. וחשתי את חום גופך לידי. שולף אותי מהמקום הרע הזה.
אתה יודע אדוני, פעם אחרונה שהגעתי למקום הזה, לקח לי ימים להרגע... הנוכחות שלך שם, ברגע הזה, של השבירה שלי, התמיכה שלך, השליטה שלך, אתה אתה עצמך. כל אלו- עשו את ההבדל. עושים את ההבדל כל פעם מדש.
נשברתי מספר פעמים לאורך הערב.
ותחילה החלה מקוננת בי תחושה של אכזבה עצמית. של אי הצלחה.
אז אני נוסעת הביתה ומנתחת את ההרגשה שלי.
למה אני מאוכזבת?
הגעתי לסף.
ממש לקצה היכולת של הכאב שלי.
יהה נמוך ככל שיהיה
האם זו סיבה לאכזבה מעצמי?
או שמא סיבה לגאווה?
גאווה שהגעתי לסף.
גאווה שניסיתי. שוב ושוב ושוב.
גאווה, שאדוני עזר לי, לא ויתר לי, לא נתן לי ליפול ורק כך- התגברתי ולו במקצת על הפחד שהיה.
אז חשמל זה שטן גדול אדוני.
אבל איתך , אני רוצה הכל.
אני מבקשת הכל.
מתחננת.
הרכב כבר חונה בחניה.
ואני כבר השלמתי עם הנפילות שלי.
ההתמודדות עם הכישלון שמרגישה, בין אם הוא אמיתי או לא, מתאפשרת רק בזכותך, אדוני.
זה גואה בי.
הצורך להמשיך להיות סאבית שלך.
להתאמץ.
להשקיע.
להמשיך.להרוויח את הזכות הנדירה הזו, לקרא לך-
אדוני
להיות שלך.
}{
אני מודה,
אני חלק מהדור הזה והרבה מהחולות הרעות שהוא מדבר עליהן פה , הן גם מנת חלקי.
תודה אדוני.
על כך שמלמד אותי סבלנות ואיפוק,
מעצים אותי,
נותן לי,
מאתגר,
מתמודד איתי כשטועה,
מחנך,
משקיע בי,
משפר בי את החולשות שלי,
מעורר את מה שישן,
מפריח את השומם.
זה מעבר לכאב הפיסי.
זה הרבה מעבר להשפלה.
כן, אני זקוקה להם.
אבל יותר מזה,
אני זקוקה - לך.
מתגעגעת
}{
יש לי איזה פאק בייצור, אני מודה.
לא יכולה לגמור ללא מגע על הדגדגן.
לא גומרת רק מחדירה.
חייבת גירוי נוסף.
תכל'ס, זה די מבאס. נורא בא לי לגמור מחדירה לבדה. מאיזה זיון עמוק שהזין שלו קודח בי בכוס כמו שרק הוא יודע. גואל אותי מהסיטואציה שבה אני בדרך כלל מצויה .
וחשבתי שעם אדוני זה אכן יקרה.
לא שיערתי לעצמי איזו חדירה הוא רצה שאגמור ממנה :).
יש פעמים שאני יכולה להיות תמימה מאוד. :)
דילדו רוטט לתוך התחת.
ניעות קטנות ועדינות.
מחשבות גסות.
עיסוי דילדואי מסוכך.
ארוך בלי לוותר.
עונג ללא כאב.
התרכזות.
ידיים רחוקות מהכוס.
ורק לפני הסוף ממש, מתגנבות להן 2 אצבעות פנימה, לחוש את הרטיבות הרבה. נזהרות שלא לגעת במה שכרגע נטוש.
תחושה מתגברת עולה מעלה מעלה.
הגוף מטפס .
הרעידות עולות.
ואז- פיצוץ. רעש. זיקוקים.
אורגזמה מטורפת עם דגדגן יתום, נפוח ורעב.
ואני? בהלם.
בשוק.
המומה.
מותשת.
מחייכת לעצמי ולא מאמינה שלקח לי 34 שנה ואדון אהוב אחד כדי להגיע לזה.
לא מאמינה למה שקרה.
עכשיו מודעת אדוני.
בזכותך.
תודה.
בחושך בלילה אני הופכת שלך, עוד קצת.
זה אתה שגונב עוד פיסה מנישמתי או שזה אני שרוצה לתת לך עוד ממני?
למלא אותך בי.
להספיג בך תמצית שלי.
להטמע.
נוזלת את כולי החוצה.
לא צריך חבלים שיקשרו אותי כי הפקודה "תפשקי" עוקדת יותר.
הסטירות לכוס לא מאחרות להגיע. אני מתכווצת קצת. פוחדת.
תספרי עד שלוש.
ולרגע אני בטוחה שהסטירה השניה תגיע לפני שתסתיים הספירה. אך לא. אתה ממתין. מותח אותי עוד.
שוב
ושוב
ושוב
אתה לא שואל אם כואב לי. הכוס הנוזל שלי מספר לך כל שאתה צריך לדעת. מספר לך על אהבתי.
וכשאתה חודר אלי, גואל אותי מהפחד, מהכמיהה אליך, אני כבר שלך לחלוטין. שבויה בקסם הזה שהוא אתה. הגוף נעתר לך. מתנגן במנגינה שאתה פורט עליו. גומר פעם אחר פעם אחר פעם.
שלוש זה מספר יפה.
שלוש מיתות השייכות לך.
כבר אין הכנעה. כי אין בה צורך. כי הכל ברור ומוכתב בינינו. הכל במקום. שייך. שייכת.
החגורה משלימה את הסיפור שלנו.
"את תעשי בישבילי הכל, נכון?" אתה לא שואל. אתה אומר לי. חודר לראשי. מטפס מדרגה נוספת.
ההצלפות כואבות במיוחד.
אני מתבכיינת אבל אתה לא מוותר לי.
וכשאתה לא מוותר אני שומעת את האמונה שלך בי- את יכולה. את מסוגלת. אני שומעת בין ההצלפות, את הגוף שלך מדבר אלי חזק יותר מהן. בשלווה . בחדות. בביטחון.
ורק אז אתה עונד לי את הקולר.
שאני לא מורידה ממני עד הרגע האחרון ממש.
קולרי. מידך. אירוע קסום.
אירוע שיש בו כדי למלא אותי כוחות עד הפעם הבאה.
סאבית שלך, אדוני.
אוהבת.
וממתינה.
עד שירד הלילה עלינו, החושך המבורך שלנו. עד שיגיע העת.
ועד אז- שלך אפילו עוד יותר.
תודה אדוני.
שייכת.
אתה שכוב מעלי.
על גבי.
גוף שלך מוחץ אותי פנימה לתוך המזרן.
אתה שומע את נשימותי הכבדות.
בשקט.
אתה עוטף אותי.
מכיל אותי.
מקשיב לי.
מקלף ממני מניירות ופחדים.
מקלף ממני שכבות הגנה.
קיבלתי כל כך הרבה הערב.
המון.
סשן מיוחד אינטימי וחם.
אני חושבת שעל ערבים כאלה נכתבו מילים גדולות.
מילים עדינות ורכות המביעות רגש.
מילים שחשבתי שהן לא לי , ואולי כן לנו בעצם.
תודה אדוני האהוב.
על היותך.
ושוב אני מבקשת.
עברנו חודש מטלטל, אדוני.
אבל,
זה לא גורע מהרצון שלי להיות למרגלותיך,
להיות שלך.
למרות טעויות שהיו, ובטח עוד יהיו.
למרות החסרונות שקיימים. וקיימים.
אני מבקשת לך אותי אדוני.
כמו שאני.
מתאמצת.
אוהבת.
מסורה.
מבקשת את מקומי שנית.
מבקשת אישור לקולרי.
נושכת שפתיים, אדוני.
מקווה.
ומתחננת..
אנא.
מבוכה.
רגש מוזר.
כשהוא מעורבב עם תשוקה ועם סקרנות ועם רצון, הסלט המתקבל הוא מנה לאניני טעם.
הוא אפרודיזיאק של בוקר.
אני משתדלת
מתאמצת כל כך.
לנקות את הראש שלי ממסגרות בהם הוא כבול ולאפשר לעצמי. להרשות לעצמי.
רוצה שתתרברב בי בפניו.
הוא דום מבוגר. הגיל נתן אותותיו על גופו, ולובן בשערות ראשו , אך לא גרע מיופיו. נסיוני הרב ניכר בפניו , בתנועותיו.
רוצה לעורר קנאה.
שלך בי, שלו בך.
רקדנית בלט במרכז הבמה.
כזו שהקהל ירצה לחזור ולראות. שוב ושוב. כזו שהריגוש איתה לא תם.
אני כבר פה . הנה זה כבר קורה. רציתי שזה יקרה, ופתאום המבוכה המוזרה הזו.
קרני השמש החודרים דרך החלון המוחשך מאירים אותי. אין לי לאן להתחבא.
אתה רואה והוא רואה.
אני חשופה.
עירומה, לבושה ברשתות.
אדום שחור.
אינני אני עוד.
אני התגלמות של מה שאני צריכה להיות. של מה שאני רוצה להיות איתך. רכוש שלך. לשירותכם.
מדי זונה.
המגע שלו נעים לי.
וכשקיין בידך מצייר עלי פסים הוא מחבק אותי ואני צונחת מטה. אני ממוקמת במקומי. אני בבית.
הכאב נדרש.
אני זקוקה לו.
אני זקוקה לקיין לשוט.
זקוקה להצלפות.
כשהזין שלו חודר לי את הפה אני מרוכזת בקיין שלך. ובעונג שלו.
הנוזלים שלי שמתפרצים מתוכי הם הוכחה שאני איפה שאני צריכה להיות.
אני לא חושבת. אין מחשבות ברגעים כאלה. רק ריכוז. חשה את ידיך עלי בין ההצלפות. מדמיינת עיניך עלי.
אני מוצצת אותו ומדמיינת אותך. אני מייחלת לחדירה שלך.
למגע שלך.
להרגשה של הגוף שלך עלי.
יודעת שהיום אלו הם במשורה. מעט. היום אני צריכה להסתפק בפחות ממך. צריכה להתחלק.
שומעת אותו גונח ומרגישה את עיניך עלי.
מרגישה סיפוק .
מהנאה שלו.
מהיכולות שלי.
מכך שעכשיו תורך.
וכשאתה חודר אלי סוף סוף, באחורי, זה כואב, אבל העונג ממלא אותי יותר מהכאב.
אני רעבה אליך.
מתוך המאמץ שלי יש רעב אליך.
אדוני.
שמבין אותי. שקורא אותי. שמאפשר לי.
היחיד שמכיר אותי באמת.
היחיד שגם יודע את גופי ויודע להביא אותי לגמירה.
מתאמצת לענג.
לחלק את תשומת הלב המופנית שוה בשוה ולא להזניח.
מאוד משתדלת.
חשוב לי העונג שלך.
וחשוב לי העונג שלו.
גם לך חשובה ההנאה שלו לא פחות.
רגיעה.
הקטרזיס הנפשי קרוב.
אנא אמור לי, אדוני-
האם הצעצוע הביא לך גוואה? הביא לך חשק?
וזה שהסאבית שלך רוצה לנסות עוד, אדוני, לחוות שוב,
מה זה עושה לך?
נפשי כלואה במוסר מימי ילדות. לא מרשה לעצמי להנות מזה.
עד שלא תיתן לי אישור להנות.
עד שלא אדע, שמצאת הנאה בי גם.
אתה מקלף ממני שכבות של מגננות ילדות לאט, באהבה ובמיומנות.
מקבלת ממך את האישור לאושר.
אני שלך.
I swear to you my love
I do the best i can
