סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

יומן מסע

פעם זה היה קובץ מחשבות.
חלון נוסף לחייה, נטול הפנטזיה, של נפש אקסהביוניסטית.
שהתפתח למקבץ חויות שדיברו לנפשי.

זה כבר מזמן יומן מסע.
לפני 7 שנים. 6 במרץ 2017 בשעה 18:09

 

אני מודה,

אני חלק מהדור הזה והרבה מהחולות הרעות שהוא מדבר עליהן פה , הן גם מנת חלקי. 

 

תודה אדוני. 

 

על כך שמלמד אותי סבלנות ואיפוק,

מעצים אותי,

נותן לי,

מאתגר,

מתמודד איתי כשטועה,

מחנך,

משקיע בי,

משפר בי את החולשות שלי,

מעורר את מה שישן,

מפריח את השומם. 

 

זה מעבר לכאב הפיסי.

זה הרבה מעבר להשפלה. 

כן, אני זקוקה להם. 

 

אבל יותר מזה,

 

אני זקוקה - לך. 

 

מתגעגעת

}{

סועד קשוח - אני מכור לזה שאת נסחפת ככה.
תודה.
נ.ב. לא נסחפת קצת?
לפני 7 שנים
חשופית שתוקה​(נשלטת) - לא אדוני.
אני לא חושבת שהגזמתי.
כי למרות שהחיים לימדו אותי עבודה קשה מהי, ולמרות שהתמדה וכח רצון זה חלק מהאופי שלי,
הרי שהרעות החולות קיימות גם בי-
גם אני בורחת לצאט מבדידות,
גם אני זונת לייקים,
אבל אלו הרעות היותר זניחות לטעמי.

חוסר הביטחון העצמי,
חוסר השלווה,
חוסר הסיפוק מעשייתי שלי,
חוסר איפוק וחוסר סבלנות.

הם אלו הקיימים בי אדוני
קיימים בי ועוד איך.

ואם זאת, אני אחרת איתך,
בגללך,
ובזכותך.

זה- שלך אדוני.


שלך.
}{
לפני 7 שנים
Eshetbar​(נשלטת) - אני חושבת שהדרך ללמוד איפוק לא חייבת לעבור דרך עינויים
לפני 7 שנים
חשופית שתוקה​(נשלטת) - איפה פה בפוסט את רןאה עינוים?

גם כשיש כאב, אין עינויים. :) אף אחד לא בכלא הסיני פה :)

אני מרטיבה מפחד ומכאב.
מבקשת אותם.
זקןקה להם..
}{
לפני 7 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י