סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

יומן מסע

פעם זה היה קובץ מחשבות.
חלון נוסף לחייה, נטול הפנטזיה, של נפש אקסהביוניסטית.
שהתפתח למקבץ חויות שדיברו לנפשי.

זה כבר מזמן יומן מסע.
לפני 4 שנים. 12 בספטמבר 2020 בשעה 6:35

לגעגוע יש יכולת מיסטית לגדול כל הזמן.

ככל שאנחנו יותר יחד,

יותר קרובים,

יותר 'מחוזקים לעולם'

כך גדל לו גם הגעגוע.

 

אני מתגעגעת לגבר גדול המימדים שמחבק אותי ועושה לי להרגשה של קטנה קטנה.

מתגעגעת לחבר שמפרגן ומחמיא, ולא חוסך ממני את דעתו הטובה.

מתגעגעת לסאדיסט שלי, שיודע להוציא ממני פחד וזעקות כאב אמיתיים. 

מתגעגע לבן זוג שלי, לבישולים, לשקט במרפסת, לסרט נעים בטיוי.

 

וזה מגיע לי, אדוני.

וזה מגיע גם לך.

וזה נדיר,

ויקר ערך

 

 

 

ואפילו שלפני רגע עזבת,

ואפילו שעוד ממש בקרוב - תשוב-

אני מתגעגעת אליך.

 

המון.

 

 

 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י