לשמחתי לא ייללתי לו.
בעיקר כי לא הרשתי לעצמי.
הוא עם הצרות הנקודתיות שלו, אני עם שלי.
הסקס המשיך להיות מרושע ומשגע ומספק כל כך, מילא את החוסר הנקודתי של הצלפה מכוונת.
אז לא ייללתי לו כי התאפקתי, כי ידעתי שיהיה לזה סוף. כי רציתי לתת לנו זמן.
אבל האמת היא שחשתי בחוסר הזה בכל יום שעבר.
אז כשהוא התחיל את הסשן, בחימום קל תחילה עם ידיים אחר כך עם שוט, התקשתי להכיל אפילו את זה. המיינד רצה, אבל הגוף שכח קצת.
הייתי צריכה לעשות על עצמי עבודה. בשקט הפנימי שלי בפומביות של אמצע מועדון.
הרגשתי קושי, הדיבורים סביב, מבטים, התלחששויות. פחדתי ולא רציתי לאכזב, לא אותו ולא את עצמי.
הוא האט את הקצב. כמי שקורא אותי. כמי שנמצא שם עבורינו להנאתינו ולא מתוך איזה מרוץ לא ברור עם קו התחלה אמצע וסיום לכמות הצלפות.
לאט לאט המיינד נפתח אליו ואל הכאב כמו אל חבר ותיק שחזר לביקור בית לאחר שנים של המנעות. אחרי המיינד הגיע גם הגוף.
כל הצלפה חיממה את העור, ופיזרה אנדרופינים ועונג בכל הגוף. כל מגע מנחם הגביר את העונג מעלה. הוא עבר מספנקר לקיין ואני הוצפתי שם סמים טיבעיים של הראש שכה שהתגעגעתי אליהם.
שנדרשים לי לנשמה.
אחרי הפסקת סיגריה הוא שלח אותי לשים גרביים. הבאתי גרביים עבות כאלה. חורפיות.
נשכבתי על הריצפה מתחת לקורה, על הגב. האזיקים המיוחדים כבר חוברו אליה.
הם קשרו רגלי לקורה, כף רגל בכל צד שלה. ריסנו אותי באמצעות האזיקים.
ואז הם התחילו להרים.
מזל שהיו לי גרביים כי קצוות העור החדש, אילולא הגרביים- היו פוצעות.
שמעתי את צליל הכננת ולא ראיתי דבר מלבד רגלי המרוסנות לקורה, מתרוממות מעלה לאט עם כל הנפה.
עוד טיפה והנה ידיי באויר והתחלתי להתנדנד. ראש למטה. חסרת שליטה לחלוטין.
"4 דקות" שמעתי אותם קובעים.
הוא החזיק לי את הראש בשיער וניענע אותי.
הוא הוציא את הקיין, והצליף בין רגלי המפושקות. עונג וכאב. כאב ועונג. קיין ישירות על הדגדגן, בעוצמות משתנות.
על יריכיי.
על התחת שלי.
אי אפשר לתאר את רמת החוסר האונים ואת העונג הנילוה ואני לא חושבת שיש הרגשה בעולם שדומה לזו שחויתי.
הוא חיבק אותי באויר, והרחיק אותי, ונישק אותי, והכאיב לי, כשאני תלויה ככה, הפוך ונתונה לחלוטין לחסדיו.
אהובי שלי, תודה רבה על חוויה מהממת, מיוחדת, ממלאת מצברים,
ועל זה שאתה שמור עלי ודואג לי,
אבל גם לא מוותר לי,
בדיוק ברגעים שכאלה.
אני אוהבת אותך.
