סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

יומן מסע

פעם זה היה קובץ מחשבות.
חלון נוסף לחייה, נטול הפנטזיה, של נפש אקסהביוניסטית.
שהתפתח למקבץ חויות שדיברו לנפשי.

זה כבר מזמן יומן מסע.
לפני שנה. 19 בנובמבר 2022 בשעה 8:44

על הבירכיים במקלחת.

ידיים על הירכיים. 

פה פתוח.

"זה כל כך יפה ככה"

הראש כבר לא איתי, הראש שלי אצלו על כף היד, זה לא משנה בכלל מה הוא יגיד עכשיו, מה הוא יבקש/ידרוש אני אדחק בעצמי לבצע. כמו סטייק, עכשיו אני עשויה וואל דאן.  זה רק לקחת.

 

מלאה ברוק, שתן וקיא של עצמי.

הוא מזיין לי את הפה, ולא מאפשר לי להזיז את הראש כשעולה לי ריפלקס ההקאה.

הוא מחזיק לי את הראש חזק, ואני מריירת עליו מיצי קיבה בצורה בילתי נשלטת, והוא ממשיך לזיין לי את הפה.

יש לי דמעות שיורדות לי מהעיניים ללא בכי, ללא יללות. דמעות קטנות של כניעה שנופלות לנוכח הדברים הוא אומר.

 

 

~~~~~~~~~~~~~

 

כשמתחיל קשר של שליטה יש לו עלייה טיבעית ברמות העוצמה.

זה הגיוני, לי לפחות, שהמפגשים הראשונים יהיו סולידיים יותר, הכרותיים וככל הזמן יעבור, ההיכרות הדדית תאפשר דרור לייצרים האפלים יותר של הנפש. תיצור אמון, גם בצד הדומיננטי.

 

אבל שום דבר לא הכין אותי לעליה שכזו. 

ובמידה מסויימת זה בדיוק מה שהייתי צריכה, האטרף הזה, שהפתיע אותי בעוצמתו.

 

 

~~~~~~~~~~~~~~

 

הקשירה של הרגל- קרסול לירך- מהממת. מגבילה.

אני אוהבת להיות קשורה זה מכניס אותי לסטייט אוף מיינד של נתינה. חוסר האונים מאפשר לי לנשום.

ואז הוא מגלה שהויברטור לא עובד.

פאק בכוננות.

והוא כועס. 

וכל מה שקורה אחרי זה מרגיש כמו עונש.

וזה לא רק המעשים הפיסיים שקשוחים לי פתאום פי כמה, זה המילים הנאמרות שעושות לי חתכים של אלפי סכינים על הלב.

המנטאלי קשה לי פי כמה מהפיסי. 

שליטה כואבת יותר מסאדיזם. מנגנת יותר במאזוכיזם הנפשי.

 

~~~~~~~~~~~~~~~~~~

 

אני עדין על הבירכיים, הוא מורה לי להסתובב ולהרים את התחת.

בכל זמן אחר הייתי יודעת בדיוק מה הולך להגיע. עכשיו לא. אולי הייתי יכולה לנחש אבל המח שלי כבר מחוק.

"יותר גבוה"

אני מצמידה לחי לריצפה ומרימה את התחת באוויר , רק כדי להרגיש את הכאב המפלח של הזין שלו חודר אותי, ללא הכנה, ללא חומר מסכך לתוך החור הצר.

אני צורחת מהכאב ורק בקושי רב מצליחה להחזיק את התנוחה בעודו הולם בי חזק וכואב מאחור.

השלב מסויים אני מפסיקה לייילל מכאב, מםסיקה להתייפח מבכי, הגוף שלי צונח מטה, וכאב מכניע אותי. 

אני שתוקה.

"עכשיו את שלי. עכשיו את באמת שלי"

 

 

~~~~~~~~~~~

 

אנחנו בסלון משחקים בוורמס.

הוא קורע אותי עם כל הפצצות הקטנות והמעצבנות  אלה. 

אני חלודה, לא שיחקתי כבר מלא שנים.

וזה מצחיק. 

ממש מצחיק.

וכיף אדיר.

 

"אני יודעת מה לקנות לך ליומהולדת"

"זה עוד הרבה זמן, אלוהים גדול עד אז. עד אז את כבר תמצאי בן זוג"

"או אתה, בת זוג" אני חושבת ולא אומרת בקול.

-X- - וורמס!
לפני שנה
חשופית שתוקה​(נשלטת) - נכון?!?!
זה מעולה זה ! :)
לפני שנה
-X- - קלאסי. בזכותך נזכרתי שזה קיים (:
לפני שנה
חשופית שתוקה​(נשלטת) - זה צחוקים המשחק הזה.:)
זה כיף טהור
לפני שנה

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י