זה היה סופש מושלם.
פשוט מושלם.
הרבה זמן לא היה לי סופש כזה, מלא בכל מה שטוב, וסובב אנשים טובים, שאוהבים אותי.
~~~~~~~~~~~
היום בבוקר יקצתי עצלנית. זה היה לילה ארוך מועט בשינה. וכשחדרת אותי, והרגשתי אותך לכל אורכך, זו הייתה הרגשה מזכת, משחררת. יופורית כמעט.
חשתי חיבור אליך, כזה שלא חשתי בשום שלב עד כה. חשתי תחושות של תמונה שלמה אחת. חשתי במקום. בבית.
~~~~~~~~~~
המקום לא גדול פיסית. ולא הרבה אנשים עושים בדסמ. רק אלו שעל הבמה אנחנו ואולי עוד זוג אחד או שניים.
אני לא מפסיקה לצחוק. חלקית זה מהפאניקה ומהפחד בפני עוד גל כאב שאני באמת מתקשה לעמוד בו. וחלקית כי מתפוצץ לי הלב להיות שם איתך וזה צחוק משחרר. רציתי בזה כל כך הרבה זמן. לא ביקשתי. ולא ייללתי. ובאופן כל כך לא אופייני לי, חיכיתי בסבלנות. והתגעגעתי לזה. למעמד הזה. לתקשורת השונה הזו. לשפה הזו, בינינו בו הגוף מדבר חזק יותר מהפה.
לסשן כזה.
~~~~~~~~~~
מלא אוכל. באמת מלא . יותר מדי. אבל יותר מהאוכל זה העובדה שאני מאוד אוהבת לארח חברים טובים. לפרוס מפה על שולחן. למזוג כוס יין. לצחוק. לשתף סיפורים. לבנות ציפיות למפגשים דומים או שונים בעתיד.
אני מאוד אוהבת לארח חברים.
~~~~~~~~~~
אתה והוא נותנים לנו קצת ספייס.
אני יושבת על כסא בר, לא מורידה ממנה ידיים ועיניים.
היא מתיישבת עלי.
האוויר כל כך טעות מינית, שאפשר לחתוך אותו עם מכה של קיין.
היא מתחילה לנוע עלי עם פלג גופה התחתון, ואני מכירה אותה כבר מספיק זמן לדעת מתי היא קרובה. זה ממש קרוב. אני יודעת.
אני מוסיפה יד תחתיה, והיא גומרת לי ביידים.
~~~~~~~~~~
אתה נוהג הביתה ואני, מכורבלת בגקט שלך, נרדמת על כסא ליד, אבל רק עד הבית. כשאנחנו עוברים למיטה אני מתכרבלת בך.
~~~~~~~~~~
יש לי סימנים מהממים.
שחורים סגולים.
תודה עליך.
ותודה על הסופש הזה.
