לפני 7 שנים. 10 בינואר 2017 בשעה 13:49
אני שונאת לאכזב אותך.
זה כואב לי בפנים.
ואני יודעת שאתה יודע שזו לא אשמתי.
זה קורה.
זה החיים.
ומחוץ לבועה המהממת שלנו יש הורים, וילדים ובני זוג ומערכת שלמה שמתעקשת להיות שם ומדי פעם לנפץ לנו אורגזמות וגמירות שנקבעו מבעוד מועד.
אבל זו מהמורה קטנה, אדוני.
נכון, אדוני?
שנתגבר? שחזקים מזה?
כל כך רציתי לראותך.
ספרתי ימים ושעות.
מתגעגעת לכדי בכי.
מתגעגעת ומתכנסת.
מקווה שגם אתה.
זה רק יום שזז.
לא יותר מזה.
נכון?
וכשנתראה זה רק יהיה מתוך געגוע גדול עוד יותר.
מתוך תשוקה בוערת עוד יותר.
שונאת לא לראותך היום.
