סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

יומן מסע

פעם זה היה קובץ מחשבות.
חלון נוסף לחייה, נטול הפנטזיה, של נפש אקסהביוניסטית.
שהתפתח למקבץ חויות שדיברו לנפשי.

זה כבר מזמן יומן מסע.
לפני 7 שנים. 7 בספטמבר 2017 בשעה 5:59

אני תוהה.

אם אני אכתוב שאני מתגעגעת אליך  מספיק פעמים-

זה ימלא את הר החוסר שיש לי בנשמה?

ייקל על קשיי הנשימה?

 

הנני ילדה אבודה, המתהלכת בהמון מלא אנשים ומחפשת אחרי אבא.

מחפשת אותך, אדוני.

אבא קשוח, חכם, חזק, יודע, מכיל, מלטף.

אני לא בוכה.

מה פתאום. אני הרי ילדה גדולה.

אבל אני מחפשת בטירוף. מביטה לכל הצדדים, שמא אפספס. 

הדמעות חונקות לי את הגרון.

אבל הן כלואות בפנים.

רק אתה יכול להוציא אותן לחופשי.

 

אז אני מחפשת אותך.

כי זה מה שליבי רוצה.

כי לזה נפשי כמהה.

כי הגעגוע הזה,

הרצון אליך,

התחינה התמידית להיות תחתיך-

מגדיר אותי.

מנחם אותי.

נותן לי אויר לנשימה.

אושר.

 

אני מתגעגעת, אדוני.

מתגעגעת לאושר שאתה.

 

}{

 

 

 

magnanimous​(נשלט) - כתוב יפה מאד!
לפני 7 שנים
MidnightM - אופפפפפ
לפני 7 שנים
סועד קשוח - אני מחכה לרגע שאוכל לעמוד מולך ולהיווכח בהיווצרות הדמעות האלה, בהיקוותן על הלחיים סוחפות אחריהן את שחור המסכה ושחור ההסתרה מאחורי וילון הריסים וכסות הלב.
הו אז אדאג שתראי אותי מולך
תחדלי מלתור אחרי
ותרבי בנהי על כל מה שקורע מבפנים ואינו ניגלה.
עד שלא יהיה זיכרון על מה.
רק אז אחבקך בזרועותי ואאספך מתוך הריקנות שבך, החלל שנוצר למלאו בי.
לפני 7 שנים
חשופית שתוקה​(נשלטת) - ♡.
אני מחכה לך אדוני.
ומתגעגעת כל כך!

לפני 7 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י