אני עומדת עם פני לדלת. ידי קשורות לאיזה וו מאולתר כלפי מעלה.
אני עירומה.
רגלתי מפושקות עם המוט.
אינני רואה אותו.
רק שומעת.
מי את?
זונה שלך.
נכון.
תספרי, זונה שלי.
אחד, תודה.
החום מתפזר לי בגוף.
זה מתחיל בעדינות.
אבל אני כבר נוזלת.
נוזלת מזיעה שיורדת לי מהמצח ועוברת בין השדים והפטמות הזקורות.
נוזלת גם מהכוס.
הוא ממשיך להצליף.
ואני סופגת.
סופרת.
מהר כשצריך מהר.
לאט כשצריך לאט.
סופרת באדיקות.
חמישים, תודה.
עמוק בתוכי טוב לי ואני מתאמצת והכאב הזה עושה לי שקט נעים בראש. רעש לבן נדרש, כזה שמאפשר לך לשמוע את מה שיש לגוף שלך לגלות לך על עצמך.
יש חום עולה בכל הגוף.
יש ייחום.
הוא מעביר אצבע בין רגלי.
זה לא מספיק כדי לגרום לי עונג והמגע הזה, האיטי הקצר מזניק את הרעב שלי מעלה מעלה. עוזר לי לספוג עוד את שדרוש לי כל כך.
תואם את החום שנבנה לי בורידים.
מה זה זונה שלי.
כמה שאת רטובה.
הוא עובר לקין.
ואני עוברת לייללות. קצובות. כמו המכות הנוחתות עלי.
אני עדין סופרת.
אני עפה למחוזות אחרים, מטיילת בסמטאות חשוכות בנפשי.
בסוף הערב הוא יגיד לי שספגתי הרבה והוא ממש נכנס בי.
בסוף הערב אני אודה לו על ספייס חזק.
כחצי שנה אחרי,
אני אזכר בערגה, וייכתב הפוסט הזה.
♡
#מתגעגעת.מאוד.
♡
