יומן מסע

lori{ע_מ} - אופטימיות זהירה ❤️

אוצר2020צרות - אני רק חיבוק💜💜💜

אפרוחיתי - חיבוק 💗

C me​(נשלטת) - נהדרת שאת 😘

סועד קשוח - באמת נהדרת שאת.
מתרגשת ומרגשת.

אני מתנצל שבאופן אישי אני לא ממש מצליח בתקופה זו להתרומם לגבהים אותם את מכירה, אלא לדשדש באותו סחי כמו בביצה טובענית, שכל מילה או אמירה לא טובה שנאמרה, כל מחשבה מכבידה וכל פעולה שננקטה, נתפסת לי בעקב הרגל כאצה טפילית או על הצוואר כאבן משקולת ומשקיעים אותה חזרה למרכז הביצה האוטמת את אור השמש.
לרגעים אני מצליח להתנער ולשחות אל עבר קרני השמש לראות קו חוף להצלה. בחיי שכן. אבל הדיסוננס הקיים בי בין יום ללילה בין דקה לדקה בין אופוריה לסשן עצמי מעצימים את תחושת התסכול וגוזזים את כנפי האופטימיות.

תודה רבה על פוסט יפה, אישי ואופטימי כל כך. אהבתי את אהבתך מאד. את הרצון להיות. את הזיכרון להחיות.

עכשיו תורי לדמם ואני זז קצת הצידה כדי לא להכתים מדי את הקרובים אלי באמת.

שאלת לגבי אישור פרסום הפוסט (האחר). עניתי שלא כי איני מצליח להגיב בכנות אחרת מתגובה זו.

תודה על אתמול ועל הדאגה ועל התזכורת המסומנת.
באהבה.

סועד קשוח - לכל הפרשנים, הדואגים, הזאבים שיושבים על הגדר, התנים מזילי הריר, החברים והחברות שלום.
התגובה האחרונה קראה לחלקכם לפשוט את עור הדוב בטרם ניצוד.
עוד לא נאמרה המילה האחרונה ויאצק נופל וקם, כך גם סועד.
לא חדש שאנו עוברים משבר וזעזוע לא קלים לנו ולפעמים, כפי שנראה כאן, יש ריקושטים על המסך הכללי מתוך סערת רגשות ורגישות יתר.
אז זאת לא הקריאה האחרונה לפרידה. אנחנו שנינו אחרי שנתיים יחד, חשובים אחד לשני ונלחמים לחזור לקדמותנו בה הרוב היה ורוד למעט סימנים כחולים שהשחירו.
אתמול למשל היה טוב ואת זאת רציתי להדגיש בהודעה לעיל.
יצא שבאתי לברך ויצאתי מקלל, ובין התודות לחשו נכללו משפטים רבים המתארים את הקושי והכאב שתפסו נפח גדול מהמתוכנן.
אז לידיעתכם, אנחנו במאמץ להמשיך לעשות טוב ואוהב לשנינו.

N e l l a​(אחרת) - שים אותם בצד, תמיד יהיו אלו שינסו לצוד לרחרח ולתפוס.
אינך חייב הסבר לאף אחד.
גם חשו.

בהצלחה לשנכם ומאחלת לכם רק טוב 🖤❤️
באהבה.

סועד קשוח - תודה נל יקרה.
והמון מזל טוב. תחגגי כמו שצריך.

N e l l a​(אחרת) - תודה 🖤💜