אני אוהבת כשאתה מתמסר לי. אוהבת לעמוד מולך בשמלה ועקבים ואז להרים את השמלה לאט ולהתפשט מולך.. שתראה מה אתה הולך לקבל, להרגיש ולראות את הריגוש שלך הולך ומתגבר.. לדמיין את הפה שלך מתרטב והלשון שרק מחכה. לשמוע אותך מתחנן לענג אותי ולו מהסיכוי שאפתח את המנעול..
אני אוהבת כשאתה נועל את עצמך מיוזמתך, כזה גברי, כזה חזק, כזה גבר, ועדיין נועל לעצמך את הזין ובא לתת לי לשחק איתך. אני אוהבת כשאתה נושך את השפה התחתונה שלך מרוב שכואב לך ממה שאני עושה לך עם הלשון על הזין בכלובון, על הביצים, בישבן הסקסי שלך, ועדיין הזין נשאר נעול. אוהבת שאתה אוהב שאני אוהבת אותך נעול. אוהבת שהאורגזמות שלך נתונות לחסדיי. אוהבת שחזרת אחרי כל הטיול שלך עם כל ההתפרעויות שלך ולמרות הכל רעב לתשוקה המיוחדת שלנו.
אוהבת את הלשון שלך על הדגדגן שלי כשאני יושבת לך על הפנים, אוהבת את האצבעות שלך בתוכי, בכל חור אפשרי ולו כדי לקרב אותי בקצב שלך לאורגזמות הכי ענקיות שחוויתי מימיי.. אוהבת כשאתה נהיה חדור מוטיבציה לענג אותי יותר ויותר, כשלענג אותי מכאיב לך בכלוב, כשלשמוע אותי צועקת את האורגזמות שלי מהדהדות ברחבי החדר והבניין מכאיבות לך בזין, אוהבת שזה מחרמן אותך כשאני גומרת ככה מהידיים שלך, מהזין שלך, מהלשון שלך.. אוהבת לשמוע שהשפרצתי לך לפה ובלעת הכל, אוהבת לטעום אותי דרך השפתיים שלך, אוהבת להרגיש את החור של התחת שלך תחת הלשון שלי..
אוהבת שאחרי 48 שעות יחד אתה עובר יממה וחצי בלעדיי ואז נועל עצמך ומגיע אליי שוב לסיבוב נוסף של כמה שעות.. אוהבת לנסות עליך תנוחות חדשות, אוהבת את האורגזמות האלה שלי מהזין המושלם שלך, אוהבת כשאתה חובט בישבני תוך כדי שאתה נעול והייחום מזה רק מכאיב לך יותר.. אוהבת לשמוע את צליל המפתחות מרשרש על הצוואר שלי..
אוהבת את כל אחד ואחד מהרגעים האלה שלנו.. כשאתה מפנטז על איך אתה נעול יום יומיים שלושה, בזמן שמישהו אחר בא אליי ומזיין ומגמיר אותי פה בזמן שאתה לא יכול לגמור כי המפתח לאורגזמות שלך בידיים שלי. כשאתה ככה אני הכי אוהבת אותך, גברי, חזק ומתמסר לכל חשקיי.. ככה בדיוק אני אוהבת את הגבר שלי, מכיל את הכל ועדיין מכיל אותי ורעב לסטיות הקטנות שלי.. אוהבת כשאתה טורף לי את הכוס וכשאני מוצצת לך את הזין, אוהבת להרגיש את החיבוק והליטוף כשאני גומרת כ"כ חזק שלוקח לי דקות להרגיע את הנשימה ולהסדיר את הדופק.. רגעים קטנים של אושר, כשאתה כלוא ורעב לקראתי..
אתמול התחלתי לכתוב פוסט בשעות הערב. לא זוכרת אפילו על מה. ואז הוא הגיע. מלא בהבטחות עולם ותחושות. אחרי שהערב/לילה הסתיים נכנסתי ומחקתי את כולו. לולא השעה ומצבי המעורפל הייתי יושבת ומנסחת משהו חדש. הייתי כותבת על זה שגבר שלא בא לענג אותי (אלא רק את עצמו) אין לו מה לחפש איתי. הייתי כותבת על זה שבחייאת רבאק תפסיקו להכאיב לי בסימנים כחולים. אני אישה, אני עדינה, ואתם צריכים להיות רגישים גם לזו שאיתכם ולא רק לחשקים שלכם.
זה מה שהייתי אמורה לכתוב. במקום זה לא כתבתי כלום. הייתי ככ מחוקה שפשוט דחפתי קוביית שוקולד חלב אחרונה שנשארה לי מהמתנה המפנקת שהביא לי אחד המקסימים מהאתר בשבוע שעבר. היא המתיקה מעט את תחושותיי, ואז כיביתי הכל והלכתי לישון. בניסיון הבוקר להזכר מה היה אתמול בלילה נתקלתי בקשיים. כל שהצלחתי לחבר זה שברירי זכרון, שחלקם חזרו מאז הבוקר וחלקם אבדו, אני מנסה להפנים מסר ומוסר השכל לבאות.
מהרגע שנכנס בדלת הוא היה אגרסיבי. הדף אותי כנגד הקיר והתייחם עליי (כולה טרנינג וגופייה, לא שמלת מיני) כאילו הייתי איזו בובה בהזמנה, עוד לפני שהדלת אפילו נסגרה עד תום. הוא ליטף במילותיו בצורה מאוד נחשית ומגעו היה אגרסיבי מדיי למצב בו הייתי, לסטייט אוף מיינד. הוא נראה טוב, זו לא היתה הבעיה. הוא הריח טוב, הוא היה נעים למגע. אבל ככ אגרסיבי שלא הבנתי במה חטאתי. בעשר דק' הראשונות הייתי עסוקה בלהדוף אותו. אחכ הוא נראה מעט יותר מעניין וניהל שיחה קצרה תוך כדי שהכין לנו מה לעשן. היו חיוכים, היו מבטים יותר רציניים. אבל משהו לא היה רגוע או זורם. הרגשתי בסוג של עימות שאני צריכה להשאר על המשמר שלא ימחק את קיומי לרמת סמרטוטה יפת תואר. אני לא חושבת שפחדתי לצידו באף שלב, אבל אני כן הרגשתי את ההכרה שלי הולכת וזולגת ממני והלאה ככל שהזמן התקדם והחומר נטמע בדם.
בחלקם הייתי מודעת באחרים מצאתי עצמי מופשטת מבלי יכולת להביע דבר או להתנגד.. בשלב החדירה מאוחר יותר הרגשתי כאילו אני צופה מהצד בסרט פורנו של מישהו אחר. כאילו הופשט ממני כל סממן רגשי אישי משלי. כאילו הייתי חפץ. הוא דאג להדגיש במהלך הערב כמה פעמים על זה שעם כל הכבוד הכרנו בכלוב ולא בג'יידייט, ולכן אני מקבלת יחס תואם כלוב. אני נותרתי המומה. לא בגלל המילים הללו, כמו בגלל זה שהוא באמת מאמין בזה. אך להבדיל ממנו, שפר עליי מזלי, ובחצי שנה שאני בכלוב זכיתי להכיר כאן בעיקר אנשים מדהימים! חמים, רגישים, מכילים, כאלה שהכוחניות היא פרט קטן בהם, קישוט ממש, כאלה שהרגישו אותי. כאלה שכיבדו אותי. לפני הכל. כאישה, כאדם. ואני לא מדברת פה על שולט או נשלט - אלא על בן אדם.
אני מודה שיש לי ימים שאני פועלת עם שיקול דעת טוב, מקשיבה לתחושות הבטן והן מוכיחות עצמן. כמעט תמיד. ואז יש ימים שאני מנטרלת משהו מבפנים וזורמת כי.. השד יודע למה. מה שקורה במקרים האלה זה שלרוב זה מוכיח עצמו כחוויה שטוב שקרתה, ואילו בכמה מקרים אני נותרת מבולבלת. אתמול היה כזה. ומלבד השורה התחתונה שבאף שלב העינוג שלי והסיפוק שלי לא היו רלוונטיים עבורו, אני גם לא הייתי חזקה מספיק פיזית כדי להתעקש ולהלחם על המעט הזה. היו לי רגעים שלרגע לא הבנתי איפה אני ומי זה מעליי. לא הצלחתי להזכר איך קוראים לו. תחושה לא נעימה במיוחד עבורי ובטח לא מכבדת אותו. לא היה מושג קלוש איך קוראים לו, שברתי את הראש ופשוט לא הצלחתי להתרכז מספיק כדי לשחזר את זה מהזכרון.
אבל כמו שכבר אמרתי לפני כמה ימים למר תאילנד, כמו שכל עבודה מכבדת בעליה, כך כל חוויה כשרה כל עוד לא נפגעתי וכל עוד למדתי מזה על עצמי ועל אחרים אז הכל טוב. סימן כחול יחלים. האגו? האגו משותק כרגע. והסיפוק שלי? על כך תאילנד יפצה אותי מחר ומחרתיים.. 48 שעות של פינוקים ופיצויים ועונג עילאי, על כל מה שלא היה, מה שלא הספיק להיות, מה שהיה ואיכזב, וכל מה שעדיין לא התבשל כדי להיות.. למרות הכל, אין בי כעס או חרטה. אין בי טענות ליקום. אני יודעת שעל כל חווייה פחות חיובית ישנן עוד עשרות חיוביות שממתינות להתקיים. לא מתחרטת על כלום, לא מתנצלת על כלום. YOLO.
גילוי נאות. על כל מילה שנכתבה, עשרות מחשבות שלא נכתבו מנסות לבנות עצמן לידי משפטים שלמים. על כל משפט שמנסה ליצור פיסקה ישנו פוטנציאל לפוסט נוסף. לא כל מילה נכתבת. 20 הס"מ שלו שחפרו בי לא נכתבו. האנחות מלאות התקווה שלבסוף נגוזו, לא נכתבו. היו רגעים בודדים נעימים. היו מילים ומבטים. היו הרבה מבטים בעיקר בעודי עומדת ערומה עם סגריה ביד והוא פרוש על המיטה מעולף מאורגזמה. שברירי רגעים. שברירי מגע. רסיסי זיכרון. אולי הטובים שבהם עוד יצוצו בנבכי זכרוני..
הערב הוא אחד מאלה שכל השיחות שבעולם לא יחפו על החסכים. כל הפלירטוטים וההכרויות החדשות לא נוגעים בי. כאילו עוברים לידי. לא רוצה לראות אף אחד. לא רוצה שאף אחד יגע בי. ורגע אחרי כמהה לחיבוק, כמעט עד לכדי בכי. פאקינג הורמונים.
מתגעגעת לג'וינטים. זה שדואג לי התייבש ואני נחנקת. מתגעגעת לאיבוד החושים לתוך השקט והייחום, בלי הנגאובר. מחליפה התמכרות אחת בסיכון בהתמכרות אחרת. שוברת חוק אישי. מורידה 2 שוטים לבדי. בלי איש סביבי. מוכנה להכל העיקר לא להרגיש כלום. לא מדוייק, לא להרגיש רגיל. דמות התמכרותית פשוטה ומתוסבכת. צריכה את האדג' הנוסף.
המחזור הזה העביר אותי על דעתי לחלוטין. לא כואב לי כלום. רק הלב. קצת. ואולי בעצם זה לא הלב שכואב, אולי האגו. מנסה להבין למה מי שנעלם נעלם. ואז כועסת ומשחררת. לא רוצה לא צריך. בלאט. לך תזדיין. הרוסיה שבי נטרפת עם הוודקה וזורקת זין על העולם. תיחנקו. תעופו לי מהפרצוף. אל תציקו לי. אל תזיינו לי את השכל. זיינו אותי.
רוצה שתזיין אותי כמו פעם. רוצה שתתפוס פניי בין ידיך, תשאל אם אני הזונה שלך. לא תניח לי לרגע, רק תאחז בי חזק יותר עד שאענה- כן אני הזונה שלך. אדוני. וחצי שעה אחכ אחרי שזיינת לי את הכוס מכל כיוון, אחרי שהישבן שלי כבר מתחנן שתפסיק, אז רוצה שתביט בי בחיוך אוהב. תשכב על הגב ותגיד "אני שלך. עשי בי כרצונך." והכל יהיה מושלם. אני ואתה. רק אתה ואני. אבל מי אתה בעצם? מי אתה??
השמות מתחלפים מהר מדיי. מתקשה לזכור מי בן כמה מהיכן מי נשוי מי רווק מי גרוש, מי מתחלף מי שולט מי נשלט. מתה שיהיה אחד שישאר. אחד שירעיד עולמי. כמו תאילנד. רק אחד, חדש. מרגש אחרת. שונה. כזה שילקק את רגליי מהקרסול עד לירך, יתענג על הכל ולא יחדל. ילטף את הבטן שרחוקה מלהיות מושלמת, השדיים שנכנעו לגרביטציה. ויאהב.
אמא שלי רוצה שאמצא חתן. אני רוצה למצוא זיון שיכבוש לי את הלב. זיון ואהבה, יש יותר לא קשור מזה? כנראה שכן. רוצה למצוא את השילוב האולטימטיבי שלי.
מורידה עוד שוט של וודקה, רוסיה טובה שכמותך. רוצה ליטוף? רוצה סטירה? מי יעיז לסטור לי??? מי הגבר שיעיז להגיע איתי לאינטימיות מטורפת ולסטור לי מאהבה. מי הגבר שיעיז לקחת אותי למחוזות רחוקים ונידחים, לבדוק לי גבולות. מר תאילנד מדבר גם על עכשיו וגם על שנה קדימה, אבל לא מדבר במונחים מחייבים. אוהבת את זה ושונאת את זה בו זמנית. רוצה שייתמסר לכולי. שיגיד כמה אני שלו. שיגיד כמה הוא אוהב שאני שלו ושל מי שאני רוצה במקביל. החופש הממכר הזה. רוצה להשתייך ולא מוכנה להיות מוגבלת- בו זמנית.
רוצה את מה שאין ולא מוכנה לוותר על מה שיש. רוצה למחוק את כל העכבות בעזרת כל חומר מטשטש אפשרי. ביום נחמדה, אדיבה, לבבית ומקסימה. בלילה זונה מן השורה הראשונה. מי שיציע יותר יקבל יותר. תציע תפנק ותקבל מעל ומעבר. מה יש לך להציע לי?? אני רוצה את המלתחה החדשה, אני רוצה את הצימר בצפון. אני רוצה את הזיון של הלייף כמה שיותר וכמה חזק שתוכל להוציא ממני.
מתחילה למאוס בנשואים. אין להם את הזמן להשקיע. יותר מדיי זמן נשאר לעצמי. מאידך רווקים בדכ לא אמינים. ואז הגרושים, למודי הניסיון.. מעוררים בי כמיהה אינסופית לכל מה שרציתי וטרם הצלחתי להגשים- אתם הקלף החסר.
רוצה במעמקי ליבי פנטזיית אונס אלטרנטיבית. תתחבר למעמקי ליבי, תרכוש את אמוני, תכנס לליבי חזק ועמוק, ואז תשקה אותי, תעשן אותי, תעשה אותי כנועה ומשתרכת, משוך אותי לכל החוויות שתמיד רציתי ולא העזתי. אבל כעת אהיה מוחלשת וקשובה לחשקיך, תגשים לי פנטזיות עלומות במסווה של מטשטשים. כשאהיה מחוקה, תביא מישהו נוסף שיזיין אותי מולך. ותביט באהבה. תביט עם קצת קנאה. תביט ותחייך. תגרום לי להודות לך בבוקר. על הכל.
המלכה והשפחה הולכות ומתערבבות זו בזו, מתכרבלות זו בגופה של זו, מתחרות בינהן.
קח אותי למועדון, אני אהיה הכי זונה שלך, הכי מלכה. הכל ביחד. מה שתרצה יצא ממני, מה שתצטרך, מה שארצה, מה שארעב אליו יותר. תבקש שאתחיל עם מישהו זר. תבקש שארד לך באיזו סמטה חשוכה. מה שתרצה, מה שארצה. משחק אינסופי של עוצמות בלתי נגמרות.
רק עשה בי משהו, השתמש בי, נצל את חולשותיי וחוזקותיי. למען השם, שמישהו יצליח לחדור את המעטה שלי. אני זקוקה לעוצמות האלה.. מי יוכל לי????
הימים האחרונים היו מתסכלים ומעניינים בו זמנית. מחד, המחזור השבית לי כל תכנון (והיו לי כמה וכמה) למפגשי סקס לוהטים, מה שגרם לתזוזה משמעותית בלו"ז עם כמה אנשים, ומאידך, זכיתי אתמול למפגש עם מישהו, דווקא לא מהכלוב אלא מסווינגרס, ששוחחתי איתו כמה ימים והחלטתי שאני מוכנה לזרום. ספונטניות מתונה :)
עם המזל שלי, כרגיל, הוא הגיע קרוב ל2 בלילה. כבר הייתי מתודלקת לפני שהגיע, אבל הפעם החלטתי לעשות שינוי קטן ולקבל אותו לבושה ולא חצי ערומה כמו בד"כ. מהרגע שהוא נכנס בדלת, בין אם בגלל ההתנהגות העדינה ובין אם מזה שהוא יחסית נמוך (אני מנחשת 1.70 מ') משהו בי נסחף לכיוון השולטת. לא יכולתי לראות עצמי בדמות אחרת מולו, בטח לא כנועה. והוא שלא יודע כמעט על עולם הכלוב מצא את העניין מסקרן. הבאתי לנו שוטים של וודקה קרמל האהובה עליי, הדלקנו סגריות בפאב שלי (א.ק.א החדר) והתיישבנו על המיטה בכייף, אמרתי לו להוריד מעצמו שכבות. הוא קם והוריד ג'קט. אחכ נעליים. נשאר עם חולצה וג'ינס. השכבתי אותו על המיטה וטיפסתי מעליו..
"כמה שאת יפה.. כמה שאת מושלמת", הוא אמר בחיוך מלא שיניים צחורות, ואני הרגשתי מבוכה קלה, לכן עשיתי את מה שהכי טוב ברגעים כאלה, התכופפתי לנשיקה ארוכה, ליקוקים, נשיכות שפתיים שקצת הפתיעו אותו בהתחלה (עד הבוקר הוא כבר הפנים שאני נשכנית).. ביקשתי שיראה לי את הקעקוע שלו על הגב, עזרתי לו להוריד חולצה שחורה והוא הסתובב מעט.. העברתי ידיים ואז לשון, הרגשתי אותו מצטמרר תחתיי.. תחושה מופלאה.. כל תחינותיו באותו רגע ולאורך הלילה שאתפשט לא עזרו לו. הזדקפתי חזרה וחילצתי לו את הזין מהג'ינס ואז מהתחתון, תפסתי אותו בשתי ידיי, כלי מכובד, בינוני פלוס ורחב, כמו שאני אוהבת, הצמדתי אותו אליי לג'ינס בדיוק בנקודה בין הרגליים והבטתי עליו.. צחקתי על זה שתמיד תהיתי איך זה להיות עם זין וזה הרגיש ממש קרוב, לראות זין בין הרגליים בזוית כזו כאילו היה שלי.. כן ללא ספק לו יכולתי לבחור לעצמי זין כזה הייתי רוצה.. אז התחלתי ללטף ולהדק אחיזה, לשחק איתו כאילו היה חלק ממני.
הזין שלו הגיב כמעט במיידי וזלגה טיפה ראשונה, מיד זינקתי ממנו וירדתי ללקק אותה מהזין שלו לפני שתישפך, הוא הביט בי מופתע. הסברתי לו שזו אחת השריטות שלי. מצד אחד לא מוכנה שיגמרו לי בפה, אבל את הטיפות האלה אני מלקקת ומתענגת עליהן עד תום, לא מוותרת.. הוא הביט בי בחיוך רחב ומלמל "את מושלמת, בשבילי!" חייכתי והמשכתי ללטף לו את הזין. נמנעת מהגדרות שייכות. שייכת לי/שלי/בשבילי.. לא מתייחסת אליהן ברצינות. לא מאמינה במילים האלה עד שלא מרגישה משהו מתוכי. וזה תלוי בדכ בתחושה שהגברים מעוררים בי בעודי לצידם.
הוא סיפר לי כל מיני חוויות שהיו לו עם זוגות באתר ההוא, צחקנו קצת, תיגברנו עוד שוטים ואז תוך תנועות אגן מעליו הוא התחיל להתחנן. מצידו שאני אשלוף טמפון ואתיישב מעליו. בנסיבות אחרות עם מישהו אחר אולי עוד הייתי מוכנה לשקול את זה, אבל התאים לי המקום והתפקיד. אני החלטתי מה יהיה ואיך יהיה. סיפרתי לו על התשוקה שלי לחדור לישבן, הוא הסביר בחצי קול שהוא לא עשה את זה מעולם. שהוא גם סטרייט תכל'ס.. הצעתי לו. הוא הסכים תוך מילמול "הדברים שאני מוכן לעשות בגללך" אני צחקתי.. אתה הרי תהנה מזה בטירוף, פשוט שתף פעולה. "אני שלך תעשי מה שאת רוצה" אמר בחיוך. זה מה שהייתי צריכה לשמוע.
התיישבתי בין רגליו, המכנס והתחתונים שלו כבר מזמן זרוקים בצד המיטה. פיסקתי אותו, הבאתי משהו להחליק את הדרך והוא עוקב אחריי במבטו. מדיי פעם הגנבתי לו מבטים ערמומיים תוך שהאצבעות שלי תרות לאתר את החריץ השובב הזה שלו. תוך כדי היד השנייה התחילה לעלות ולרדת לאורך הזין שלו, תחילה הכנסתי לפה, להרטיב, הוא כולו נרעד, לא הרגשתי שזה מספיק, ירקתי בעדינות על הכיפה וזה כבר הוסיף את הרטיבות שהייתי זקוקה לה. החדרתי לתוכו אצבע בעדינות.. הוא הרגיש רפוי שרירים יחסית וזה החליק פנימה בקלות ממה שצפיתי.. כך כשהמחשוף שלי מול הפנים שלו, אצבע בישבן ויד על הזין, תוך פחות מדקה הוא שיחרר זרם. עוד שיחקתי לו על הכיפה לאחר מכן (כן אני יודעת שזה רגיש לכם אחרי גמירה, כן זה לא מעניין אותי, אני אוהבת את זה) והוא התפתל כמה שיכל עד שתפס את שתי ידיי בכח מתון. לרגע ניצוץ של הנשלטת שבי התעורר.. באותו רגע לו היה הופך אותי או מעביר איזה ספנק הייתי מוכנה לקראת כניעה, אבל הוא לא זיהה את הניואנסים הקטנים האלה, וכך שבתי חזרה לעצמי. הוא ביקש שאנקה אותו. קמתי מהמיטה וזרקתי לעברו חבילת מגבונים, "אתה לא שייח סעודי, את הפינוקים שלי מרוויחים. תנקה בעצמך." עניתי והדלקתי סגריה. הוא חייך והחל לנקות את עצמו.
בדקות הבאות עם הסגריה של אחרי, מלטפת לו את הזין, מעמידה אותו מחדש, הוא ניסה לשכנע אותי לפחות להסכים לאנאלי. סרבתי. אנאלי זה בונוס, מותק, ממש לא פורפליי. זה לא מנע ממנו להתחנן לזה עוד שעה אחכ. התחלנו לדבר על פנטזיות שלי, הוא רצה לדעת, סיפרתי לו איזה שתיים או שלוש והוא התחיל לעשות תוכניות לכל המפגשים שהוא רוצה שנעשה. אמרתי לו על זו של להביט בשני גברים זה עם זה, ורק אחכ להצטרף אליהם. הוא אמר שאמנם הוא לא בקטע אבל בשבילי הוא מוכן לנסות, שיש לו חבר דו מיני שיסכים להצטרף, "אבל לא פעם הבאה אלא פעם הבאה הבאה הבאה הבאה, כי אני רוצה אותך קודם לעצמי". שוב השייכות הזו.. התעלמתי ממנה, חייכתי והוא המשיך לתאר לי על כל מה שנעשה, חדירה כפולה, תנוחות שונות ומשונות ומליון אורגזמות. מכל השיחה הזו נעמד לו שוב מבראשית.
כשקלט שהזין שלו נעמד מחדש ביקש רשות לאונן מולי, הוא יודע משיחותינו כמה שאני אוהבת להביט בגבר מאונן מולי. איך אסרב? תוך כדי שהתחיל לשפשף החלטתי להחדיר לו אצבע שוב, הפעם הוא גמר אפילו יותר מהר. השעה היתה קרוב ל4 וחצי בבוקר. הוא קם, לבש את הג'ינס חזרה והתיישב כדי לנעול נעליים. באותו רגע התיישבתי מאחוריו רגליי סביבו והקפתי בידיי את גופו. הוא נעצר והתמסר למגע. העברתי ידיים לאורך גבו, ציפורניים, והוא נאנח בשקט.. המשכתי לעסות לו את הגב, הוא התפנק תחת ידיי..
כשהלך ונכנסתי למיטה כבר היה כמעט 5 בבוקר. אחרי 4 וחצי שעות התעוררתי. הספקתי לשוחח איתו בשלב מאוחר יותר של הבוקר ועם עוד מישהו ממש מקסים מכאן, ולשחק בין לבין כמובן במחשב..
בשתיים התחבר החבר בתאילנד. כמה מילים בוואטצפ ואז התקשר בוידאו. הגעגוע חזר בשנייה. הוא שאל על כל מעשיי המיניים, לא פירטתי יותר מדיי. סיפרתי במשפט וחצי, על ההוא עם הרכב המגניב והסרט, שחשבתי שמצאנו נקודות חיבור אבל התאדה לאוויר העולם, ואני הרי לא רודפת. סיפרתי על ההוא שהשאיר לי סימנים ששבועיים אחרי ועדיין לא לגמרי נעלמו. סיפרתי על השולט המקסים ההוא המפנק שבא בצהריי היום ועודני ממתינה שנמצא יום באמצע שבוע הבא אולי, סיפרתי לו על השולט השני שכמעט הצליח לחדור לשכבות עמוקות יותר שלי עד שהתחיל להתרחק מעט. לא נעלם אבל הריחוק מורגש. אני לא מכריחה אף אחד להיות ולהנות איתי. למי שלא מתאים, זה בסדר, מקבלת, יפנה מקום למי שכן רוצה ולמי שכן מוכן להכנס לתוכי ביותר מדרך אחת ולאו דווקא תוך כדי הכנעתי. אין מה לעשות, אני הרבה יותר מתמסרת כשלא כופים עליי כללי התנהגות. ההתמסרות שלי לא באה מצורך בשליטה כמו מהלב, כשאתה בלב שלי אני אעשה עבורך עד חצי המלכות. מרצון מוחלט ואהבה. אבל אם זה לא הדדי זה לא זה. ואם זה לא מספיק תכוף זה גם מאבד מקיסמו. אם אתה נעלם לי, זה אומר שאני לא עוברת לך בראש מספיק. אני יודעת כי גם אני ככה. קשר כלשהו יום יומי אפילו מינימלי מחזיק לפחות להבה קטנה דולקת. קשר צמוד יותר מחבר מהר יותר ומקרב למימוש מוחלט. לא באה ללמד אנשים איך להתנהל. תעשו מה שמרגיש לכם נכון, זה הכי טוב, ככה כולנו נראה את הפרצוף האמיתי שלנו. ככה נחסוך זמן מיותר על משחקים.
הוא הזכיר לי שהוא נוחת חזרה בארץ ביום שלישי. הציע שאבוא אליו ליומיים של פינוקים, להשלים פערים. כבר מצאתי תירוץ לבוס, אני אקח יומיים חופש, רביעי וחמישי. ככ חסרות לי שרשראות האורגזמה שהוא תמיד מצליח להוציא מתוכי.. עם כל מה שחוויתי בחודש האחרון, לא היו שרשראות, לא היו כאלה שהרעידו עולמות. כן היו אורגזמות טובות ואפילו טובות מאוד, אבל התגעגעתי למולטי המטורף הזה שמותיר אותי רועדת וצוחקת למשך 5 דקות.. מתגעגעת לזין הזה שלו שמוצא דרכו לכל חור אפשרי, זה שרק איתו אני מסוגלת לגמור רק מחדירה, מרכיבה עליו.. והוא יודע בדיוק מה הוא עושה לי, הוא יודע כמה האחיזה שלו בלב שלי ובגוף שלי עוצמתית. הוא יודע שהוא לא היחיד וזה לא אכפת לו. הוא מספק את הצרכים העמוקים שלי, בודק איתי גבולות חדשים ופותח אותי לחוויות. מתנהג כשולט מחד ונותן לי לנעול אותו בכלובון כשבא לי מאידך..
ברור לי שמשהו בי השתנה בחודש שלא היה כאן. הוא לא ישוב להיות היחידי (90%). אני מתכוונת להמשיך ולחתור למציאת העונג האולטימטיבי שאינו רק הוא. לפעמים אני מרגישה שההורמונים שלי מנווטים את חיי, שהכל נע מסביב לחשק ולסיפוק, לפלירטוט ולהתמסרות למשחק המדהים הזה שכולנו משחקים כאן. משחק, ועדיין טעם החיים.. לא רואה עצמי בלי כל הכייף הזה. סוף סוף הלהבה בוערת בכל עוצמתה ואיש אינו מאיים לכבות לי אותה.. מה עוד אוכל לבקש מהיקום?... אולי דבר אחד. אהבה. רוצה מישהו שיכנס לי ללב. מישהו שאכנס ללב שלו. משהו אחר. לא קונוונציונלי. משהו אחר לגמרי. משהו שיתלבש לי כמו כפפה על היד, משהו מכיל, עוצמתי, ועדיין חופשי..
העולם שייך לצעירים. העולם שייך לנו, והגיע הזמן לחיות ככה. אושר.
אלכוהול. המרפא לכל חולי. לא שתיתי אלכוהול של ממש עוד מלפני הניתוח, משהו כמו 5 חודשים. בעבר יכולתי לרדת על כמעט 20 שוטים וגם אז רק להתחיל להתנדנד ולהיות בראש טוב. ככה זה רוסיה טובה, יש עמידות מופלאה לוודקה על סוגיה. היום גיליתי ששוט או שניים מעיפים אותי למחוזות נידחים. בטח ובטח 4. איזה הבדל... ועכשיו כשאני מרגישה בתוכי טורנדו, והעשבים נגמרו, אין כמו המעוף הזה. ההורמונים הוציאו אותי מדעתי, ככה שהייתי חייבת משהו לאיפוס. לא רציתי להיות לבד, אבל אף אחד מוכר מסביבי לא היה בהישג יד. רציתי שיגעו בי, למרות שאמא טבע החליטה לזיין אותי ולדפוק לי את שארית השבוע. רציתי מגע בכל מחיר. לא מתכוונת לאטום את עצמי בין 4 קירות עם עצמי רק בגלל הימים האלה בחודש. אז קיוויתי למישהו שלא נחרד מהמחשבה על זה.
אני פעילה בו זמנית גם כאן בכלוב וגם בסווינגרס. למרות שמודה שפחות מתחברת שם לאנשים כי רובם זוגות, ואני עם זוגות נהניתי בעבר אבל כעת בשלב שרוצה יותר להשקיע באחד על אחת. מצב הרוח שלי השתולל. רגע אחד הייתי על סף בכי, רגע אחר קרועה מצחוק, רגע אחר רוצה ללכת מכות, רגע אחר רק רוצה הסתגרות. ידעתי שאני צריכה משהו מיוחד, אחר. להרגיש, לגעת, לטעום, לחוש משהו שחסר לי. אני יודעת שלהשביע את הרעב שבוער בי מאוד קשה. רבים ניסו, הם נכנעו הרבה לפניי. גם החזקים והאמיצים שבהם לא עמדו ברעבוני שאינו יודע שובע.
היה לי יום ארוך ומתיש בעבודה. הבוס המעצבן שלי טירטר לי את החיים כמו פאקינג פורפרה. נתתי לו את כולי וסיימתי מעולפת. לא היה בי כבר כוח ללכת למכון. חזרתי הביתה וקרסתי למיטה. כשהתעוררתי כל מה שרציתי זה לאבד את הראש ולטעום שפתיים. רציתי ידיים שעוטפות לי את הגוף, ידיים שיעטפו וילטפו את עורי הלבן והצח, שיחפנו אותי, ידיים שיחפרו לתוך התחתונים שלי, לעבר הדגדגן הרעב שלי. מישהו שלא מפחד ממחזור. רבאק, המציאו את הטמפון לפני מיליון שנה, כמה נאורים אתם צריכים להיות כדי להפסיק לפחד..
מהאתר השני נמצא בחור שגר עיר ליד, לא מאויים מכלום, לא מפחד מכלום. הרגיש את התיסכול שלי, את הצורך שלי בתשומת לב, בחום אנושי, בחיוכים. התלבטתי הרבה זמן, אבל שוב, הספונטניות ניצחה ובגדול. הורדתי 2 שוטים של וודקה וחיכיתי. 3 דק' אחכ ראיתי כוכבים. נפלאות הניתוח. הכל נספג הרבה יותר מהר והרבה יותר חזק. התלבטתי ואמרתי לו לבוא. מראש הודעתי לו שאני מקבלת פניו בטרנינג, שיער אסוף ברישול עם מינימום של איפור. לא מתכוון לעשות רושם, רוצה מישהו להעביר איתו את הערב. והוא זרם איתי ובא לחייך אותי.
20 דק' אח"כ הוא התייצב, נראה בדיוק כמו בתמונה. לא גבוה במיוחד. נכנס, צחקנו. בירך לשלום את הכלב והמשכנו למאורה שלי. איזה שעה רק סיפר לי סיפורים מצחיקים מכל חוויות הצלילה שלו. על כרישים ולוויתנים ושאר חיות הים, מצאתי עצמי צוחקת כמעט עד בכי. בכל הזדמנות מילא לי את הכוסית מחדש, ואני התחלתי לאבד צפון ודרום. מדהים מה שזה עושה, גם בלי העשבים המתוקים שלי. באיזה שלב הוא פשוט עט עליי, לא הבנתי מאיפה השפתיים האלה צצו, אבל זרמתי לתוכן. הכל התחיל להתערפל, השירים ברקע הפכו לסוג של פסקול לא ברור, הפסקתי להקשיב כשהלשון שלו חפרה לי בצוואר. שכחתי מי אני ומה אני. לא הייתי שייכת לאף אחד מלבד אלוהים ועצמי. כל מה שעניין אותו זה אני. מזמן לא הרגשתי ככה, נטולת דאגות, רק אני ותחושות הגוף. הוא הגיע ישר מהעבודה כולו עבורי. וכשהלשון שלו עטפה ומצצה לי את הדגדגן לא ידעתי לכמה שניות של מי הלשון הזו. דמיינתי שהיא של מישהו אחר שרציתי להרגיש לשונו בין רגליי אבל נמצא רחוק כרגע. דמיינתי שהמישהו האחר הזה סוף סוף מתמסר לכולי ללא העמדות פנים וללא מעצורים. שהוא כולו בי, שהוא רוצה בי וחושק בגופי כאילו לא הייתה אף אחת אחרת ביקום מלבדי באותם רגעים.. וכך זה הרגיש.
Strawberry Fields Forever התנגן לי בראש.. שלל צבעי הקשת צבעו לי את החדר, ביקשתי שיכבה את החימום, הוא קם וכיבה. ביקשתי שידליק לי סגריה, הוא קם והביא והדליק לי. המלכה התעוררה לרגע קט, מחייכת לעצמה. הוא יכול להיות נתין מושלם. הראש היה הכי מסוחרר, לא באמת פה, לא באמת איתו, לא באמת בטוחה במה שקורה סביבי וזה הרגיש לי מצויין. לשעתיים האלה המח שלי כבה. אין רגשות הורמונליים משתוללים, אין געגוע למי שאיננו, אין כמיהה לחום ממי שלא נותן את העוצמה לה אני זקוקה. אין את הציפיות, אין את התיסכול או הדאגה או המחשבה. רק כאן ועכשיו. אני והזין הבינוני-קטן שלו שהיה קל במיוחד למצוץ עד סופו, אני והשערות שלו על החזה.. התגעגעתי לגבר עם שערות על החזה. מאסתי בכל הגברים האלה שמגלחים את עצמם ומורידים מעצמם כל סממן גברי פראי. לא מחפשת גבר עם מעיל פרווה, אבל ככ אוהבת את הטבעיות הזו.. גבר כמו שגבר צריך להיות, קצת בטן/כרס, שערות על החזה, מישהו שמרגיש בנוח עם הגוף שלו, שנותן לי לתפוס אותו היכן שבא לי, להרגיש את הגוף שלו כפי שהוא. אין לך במה להתבייש, לא כל הנשים מחפשות את הדוגמנים האלה החלקים שנראים כמו בני טיפש עשרה.. עדיין לא הבנתם את זה????
אני ככ צמאה לגבר שבטוח בגבריות שלו, שלא מפחד להראות את הרעב והכמיהה שלו, מישהו שירגיש בנוח, גם אם נפגשנו לפני עשר דקות, מישהו שיוכל לבלבל לי את השכל גם אם באנו מעולמות שונים ועדיין לסקרן אותי בטירופים. אני ככ סקרנית לשמוע סיפורים אחרים, עולמות חדשים, אנשים חדשים. את החיים שלי אני מכירה, אני רוצה להכיר דברים אחרים. להתחכך בדברים קצת אחרים, לא תמיד רוצה שתשלוט עליי, רוצה שתרצה אותי כפי שאני בגוף החדש שלי, שתיתן לי יד חופשית לעשות מה שמרגיש לי נכון איתך, בין אם להתמסר למגע שלך בי ובין אם להשתלט עליך ולטפס מעל ולכוון אותך לפי רצונותיי.. רוצה שתנווט יחד איתי יד ביד.. רוצה לטעום עוד ועוד, להתפזר לכל עבר יחד עם מי שרוצה ומוכן לחוות דברים.
לא כולם מבינים את הצורך הזה שלי עוד ועוד. האקס שלי היה מתלונן שסקס פעם בשבוע לא הספיק לי. לא מחפשת מישהו שיעניק לי פעם בשבוע. מבחינתי זה לא מה שאני צריכה. ואם זה מה שיש לך לתת לי אז תקבל את זה שאני אזדקק לתחזוקה שוטפת גם מאחרים. אם אתה מעניק לי פעם בשבוע תכבד את קיומי ותבין שאני זקוקה ליותר. אם אתה לא תעניק לי יותר, אני אמצא את זה במקום אחר. זה לא אומר שבא לי עליך פחות, חלילה, רק שאני צריכה עוד. שאני מכבדת את זה שלך אין יותר אפשרות להעניק ממה שאתה נותן, אבל שאני פשוט אמצא את זה היכן שאמצא. לא נימפומנית. פשוט רעבה למגע. רעבה לתשוקה. עוד מתרגלת לגוף החדש שלי, והגוף הזה רוצה עוד ועוד. עוד לא מצאתי את הגבר שידע להתמודד עם הרעב שלי בכמויות שאני זקוקה להן. לא יודעת אם קיים בכלל מישהו כזה, ואם כן היכן הוא. אבל עד אז משתדלת לעטוף עצמי באנשים שמכילים רעב עצום מחד, ורצון לפרוק ביחד מאידך. שוב ושוב.
לא גמרתי הערב, לא כיוונתי לשם. אפילו זיון של ממש לא היה שם. רציתי שיחייכו אותי. והוא חייך אותי כמו שהבטיח. הצחיק אותי וחייך אותי, נגע בי, עטף אותי, הרטיב אותי, טעם אותי, הטריף אותי ובאיזה שלב נאלץ כמו סינדרלה לסגור את הערב כי זה school night.. זו הדרך שלי לשרוד את הימים האלה בעבודה הלא כייפית שלי, להשכיח עצמי לתוך מגע ותחושות, להיאבד בין גוף לגוף.
הוא עוד שאל בסופו של הערב מה אני עושה מחר בערב. מה אני עושה מחר? אחרי העבודה ואימון הכח במכון, כמו כל ערב, פינקי, מנסה לכבוש את העולם.
הבוקר קמתי עם עצב בלב. כשנפקחו העיניים והשמיכה עדיין עטפה אותי, לא הייתי בטוחה מה קורה סביבי, מה ממה שאני מרגישה אמיתי ומה שאריות חלום, אבל בעיקר לא הבנתי למה אני מרגישה בודדה במיטה ועם חור בלב. החלום שהיה בלילה התפוגג ממני בתוך שניות ולא נשאר ממנו זכר, והתחושה הכללית שנותרה מאחור היתה של לבד. הכמיהה שבוערת בי כבר שבוע לחוש בזרועות גדולות עוטפות לא מרפה לרגע, היקום מתעקש להתערב וכך יום אחרי יום דברים משתבשים בדרכנו, כמובן לא באשמת אף אחד.
קמתי מהמיטה, הדלקתי חימום, פתחתי את התריסים, התארגנתי לאיטי, הבטתי במראה מביטה בדמות טרוטת העיניים ופרועת השיער. אני עדיין אוהבת אותך, אומרת לעצמי במראה, למרות ועל אף הכל. שמה עדשות, מצחצחת שיניים וממשיכה להביט לתוך העיניים. את ילדה יפה. את חייבת להפסיק לתת לכל הדברים בעולם לגעת בך עמוק ככה. את חייבת להתחסן. מברישה את השיער הארוך הזה וממשיכה להביט לתוך העיניים האלה. אוספת לקוקו. מעבירה אייליינר מעל העין, אודם חום כהה אבל בשכבה דקה. לא רוצה לבלוט. לא רוצה שיגעו בי היום. זה הולך להיות יום לא פשוט. ההורמונים שלי משתוללים. עוד כמה ימים הדגל יתרומם. אין לי כוחות לרכבת ההרים הזו שוב פעם. רוצה להרים ידיים כבר מעכשיו.
מסירה את הפיג'מה הרכה והחמה, מתפשטת לחלוטין ונעמדת לכמה שניות ליד התנור. איפה חום הגוף שאני זקוקה לו. לובשת תחתונים שחורים עם תחרה תכלכלה, גורבת גרביים, אוספת שדיי לתוך החזייה הכחולה החדשה. לא חושבת על המגע שחסר לי כבר שבוע, לא חושבת על הכאב שאני כמעט ומסוגלת לחוש מהיעדר הידיים סביבי. הכאב הוא מסוג אחר לחלוטין. כמו צימאון. משתחלת לתוך הג'ינס הכחול, עוטה על עצמי את החולצה השחורה עם הרוכסן המנצנץ מקדימה, נועלת נעלי ספורט, משקפי שמש על הראש. מחייכת לכלב, עוטפת עצמי בג'קט העור החדש, נועלת את הבית ויוצאת לעולם עם מוזיקה באזניים. לא לשכוח לזרוק את הזבל. את כל בדלי הסגריות ששרפתי וטחנתי לי לתוך הריאות בהמתנה מתוך איזו ציפייה, תקווה.. בהיעדר ציפיות אין אכזבות. אני יודעת. מנסה לשנן את זה. ואם זה לא הולך אז לא. אבל משהו בתוכי לא רוצה לשחרר. לא מוכנה. עדיין לא.
משהו בתוכי מתעקש למגע הזרועות שלו, למגע השפתיים שלו, לחיוך, לחיבור הזה. משהו בי מתעקש עליו. אלוהים יודע למה. אבל זה מתעקש בתוכי. אז או שזה סימן למשהו טוב או שאני פשוט מזוכיסטית, מאלה שעד שלא מכים להם בבטן לא מבינים שצריך לשחרר. ועכשיו? עכשיו לא רוצה לשחרר. רוצה לחבק. לשמוע את הקול הזה שלו לוחש לי באוזן. אבל.. מתהפכת לי הבטן. רוצה לחבק ולעטוף מחד. רוצה להיעטף על ידו מאידך. לא יכולה לדבר איתו כרגע כי הגרון כאילו נסתם, אבל לא רוצה שיתרחק לשנייה, שיכתוב לי.. משהו.
בשנים האחרונות התרחקתי מכל מה שהריח/הרגיש/נראה כמו זוגיות, באשר היא, כמו מאש. הכאב העצום שהיה בי כשהקודם וזה שלפניו הסתיימו עוד חרוט לי בלב כצלקת טרייה ושורפת. זו הסיבה שהעדפתי מאז משהו ארעי, בר חלוף, או נטול רגש (עד כמה שמתאפשר) כי זו הדרך היחידה שהכרתי ללא להקשר למישהו, שלא יכאיבו לי. שלא יקטפו את הפרח המוגן.
כשנקשרים למישהו ברמה אישית/אינטימית זה מותיר עבורו פתח לכאב. גם לאושר ועונג והנאה אבל גם ובעיקר לכאב. זו לא צריכה להיות אהבת אמת או סיפור רומן רומנטי נוסח הספרונים הקטנים מהאייטיז, כדי שתיקשר לאדם כלשהו, להבדיל ממה שאנשים נוטים לחשוב. זה יכול לקחת שבועות וזה יכול לקחת שעות או ימים. ואז, כשאתה נותן למישהו פתח לתוכך, אתה בעצם אומר לו, אני מוכן לכאוב עבורך, אבל בבקשה אל תכאיב לי.
אז למקרה ולא אמרתי לך את זה בקול ולא כתבתי - אני מוכנה לכאוב עבורך, אבל.. בבקשה אל תכאיב לי.
הימים האחרונים מעניינים. מהגברברים שחוויתי בפוסטים הקודמים ובחיים עצמם רק קומץ נשאר, חלק התרחקו, חלק אני הרחקתי בעצמי. הרבה דברים שנראו לי בצורה מסויימת, שינו גוונם. כמו האנשים שהיו כרוכים בהם. סקס לא היה לי מאז הסשן בשבוע שעבר. הרעב מבעבע בתוכי ובעיקר בין רגליי.. כמה אפשר להסתובב עם תחתון ספוג..? מתוך הרעב הזה, החלטתי אתמול שוב להיות ספונטנית שלא כהרגלי בקודש, ונפגשתי אחרי המכון עם מישהו (מפה כמובן) שאני מדברת איתו כבר זמן מה (הוא היה סבלני יאמר לזכותו) אבל מעולם לא חשבתי שמכולם איתו אפגש, כל שכן יתפתח משהו. למה? ללא סיבה מיוחדת. אני מניחה שהיו אחרים שמשכו אותי יותר באותם ימים. אבל מאז משהו השתנה. ומשהו השתחרר. וזרמתי על פגישה. הזמינות שלו לשעות המוקדמות שלי בהחלט עבדה לטובתו.
קבענו שנפגש ברולדין מתחת למכון כושר שלי. יצאתי אחרי אימון כח שגמר אותי.. הגעתי לפניו, קניתי לי קפה ותוך כדי שהוספתי לי סוכר המבט הוסט בטבעיות ימינה ושם הוא היה. זה היה כמעט טבעי, כאילו אנחנו מתראים ככה כל הזמן, בא התקרב נגע כבדרך אגב בגבי, והלך לקנות לעצמו קפה. עוד עברתי וסימנתי לו שאני אהיה בחוץ, הוא חזר על המילים, ויצאתי להתיישב עם קפה וסגריה. היה נחמד, ברגוע, צחוקים.. טבעי. כשהלכנו אליו לאוטו האוירה שינתה גוונה מעט. בין המבטים לאחיזה שלו בעורפי, אצבעות משתחלות.. איך התנוחה הזו תמיד מכניעה בי אפילו את הלביאה.. המילים, הטון, הגוון, הכל היה רגוע. לא הרגשתי לרגע במקום לא נכון או במצב לא נוח. החלטנו לא לעשות כלום באותו ערב. טוב, הוא החליט. טוב כמעט כלום. הצביטה שנתן לי בפטמה עשתה לי דברים. המבט ההוא.. האצבע בפה שלי.. חח אמרתי לך שאני נושכת 😄 אלה היו יותר מכלום.. חח אתמול היה פשוט. מעניין. שונה. פשוט שונה מכל אחד אחר שפגשתי. כשחושבת על זה, בכלל כל פגישה עד כה הייתה בגוון אחר לחלוטין מקודמותיה.
שאלו אותי השבוע על זה שאני מתנהלת לי עם כמה שולטים בו זמנית. אני לא רואה בזה משהו פסול. יש בי כמויות עצומות של חום להעניק. למה שלא אתפזר לי בנוחות? מי יכול מתי, למי יש תורנות ילדים/אישה/חברים, ככה בינהם אני אמצא לי מספיק פורקן ושלמות. אם לי לא אכפת מהאישה/חברה/כלבה/חתולה שלהם, אותם לא מעניין מה אני עושה עם הגוף שלי בזמן שלי. אלה החיים המושלמים מבחינתי. איש לא יקצץ לי את הכנפיים! וכן יש לי גם נשלטים במקביל. פאק איט. טוב לי ככה בדיוק. למי שיש בעיה עם זה, שידפדף.
כמו שניתן לתאר, אני מקבלת המון פניות. מה ששמתי לב הוא שפניות משולטים עלו בעשרות אחוזים יותר מאשר לפני כן. קודם נכחו הרבה נשלטים ומתחלפים. כעת כשעדכנתי את הפרופיל על חיפושיי אחר שולט איכותי, והתחלתי לכתוב פה בבלוג את תשוקותיי וחשקיי, את התקווה והתסכול, מגיעים אליי בעיקר שולטים. אז התחלתי להריץ את הקצב. עוברת מהר יותר לוואטצפ עם מי שבא לי בטוב. ובמקרים שבהם יש כימיה, לא מתעכבת יותר מדיי עד שקובעים להפגש. ומפה לשם, משם לפה, אני יכולה להגיד שהצלחתי להגיע למסקנות מעניינות. שמתי לב שהשולטים המהוללים ששוכנים בכלוב מתחלקים ל-2 קבוצות, אלה שבעד מגע אינטימי/סקס/סשן (אם זה זורם לשם כמובן) בפגישה הראשונה ואלה שנגד ומראש מתריעים שבפגישה לא יהיה שום דבר כזה. סטטיסטית מצאתי קשר ישר בין קרבה פיזית וחזרה למפגשים נוספים לבין מגע אינטימי במפגש הראשון. כשאין מגע, הם מתמוססים. האם אני צריכה להסיק מזה שאני טובה יותר במיטה מאשר כאדם חייכני ולבבי? חחח ממש לא. אבל כן, המגע עושה את ההבדל. לי במיוחד. וכשאני אומרת מגע, זה יכול להיות שתדחוף לי יד למכנסיים, לחזייה או פול סקס הארד קור. בנוסף הוכחתי שוב שסקס/סשן/עונג פיזי-בלתי-יתואר חוזר עם פרטנר מסויים רק הולך ומשתפר.
לפני כמה חודשים הזמנתי מעלי אקספרס כל מיני מחוכים שלא עלו עליי גם לו הייתי מנסה על הירך. היום, 25 קג פחות, אני מתה לנסות אותם 😄 אבל על מי להתנסות? מול מי?........ ואז הגיעו לי היום תחתונים סקסיים במיוחד שהזמנתי גם כן. כמה רצועות, וללא תחתית (אחותי שהיתה לידי כשפתחתי את האריזה, שאלה למה זה טוב תחתון כזה אם אפילו תחתונית אין על מה להדביק אין אין תחתית.. חייכתי ואמרתי לה שאם היא צריכה לשאול על מטרת התחתונים האלה, היא בודאות לא צריכה כאלה). אצלי בראש, עם התחתונים האלה תוכל לזיין אותי בעודם עליי מבלי שיפריעו לך לחגוג בתוכי. פשוט להרים את השמלה, באיזה פינה של הפארק, ותוך כדי שכולי נוזלת עליך, אתה חודר ומזיין אותי.. לא צריך להסתבך עם מה להוריד מה להרים, פשוט כנס.. כמה אתה רוצה להכניע אותי בחוץ מתחת לכוכבים? כמה אתה רוצה לכוון אותי לנקודה שבה התשוקות שלנו מסתנכרנות זו בזו ויוצרות תשוקה מסחררת? יש בצבע אדום, יש שחור. מה בא לך שאלבש מתחת כשתבוא?..
אחרי 4 וחצי שעות שינה, רעש העיר אותי. ראשית נפקחו העיניים. מביטה על התקרה, ימינה לחריצי האור בחלון, חזרה לתקרה. רטט נשמע מכיוון הטלפון. מתחילה לגלגל גופי שמאלה לעברו, כאב חזק אך מפוזר מקרין לי מכל מיני איזורים בגופי. מחשבה ראשונה "מה לעזאזל עשיתי?". בטלפון שום דבר מרגש, רק שזה אילץ אותי לקום מהמיטה כי ההורים עמדו להגיע. מתחילה להתרומם מהמיטה, כאב ביד ימין כאב בזרוע שמאל, כל הקרקפת כואבת, ומעל עין שמאל.. מתיישבת, מרגישה את הישבן. מורידה מבטי לעבר רגליי. ישנתי עם החלוק. מתי זה קרה? למה לא עברתי לפיג'מה? מסיתה את החלוק, רגל אחת כבר עם סימנים, השנייה מתחילה. מפשילה שרוולים, תחילתם של סימנים סגולים שעד הערב כבר הבשילו. מה לעזאזל קרה פה אתמול/הבוקר?
קמתי כולי כשיכורה. כאילו הנגאובר. הגוף כאב, הראש דפק, עישנתי למוות בלילה ולא ישנתי מספיק, כן זה בטח זה. למזלי יש לי נטייה לתעד אירועים מרתקים מיד לאחר שקרו, אחרת לא הייתי זוכרת או מודעת לחצי ממה שאני עושה בבכל המפגשים האלה. נכנסתי לבלוג קראתי מעט, חייכתי לעצמי. במהלך היום כבר עלו לי כל מיני פלאש-בקים. כל מיני חלקים אלימים מדיי שלאו דווקא כתבתי עליהם. על הרבה מסתבר לא כתבתי. שעתיים של ערבובייה מוחלטת בין תשוקה לסדיזם טהור. ואני הצלחתי למצוא עצמי באותה סיטואציה הרבה יותר טוב ממה שחשבתי שאהיה כשיקרה משהו דומה.
חשבתי לעצמי היום שגבר האלפא שלי חייב להיות מאוד מיני. כדי שארצה לחוות בנוסף אליו, הוא צריך להיות ממש ממש מפנק ואיכותי במיטה ולמרות זאת לא להספיק לי. או פשוט עסוק. מסתבר שכל הגרושים האלה עם זמן הילדים, זה זמן טוב לפרוק את מה שבשאר הזמן לא מספיק. כשאני צריכה לדמיין את הגבר שלי, האלפא שלי, אז הוא כזה שכלפי חוץ ובפומבי הוא תמיד הכי חם ונדיב ורגיש וג'נטלמני. אבל כשנכנסים לאוירה הנכונה יוצא ממנו כישוף. הוא הופך אחר, מתובל. והמהפך הזה הלוך חזור, זה מה שהורס אותי, זה מה שמפיל אותי לברכיי. הניגודיות הזאת בין החייכן שפותח לי את הדלת של הרכב, לבין זה שמרים ידיי מעל ראשי ומקבע ביד אחת שלו, בזמן שהיד השנייה שלו חודרת אליי בעוצמה מקרבת אותי לפינוק אדיר..
כשנכנסתי לכלוב לראשונה, כל הגברים בחיי, אינטימי ופחות, הזהירו אותי מכל הבררה שמסתובבת כאן. לקח לי זמן, וכמה עידכוני פרופיל כדי לכוון למקום הנכון כך שרוב אלה שהכרתי בחודש האחרון הדהימו אותי. בכל מקום יש אנשים שונים, אבל באמת שהצלחתי למצוא כמה שכבר דרך המילים אני מריחה פוטנציאל. כי הם שונים. הם שרוטים לגמרי. לא כמשחק. הם כאלה. התשוקות שלהם שרוטות, החיים שלהם אחרים, וואט אבר.. שונים, וככ מיוחדים! מתוך מאגר לא מבוטל של גברי הכלוב שמצאו דרכם לוואטצפ שלי, ישנם לאחרונה 3 גברים מכאן, שולטים, חזקים. כאלה שפגשתי, שנגעתי, שטעמתי. כל אחד מהם העניק ולקח ממני משהו אחר. כל אחד העניק לי תשוקות שלא חוויתי לפני. זה מטורף. התחושות, העוצמות. אחד רך מחד אך מזיין בעוצמה שאני זקוקה לה, אחר מעניק לי פתח לפנטזיות מאוד ספציפיות. אפילו בזין שלו לא נגעתי, ואני לא יכולה להפסיק לחזור במחשבה שלי על כמה היד היתה קרובה. אחר העניק לי מבטים מכושפים ומילים מאוד חזקות ומעצימות לפני כן, ומגע מאוד אינטימי מחד ואלים מאידך תוך כדי.
אנשים מתלוננים בפניי למה אני נפגשת עם מסויימים ולא איתם. זה לא אישי, או שאולי כן. אני נמשכת מעצמי כמו מגנט לאנשים מאוד מסויימים. לא יכולה להמשך למי שאין לו את הניחוח המאוד ספציפי הזה שממיס אותי ומרטיב אותי. לא שולטת בזה. אבל כך קורה שגברים מסויימים מצליחים במהירות יחסית להוביל לוואטצפ ומשם קצרה להם הדרך למגע שפתיים. לחיזור מהטבע, לשיחרור רסן, לחייתיות ממכרת.. וההתמכרות הזו קשה.. כמהה למגע הזה וכבר מחכה מי הראשון מהם שאני אטעם השבוע.. הרעב משגע אותי. כמו ערפדה צמאה לדם. ומשלושתם לדם שלך אני הכי רעבה. אתה יודע מי אתה. אתה מרגיש את זה בדיוק כמוני.. והתשוקה הזו.. מחכה לך להתפרק ולהתפרע יחד. אל תתמהמה..
