הוא (בצאתו מחדר השינה נוהם לכיווני): "גמרת אותי. זהו! היום No more SEX for you !"
אני: "אין בעיה, אני יכולה לחכות עד הלילה.."
הוא: "Down woman!"
אני: *Grinning*
סוף סוף זכיתי לשבוע שלם עם בן הזוג שלי, אוכל טוב, חברה טובה, סרטים טובים שעות ארוכות של Witcher.. וסקס. ים של סקס.
מיום ליום, כמעט כל יום, כך או אחרת.. אמנם זה לא שלא גמרתי בחודש וחצי המבודדים, היו לי הרבה אורגזמות לבדי (עם הצעצוע המושלם שלי), אבל הגוף ידע מה הוא באמת רוצה וצריך.
לא ידעתי כמה רעבתי לזה עד הרגע שבו הזין שלו התחכך בישבני, כשכופף אותי באמצע הסלון והצמיד עצמו אליי מאחור..
דרך הבגדים כבר ידעתי שאני הולכת לטרוף ולהטרף.. הכל התפרץ בתוכי, הנהר געש לכל עבר..
לא לקח הרבה עד שהייתי מכופפת בחדר השינה ערומה נוטפת ומורעבת.
בהזדמנות הראשונה קיפצתי והתיישבתי על הזין שלו חשה בו חודר לעומקי.. כמה געגוע..
להרגיש שוב את כולי מתמלאה, נוטפת, רועדת ונאנחת בקולי קולות.. שכל השכונה תשמע אותי, כן, גם בשתיים בלילה.
(אם אני צריכה לשמוע את הצעקות הבהמתיות שלהם זה על זה, שהם ישמעו את הדברים הטובים בחיים).
כמובן שהניסיונות להשתיק את הווליום שלי מעט עם כרית עלו בתוהו, האורגזמות היו פשוט מטורפות ועוצמתיות מדיי ונצמדו זו לזו, כל אחת מתגברת על קודמתה, מכריעה אותי, מנפצת את עור התוף של הרחוב. חלום.. הפעם אמנם לא היה כמעט בדסמ, אבל היה רעב ותשוקה, טירוף ונשיכות, והרבה הרבה רטוב..
מאחר ולא הכל בחיים זה סקס או קורונה, אז החלטתי להתמקד בשבוע שחלף בלחיות קצת אחרת לשם שינוי, לנסות את הגרסא של מה אם זה היה כמו שהמח רוצה, אז עישנתי פחות סגריות (גם ככה בחודשים האחרונים לא נהנית מסגריות כבעבר), ולא פחות חשוב הורדתי את העשן הירוק משמעותית. מה שעשנתי לפני כן ביום אחד התפרש על שבוע שלם. הייתי יותר פיכחת מאשר לא (למעט בירה או שתיים). מתוך הפיכחות נתגלו נדבכים חדשים שטרם הכרתי בי, הם עלו מעצמם בשבוע הזה והביאו עימן מסקנות מעניינות לגבי הדברים הקטנים שעושים לי טוב (שהייתי צריכה לשים לב אליהם כבר קודם):
- הסטייקים העסיסיים שהוא מכין לנו (אז מה שאוכלת רק 2 ביסים- ואולי דווקא בגלל זה) מעלים לי בבטן חיוך רחב מאוד,
- שירי להקות צה"ל מהימים הישנים והטובים (לאור זיקוקים) גורמים לי לבכות מהתרגשות כל פעם מחדש,
- אני אוהבת לרקוד ולהשתולל עם עצמי לקולות מנגינות מקפצות (מי לעזאזל חשב?!)
- התגעגעתי לתרגילי הפילאטיס,
- שירי דיסני הנושנים, הטובים באמת, מצליחים להשיב לי חיוך, לא משנה באיזה מצב אני..,
- גם דרך האינטרנט, בכל פעם שמתנגנת "התקווה" אני מיד נעמדת ומתרגשת עד דמעות בפזמון..
- אישה וילדה, שפויה ומטורפת, תמימה ומתחכמת, אשת איש ומאהבת, כולן בי וכולי בהן. למה להגביל עצמי עם לילית?
אני אוהבת את עצמי קופצנית ואנרגתית, אין ספק שגיליתי בי חלקים נעימים ומפתיעים. לו הגוף שלי היה חזק יותר זה היה עוזר. אז החלטתי להתאמץ קצת יותר לטובתי, להתמיד לשם שינוי עם התוספים היומיומיים (הגוף צריך דלק), לרקוד, כל יום. להתנועע, לחייך את עצמי בעצמי. גיליתי בי גמישות פסיכית עם הגוף הזה, חייבת רק איכשהו לחזק אותו, ובעיקר לעצור את הירידה העיקשת במשקל.. (איכשהו), ולחייך- מבפנים ומבחוץ :)
