התחילה שנה חדשה, 2023, עוד לא החלטתי מה דעתי עליה.
עדיין לא ברורה לאן תכוון, וכבר ברקע תחושת הולכות להיות מהמורות בדרך. באמפים.
כאילו אי פעם הכל הלך חלק.
גיליתי את עולם הASMR שהחל לסדר לי את השינה כמו שכדורי השינה לא עשו..
והחלומות ככ מורכבים ומלאי חיים. שם יש צרות אחרות. שם עולם מקביל לפה, גם שם מעייף לי..
בעיצומה של שנה שנייה בהרצליה, ועדיין לא תרה אותה מספיק. ברגליים.
משתדלת לשמור על המשקל שירדתי אליו, עכשיו כשאני יחסית קרובה למשקל שאני חותרת אליו.
צמאה לשוחח עם אנשים על הכל ועל קצת מכלום, על כוס קפה חמה וטעימה,
אולי עוגת גבינה ליד? או מאפה תפוחים? שניהם חולשה.. לחוות קצת עולם שאני עייפה מלחפש.
מנסה לחפש את הדרך להרים לעצמי את הליבידו, לתת פייט לתופעות לוואי של הכדורים,
להחזיר לעצמי את המיניות העצמית האבודה.. מי היה מאמין שאני אהיה כסנדלר יחף..
אז מוציאה את הויברטור השחור מהסלסלה, מסיתה הצידה תחתונים ומצמידה אותו.
לא שמה אפילו פורנו, כי מה אני צריכה עוד הסחת דעת. ברקע ASMR מרגיע..
מנתקת את הראש מהכל ואז כל הדם וחדות הריכוז מתפקסים על הרטט ותגובת הגוף לכל רטט כזה.
אחרי למעלה מחודש קפצו לבקר אורגזמות, תחילה החלושות הביישניות, אחריהן אמיצות יותר,
בזו אחר זו, ולבסוף אחת קצרה אך יחסית חזקה, מספיק כדי שאגלגל עיניים אחור אחור....
יש לי תוכניות רבות לתקן ולשפר בעצמי השנה. חלקן ברות ביצוע גשמי ואחרות דורשות עבודה מנטלית ארוכה.
יש לי גם אי אלו ציפיות מהשנה הזו, ובעיקר משאלות לב, תקוות עדינות, חלומות עדינים.
כי אף אחד מהחזאים והנוסטדרמוסים לא הביא בשורות טובות. הכל אפלולי וכבד. אז נותר לחלום.
מאחלת לעצמי ולכם שנה של התפכחות, תובנות חשובות על עצמנו בעולם,
שנדע להשתכר בכבוד מבלי לדרוך על אחרים בדרך. שנדע לבטא הערכה כלפי מי שראוי לכך.
שיעריכו ויכבדו אותנו. שישלמו לנו כראוי לנו. שנדע להבדיל בין מותרות לצורך בסיסי.
מאחלת לעצמי להיות זו שתאיר את סובביי, מספיק כדי להפיח בהם אור ענק משל עצמם.
מייחלת שהשנה האופטימיות תנצח, היושר והכנות, האמת היחידה. שנכעס פחות ונאהב יותר. שנשאר בחיים.
